אבו מאזן כועס, אז מה

 

בנאום ארוך ומייגע בפני המועצה המרכזית של אש"ף סיפק אבו מאזן הרבה כותרות ליומני הבוקר. הקללה "יח'רב ביתכ" שהטיח בדונלד טראמפ, הפכה בעיני פרשנים ישראלים סימן ברור לכך שהמנהיג הפלסטיני 'שבר ברגים', או במילים אחרות 'שבר את הכלים' ואומר לא רבתי לעסקת המאה שטראמפ מדבר עליה מאז שקיבל את פני נתניהו בבית הלבן לפני שנה. אבו מאזן לא פירט את תכנה של העסקה, ולא נימק מדוע הוא דוחה אותה. הוא רק הדגיש, שההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל היא מבחינתו קאזוס בלי, והאמריקאים מבחינתו אינם יכולים להמשיך לשחק בתפקיד המסורתי של המתווך ההוגן.

עסקת המאה של טראמפ הועברה לאבו מאזן ע"י יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, כפי שדווח הניו יורק טיימס ב-4 בדצמבר 2017. על פי העיתון הוא הפציר באבו מאזן לקבל את העיירה אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינית, ולהסכים לפשרה טריטוריאלית לפיה רוב ההתנחלויות יישארו על כנן, והפלסטינים יקבלו מדינה בריבונות מוגבלת וללא רצף טריטוריאלי. הפגישה בין יורש העצר הסעודי ואבו מאזן התקיימה שבועיים לאחר ביקור מיוחד של יועצו וחותנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, שהעביר לסעודים את התכנית שנרקחה ע"י שלושת השליחים היהודים האורתודוקסים: השגריר דויד פרידמן, השליח ג'ייסון גרינבלאט, וקושנר עצמו. השלושה למעשה אימצו את עמדותיו של אייל ההון וההימורים שלדון אדלסון, אחד המממנים הראשיים של טראמפ ובעליו של העיתון "ישראל היום", הידוע בתמיכתו המוחלטת בנתניהו.

שבועיים לאחר אותו ביקור גורלי של אבו מאזן בסעודיה, ב-6 בדצמבר 2017, הצהיר טראמפ על הכרתו בירושלים כבירתה של ישראל. משרד החוץ האמריקאי ניסה לתקן את הרושם, אולי למתן את התגובות הנזעמות בשטחים הכבושים ובעולם הערבי, והבהיר שהצהרת טראמפ לא קבעה את גבולותיה של העיר אשר עדיין נתונים למו"מ בין הצדדים. במשך כל אותה תקופה הופעלו על אבו מאזן לחצים כבדים בניסיון להביא אותו לומר כן להצעה האמריקאית, שכבר קיבלה כאמור את ברכתה של סעודיה, אולם ללא הועיל.
עם חזרתו של טראמפ מחופשת השנה החדשה הוא התפנה לטוויטר שלו, ובמסגרת 14 ציוצים בנושאים שונים הוא כתב בצורה עילגת אבל די ברורה: "אנחנו משלמים להם מאות מיליוני דולרים בכל שנה – ולא מקבלים שום הערכה או כבוד. הם אפילו לא רוצים לדון על הסכם שלום עם ישראל. הורדנו מהשולחן את ירושלים, הנושא הקשה ביותר במשא ומתן, וישראל תיאלץ לשלם יותר. אם הפלסטינים לא מוכנים להיכנס  למשא ומתן עם ישראל, למה שנעביר להם את התשלומים הללו בעתיד?"

תשובתו של אבו מאזן בנאומו בפני המועצה המרכזית של אש"ף לדברים הללו היתה "יח'רב ביתכ". הקללה היטיבה לבטא את התסכול של אבו מאזן, אבל אין מאחוריה כל מסקנה מעשית. מתקבל הרושם שאבו מאזן כינס את חברי המועצה המרכזית כדי שיוכל לאוורר את תסכוליו, ולמנוע כל החלטה מעשית. התסכול של אבו מאזן לא נובע ממעשיו של טראמפ בלבד. הבעיה של אבו מאזן היא העולם הערבי, הסעודים, המצרים והירדנים, הציר הסוני אותו מטפח נתניהו, מאסו בשאלה הפלסטינית, הם רוצים להסיר אותה מעל השולחן, ולהתפנות לאיום האסטרטגי האמתי שלהם שהוא איראן, ולאו דווקא הכיבוש הישראלי.

אבו מאזן מתמודד גם עם בעיות אחרות. החזית הערבית לוחצת עליו להיכנע, ובנוסף הוא מבודד מבית. למרות הפצרותיו, חמאס סירבה להשתתף בכינוס המועצה המרכזית, דבר שהעיב מאוד על מפגן האחדות סביב ירושלים והרשות הפלסטינית שאבו מאזן רצה לשדר. יתר על כן, כל הנסיונות להגיע לנייר עמדה משותף לכל המרכיבים של אש"ף, דווקא אלו שלא כוללים את חמאס, עלו בתוהו. אבו מאזן מעוניין למנוע בכל מחיר החלטה שיש בה כדי לבטל רשמית את הסכמי אוסלו, שמשמעותה היא פירוק הרשות הפלסטינית, יציר כפיו של הסכם אוסלו. הוא נחוש להמשיך את התאום הביטחוני עם ישראל, שנותר בעיניו קדוש. אמנם הוא מתלונן על כך שישראל אינה מחויבת להסכמי אוסלו, אבל הוא ממשיך להיות מחויב אליהם.

מה כן מוכן אבו מאזן לעשות? הוא מוכן להמשיך בהתנגדות עממית לא אלימה, כלומר לשלוח צעירים פלסטינים להפגין במחסומים ולהיהרג מול חיילי צה"ל, אשר גובים קרבנות במינון נמוך, צעיר אחד או שניים ליום; הוא כמובן מוכן להמשיך את המו"מ מול החמאס עד שזה יתפרק מנשקו ויכיר ברשות הפלסטינית, ומתחייב להלחם נגד הטרור; והוא רוצה להמשיך את הדיאלוג עם כוחות השלום בישראל, במיוחד עם מה שהוא מכנה רק"ח (מק"י). במישור המדיני תכניתו היא להמשיך לפעול מול מאות מוסדות בינלאומיים כדי לקבל הכרה במעמדה של פלסטין כמדינה. בעיני אבו מאזן, הרשות הפלסטינית היא כבר מדינה: אמנם מדינה בלי מטבע משלה, בלי גבולות, בלי ריבונות, ולמעשה מדינה וירטואלית שקיימת מכוח האינרציה.

אלא שבתשובתו לאיומי טראמפ להפסיק את הסיוע לפלסטינים, אמר ברגע של גילוי לב מרשים "פקיד פלסטיני בכיר" לעיתון אל-חיאת הלונדוני: "פירוקה של הרשות הפלסטינית אינו אינטרס ישראלי או אמריקאי. הרשות לוקחת על עצמה לספק שירותים שישראל אמורה לספק, והיא גם אחראית על שמירת הביטחון. במקרה שהרשות תתמוטט תהיה זאת ישראל שתצטרך לספק את השירותים בתור מדינה כובשת. כיום הרשות הפלסטינית מקבלת סיוע ממדינות ערב ומרחבי העולם כדי לממן את השירותים האלו. במידה ותתמוטט הרשות תעמוד ישראל בפני הבעיות האלה לבדה, וזה דבר שאף ישראלי לא רוצה. כמו כן נפילתה של הרשות הפלסטינית תחזק את השאיפה לפתרון המדינה האחת, וזה דבר ששום ממשלה בישראל לא רוצה".

נראה כי ההסדר הנוכחי של רשות המספקת שירותים וביטחון לפלסטינים, המסתפקת במדינה וירטואלית, ומוכנה לדחות את הפתרון עד אין קץ, הוא דבר המתאים מאין כמוהו לימין הישראלי, אשר יכול להמשיך לנגן על השיר "אין פרטנר". הוא גם נהדר עבור השמאל בישראל, שיכול להמשיך לנגן על השיר ההפוך "יש פרטנר", כאשר הקונצנזוס השולט הוא שמדינה אחת רעה לכל הצדדים, לפת"ח ברמאללה, לחמאס בעזה, לימין בירושלים ולשמאל בתל אביב.

בנאומו בטא אבו מאזן את כעסו על היהודים שהיו לדבריו "שותפים לקונספירציות שונות ומשונות והפכו למשרתם של המעצמות הקולוניאליות". על דברים אלו יחגוג הימין הישראלי שיטען "אמרנו לכם! האיש הוא אנטישמי", בעוד שהשמאל מצדו יזיל דמעות על כך ש"הפרטנר" שוב הורס להם את האפשרות להיות "יהודים ודמוקרטים". בינתיים, הכיבוש המכוער הזה מכרסם בכל חלקה נאורה בדמוקרטיה השמורה ליהודים בלבד, משמר את הדיקטטורה בשטחים הכבושים, וממשיך באין מפריע.

מעניין לציין שבנאום הזעם שלו כלפי טראמפ אבו-מאזן מצא לנכון לקבוע ש"האביב הערבי" אינו אלא "חורף" שיובא אלינו ע"י האמריקאים כדי לפורר את המזה"ת. בכך מצטרף אבו מאזן לשותפים רבים בעולם הערבי ובודאי גם בישראל. הסיבה לכך פשוטה, האביב הערבי מבטא תנועה של צעירים השואפים לדמוקרטיה ולצדק חברתי. לנוכח הייאוש ששורר ברחוב הפלסטיני, רובם המכריע של צעירים פלסטינים בגילאי 18 עד 25 לא מאמינים בייתכנות של מדינה פלסטינית, ושואפים למדינה אחת כפי שהתבטא לאחרונה הד"ר ח'ליל שקאקי. זהו דור העתיד. הנוער, כמו אחיו בעולם הערבי, מבין היטב את מהותה של הרשות הפלסטינית, שאינה שונה מיתר המשטרים הערבים שאותם הם שואפים להפיל. נתניהו תמך בהפגנות באיראן, אבו מאזן הרבה פחות. הוא מבין היטב שטהראן זה כאן, והעתיד הוא של הצעירים. לו ולנתניהו נותר רק העבר.

 

 

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.