אובמה זרק את סוריה לכלבים

קשה להתמצא במתרחש בסוריה, מי נלחם במי ולמה, מי הרעים ומי הטובים במלחמה הנכנסת לשנתה השישית. כמות ההרוגים היא כה גדולה שהאו"ם כבר מזמן הפסיק לספור. בטרם ננסה להתיר את הפלונטר, בדבר אחד אין ספק: האחראים להרג ולהרס הבלתי נתפסים הם משטרו של אסד ובני בריתו, רוסיה, איראן וחיזבאללה. רק לרוסיה יש את העוצמה האווירית הדרושה להרוס את מה שנשאר על תילו בסוריה, בדומה למה שעשה פוטין בצ'צ'ניה. ורק לאסד יש מטוסים המסוגלים לזרות הרס בקנה מידה כה גדול. אין בידי דאע"ש, או שאר חלקי האופוזיציה על כל גווניה, נשק כבד או מטוסים, אפילו לא טילי קרקע-אוויר שיאפשרו להם להתגונן מפני ההתקפות האוויריות.

גיאוגרפית, אפשר לחלק את סוריה לשני חלקים: האזור המערבי "המיושב", והאזור המזרחי המדברי שאותו אסד נטש כבר מראשית ההתקוממות, כשהוא מוסר אותו למעשה לידי דאע"ש. מדרעא הסמוכה לגבול עם ירדן ועד חאלב הסמוכה לגבול תורכיה משתרע כביש העובר דרך הבירה דמשק, והערים חמאת וחומס, הנמצאות תחת שליטת המשטר. המלחמה ניטשת על השליטה באזור "המיושב" הכולל את הערים החשובות, ושם מתערבבים צבעי מפת השליטה. זהו האזור בו השליטה של המשטר רופפת, וללא ההתערבות הרוסית המאסיבית היה משטרו של אסד על סף נפילה.

החידה הגדולה איננה מה מונע את נפילתו של המשטר הסורי, אלא מדוע ארה"ב שותקת נוכח התוקפנות הרוסית הבלתי מרוסנת. הרי הקביעה שלאסד אין כל עתיד בסוריה הפכה מזמן לקונצנזוס בינלאומי, המאחד את רוב מדינות העולם, כולל את פוטין ואת אובמה. אמנם איראן ממשיכה לדבוק באסד ומוכנה להילחם עד הסורי האחרון, אולם כל בר דעת מבין שאסד איבד את הלגיטימיות שלו לאחר שגזר על מחצית הסורים, 10 מיליון בני אדם, חיים של פליטות. מה מסביר את העובדה שעשרות אלפי אנשים הופכים בין לילה לפליטים, עשרות נהרגים כל יום, וג'ון קרי לא זועק "a hell of a pinpoint operation" כפי שעשה כאשר ישראל הפגיזה את סוג'עיה במלחמת צוק איתן?

ומדוע גם רוסיה וגם אמריקה תומכות במפלגת הYPD הכורדית? שהרי כל מטרתה לנצל את מלחמת האזרחים הסורית כדי להקים לעצמה את "Rojava" כמחוז כורדי אוטונומי על גבול תורכיה, בדומה למחוז האוטונומי הכורדי בעיראק? ואיך מסבירים שאותם כורדים נלחמים את מלחמתו של אסד נגד כוחות האופוזיציה הסורית ומשתתפים במצור על חאלב? מה האינטרס של האמריקאים להעתיק את המודל העיראקי העדתי הכושל (טיפוח השיעים, והפקרת הסונים) אל תוך סוריה? ואיך אפשר לדבר על מלחמה בדאע"ש, כאשר בפועל מחלקים את סוריה בין העדות, ושוב, כמו בעיראק, מותירים את הרוב הסוני הגדול ללא כל עתיד ותקווה? והשאלה הגדולה – מה באמת רוצה ארה"ב במזה"ת לאור ההסכם עם איראן; תמיכתה בממשלה שיעית בעיראק; עמדתה המהוססת לגבי עתידו של אסד; ותמיכתה ב- YPD הכורדית?

אכן, דיפלומטיה היא שם המשחק. ג'ון קרי לא מפסיק להיפגש עם סרגי לברוב, ולחיצות הידיים והחיוכים ביניהם נותנים תחושה של הבנה בין מעצמתית. לאחרונה ערכו השניים ועידה תחת השם המתעתע "ועידת ידידי העם הסורי", שבה התכנסו כל אויבי סוריה המרים שטובחים בה יומיום ומרעיבים את אוכלוסייתה. הסכם הגרעין עם איראן, והסכם הנשק הכימי בין אובמה ופוטין שקדמו לו, יצרו, כך אומרים דיפלומטים אמריקאים, מומנטום "חיובי". וכך, השניים יושבים ודנים, ובינתיים האיראנים והרוסים מטילים את אימתם על העולם.

הפארסה האחרונה הייתה כינוסה של ועידת ז'נבה השלישית, לאחר שקרי כפה על האופוזיציה להשתתף בה ללא שיהיה דיון על עתידו של אסד. הוועידה המקווה אכן התכנסה, והיא שימשה כהקדמה למתקפה הרוסית הרצחנית על חאלב בניסיון להכריע את האופוזיציה כדי שלא יהיה עוד כלל צורך במו"מ.

דוקטרינת אובמה היא פשוטה, גם אם בלתי סבירה בעליל: מלחמת האזרחים בסוריה חייבת לבוא לסיומה על בסיס הסכם פשרה בין המשטר לבין האופוזיציה. זה יכול היה להשמע הגיוני לולא העובדה שאסד אינו מכיר באופוזיציה, והאופוזיציה איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מי שטבח והגלה את בני עמו משך חמש שנים.

ברור שאיראן רוצה בהמשך משטרו של אסד, שנותן לה בסיס שליטה ועורף חיוני לבת חסותה, חיזבאללה, בלבנון; ברור שרוסיה אינה מוכנה להפסיד את בן בריתה הסורי לטובת ארה"ב; ברור גם שסעודיה ותורכיה לא תסכמנה שאיראן, הכורדים או הרוסים יקבעו את גורלה של סוריה. אבל מה עם אובמה? מאחר והדיפלומטיה שלו לא עובדת, הוא מסתפק בהשאת עצות מלומדות לכל העולם ובאפס מעשה: לרוסים הוא אומר שלא כדאי להם להמשיך במלחמה מסיבות כלכליות, ומזהיר אותם מהסתבכות; לאסד הוא מסביר שגם אם יכבוש את חאלב עדיין רוב המדינה תשאר מחוץ לשליטתו; לסעודים הוא מציע לא להסתבך צבאית בסוריה, ומונע מהם לצייד את האופוזיציה בנשק נגד מטוסים; על התורכים הוא אוסר להפציץ את האזור הכורדי או להקים אזור חיץ אווירי; ולאירופאים הוא מציע להיות רחמנים בני רחמנים ולקלוט את מיליון הפליטים המתדפקים על פתחיהם. אבל מה הוא מוכן לעשות לאחר שהתעלם מהקווים האדומים אותם קבע בעצמו בפרשת הנשק הכימי? לא ברור.

הבעיה היא שהאיראנים, הרוסים, הסעודים והתורכים הם עמים קשי עורף, ולא שועים לעצותיו המלומדות של הנשיא האמריקאי. ככל שהרוסים, אסד, איראן, חזבאללה והכורדים רוצחים ומהדקים את הסגר סביב חאלב, כך הסעודים והתורכים משלבים ידיים ומאיימים בהתערבות קרקעית. התורכים יילחמו בסוריה נגד הכורדים, הסעודים נגד האיראנים, ובמצב כזה, מה יעשו האמריקאים? וכיצד יגיבו הרוסים? המצב מורכב, שהרי תורכיה היא חברה בנאט"ו, וכל התקפה רוסית עליה כמוה כהתקפה על חברות נאט"ו. סעודיה מצדה מרחיבה ומעתיקה את מלחמתה נגד איראן מתימן הישר לסוריה. כך מקרבת הדיפלומטיה האמריקאית את המזה"ת ואת העולם למלחמת הכל בכל, ואובמה ממשיך להשיא עצות.

נשארה השאלה הבלתי פתורה, מי הם המורדים? המורדים הם ערב רב של מיליציות מקומיות, המתחרות ביניהן על מימון סעודי וקטרי. מאחר שהאמריקאים סרבו לתמוך במהפכנים ובאופוזיציה הליברלית והדמוקרטית, קנו להם הסעודים והקטארים מליציות בעלות אופי פונדמנטליסטי התואם את האידאולוגיה השלטת בסעודיה בכספי הנפט שלהם, ונתנו לאמריקאים סיבה להסתייג מהמורדים. אי העשייה הפעילה של האמריקאים גרמה לעלייתו של דאע"ש, להתערבות הסעודית קטרית בסוריה, ועכשיו הם מבקשים מפוטין להציל אותם מעצמם.

קל להגיד שסוריה נפלה בידיים של הרעים, ואי אפשר לתמוך בשום צד. אלא שבסוריה יש רעים ויש רשעים: המשטר הוא מקור הרשע, וככל שהוא מאריך להתקיים הוא רק מגביר את כוחם של הקיצונים. אלא שבסוריה יש גם טובים, והרבה. בעוד שמספרן של המיליציות הלוחמות אינו גדול ומשקלן מוגבל, בסוריה קיימים מאות אלפי צעירים דמוקרטים שעשו את המהפכה, ובלעדיהם אין לסוריה כל עתיד. הם לא נעלמו, הם ממשיכים בפעילותם בין אם בסוריה או בגלות, והם נחושים לבנות מדינה דמוקרטית ומודרנית החיה בשלום עם שכנותיה. הטובים הם הרוב, הם פועלים ללא לאות לבנות חברה אזרחית, והם רואים בסעודיה, קטר ואיראן משטרים אפלים שאין מה ללמוד מהם. פליט סורי שפגשתי בגרמניה אמר לי: "בחרנו בדמוקרטיה כמו במערב, וציפינו שהמערב יתמוך בנו, אבל הם אמרו לנו לבחור בין המשטר לדאע"ש. את זה אנו מסרבים לעשות, אנחנו רוצים דמוקרטיה ולמענה הקרבנו את חיינו."

אודות יעקב בן-אפרת