אובמה: ניצחון ללא בשורה

אודה כבר מההתחלה, לא הצבעתי עבור אובמה למרות ששמחתי מאוד שרומני נכשל. עוד אעז ואתוודה, שגם בבחירות הקודמות נמנעתי מלהצביע עבור אובמה, ויחד עם זאת התרגשתי כאשר אדם שחור נבחר לנשיא ארה"ב. אני מעריץ את לינקולן הרפובליקאי, ונראה לי שבחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא דמיין לעצמו את הרגע שבו שחור ודמוקרט יכהן כנשיא. הבעיה שלי היא, שאינני נוהג להצביע עבור אדם, אלא עבור הפרוגרמה שהוא מייצג, והנשיא השחור הראשון של ארה"ב רץ לנשיאות במסגרת המפלגת הדמוקרטית, המייצגת את הממסד הלבן ואת ההון הגדול.

לעומת כל האלפים אשר הצביעו עבור אובמה, אני לא התאכזבתי ממנו. להפך הוא עשה כמה דברים שלא ציפיתי שיעשה, ובראשם הנאום שהוא נתן באוניברסיטת קהיר שבישר את האביב הערבי והכניס את ממשלת ישראל לכוננות ספיגה. הוא זרם עם הסנטימנט האנטי מלחמתי באמריקה ונסוג מעיראק, הוא ניהל מדיניות שפויה כלפי איראן, ובעיקר הוא שחרר אותנו זמנית מהמשיחיות של ג'ורג' בוש  וחבריו האבנגליסטים. אבל, כפי שהבחירות האלה מוכיחות, השמרנות הקיצונית והמשיחיות לא נעלמו מהזירה, וככל שניווכח שמה שנקבל עכשיו יהיה עוד ארבע שנים של אותו הדבר, חששותי רק יגברו.

עם כניסתו לתפקיד לפני ארבע שנים דאג אובמה לקשור את ידיו היטב, כאשר התחפר מאחורי צוות כלכלי שאוהד את וול סטריט ואת הבנקים הגדולים. טים גייטנר, בן ברננקי ולארי סאמרס דאגו לכך, שמי שגרמו לאסון הכלכלי הגדול אשר התפשט מארה"ב לאירופה כולה, ייצאו מהמשבר ללא כל פגע. הבית הלבן הפך למגנם של הטייקונים הגדולים, אשר גרפו מיליארדים במעשי מרמה, והשאירו מיליוני בני אדם בלי עבודה, בלי פנסיה ובלי בית. זאת הסבה העיקרית לאכזבה הגדולה מאובמה, ולהיווצרותה של תנועת "מסיבת התה",  שבטאה את כעסו של האזרח הלבן העובד, הנפגע העיקרי מהמשבר.

למרות האכזבה, שחורים, לטינים, נשים וצעירים שבו והבטיחו לאובמה את הניצחון. למרות אכזבתם, השחורים לא יכלו להמנע מלהגיב לגזענות של בוחריה הלבנים של המפלגה הרפובליקאית; הלטינו-אמריקאים, שהם דתיים באופן מסורתי, עברו לתמוך באובמה בעקבות החוק המסדיר את ההגירה, ונשים לא יכלו לתמוך במי שאוסר על הפלות. אלא שאמריקה אינה אוסף של מיעוטים, ועדיין 70% מהאוכלוסייה היא לבנה, ורואה עצמה חלק ממעמד הביניים. היא מורכבת מעובדים, העדים לסלחנות של המפלגה הדמוקרטית כלפי הבנקים הגדולים ואת נדיבותה כלפי המעוטים. במילים אחרות, מעמד הביניים הלבן רואה עצמו נעשק פעמיים, פעם ע"י הבנקים ופעם שנייה ע"י המדינה אשר לוקחת ממנו מסים כדי לממן את המיעוטים "הבטלנים". כך צומחת הלאומנות הלבנה, שנאת הזרים, שלילת הדמוקרטיה והפשיזם.

מתחזק את השיטה

ארבע שנים די בהם להוכיח שלאובמה אין פתרונות. הוא הבטיח שנוי של השיטה, אבל הוא בסך הכל מתחזק אותה. נכון שהוא זרק טריליון דולר כדי ליצור צמיחה באמצעות הטבות מס, עזרה לשלטון המקומי הקורס, ועידוד התעסוקה באמצעות הלוואות נוחות לעסקים. אלא שבו בזמן הוא הזריק עוד עשרה טריליון דולר! לבנקים באמצעות הבנק הפדראלי, במנגנון הקרוי "הרחבה כמותית".

אכן, מה שקרה באמריקה הוא פלא! האבטלה גואה, הכלכלה מדדה, אולם החברות הגדולות פורחות והרווחים מרקיעים שחקים. אחרי שהממשל הציל את הבנקים באמצעות הלוואות נדיבות, הבנקים אמרו תודה רבה, לקחו את הכסף שהבנק הפדראלי הזרים להם, והתפנו להמשיך להמר בבורסה. אובמה קווה שהכסף הזה יזרום בחזרה לכלכלה האמיתית ויצור מקומות עבודה, אבל הכסף זרם דווקא לכוון הפוך. הוא זרם לכלכלה הוירטואלית, למשחק בנגזרות, לחוזים עתידיים, למסחר במטבע, ועוד "מכשירים פיננסים" המבטיחים רווחים מידיים, בניגוד להשקעות בתעשייה, שמבטיחות רווחים דלים יחסית, ועוברות שנים עד שמחזירים את ההשקעה.

הבנקים האמריקאים והחברות הגדולות אינן מעוניינות לממן את מעמד הביניים הלבן, ועוד פחות מכך את המעוטים. מקומות העבודה המאוגדים בתעשיות הרכב, הפלדה, הפלסטיק והטכסטיל הגרו מזמן מחוץ לגבולות המדינה. סין הפכה למעצמה כי סין היא מדינה יצרנית, לעומת אמריקה שהיא בעיקר צרכנית. וול סטריט הפך למפעל ענק לעשיית רווחים דמיוניים, והוא גודל בקצב מסחרר על בסיס הכסף הזול המשמן את גלגלי תעשיית הפיננסים. כל זמן שלא מגבילים את וול סטריט ומכוונים את הכסף לאפיקים יצרניים – המיתון ישאר, האבטלה תהפך כרונית, הפערים החברתיים ימשיכו לגדול ואיתם הקיטוב החברתי שהימין הפונדמנטליסטי בונה עליו.

בעוד שבאירופה גרמניה ניצבת כשוטר הרע ומכתיבה מדיניות של צנע, אובמה פעל בכוון ההפוך, והתוצאה אומללה: האבטלה מסרבת לרדת משמונת האחוזים הקבועים, והכלכלה אינה מתאוששת. לכן מועמד בינוני כמו מיט רומני נתן לאובמה קרב עד הרגע האחרון, וזוהי הסבה שכסאו ימשיך להתנדנד.

נחוץ שחקן שלישי

בזמן המיתון הגדול של שנת 1929 נבחר הנשיא רוזוולט, והביא עמו את הניו דיל. הוא לא נבהל מהבנקאים הגדולים, שכמו היום, היו אחראים לאסון הכלכלי הגדול אשר הצמיח את הפשיזם באירופה, ופיקח עליהם. אובמה מעולם לא הצליח להצר את צעדי הבנקים ולשנות את כללי המשחק הכלכליים. גם הוא דוגל בתיאורית השוק החופשי, הרואה את הרווח כתכליתה של הכלכלה, והוא מנסה לאזן את התמונה ע"י מסוי העשירים, אבל ללא הצלחה, עקב ההתנגדות העזה של הקונגרס הלעומתי. רוזוולט נבחר ארבע פעמים רצופות למרות שלא הצליח להוציא את אמריקה מהמיתון, אובמה עשה זאת בשנית במאמץ רב, אך האמון בו נשחק.

אכן לא הצבעתי לאובמה, כי עוד ארבע שנים של אותו הדבר יפילו את אמריקה לקרשים, ואתה את העולם. השנוי שאובמה הבטיח לא קרה, כי הוא השאיר את המערכת על כנה. כאשר הבנקים הגדולים וחברות ההשקעות עושים רווחים בעולם פיננסי וירטואלי וחונקים את הכלכלה הריאלית, סופה של המערכת הכלכלית לקרוס. כאשר מערכת בחירות עולה 6 מיליארד דולר, סימן שהדמוקרטיה איבדה את מהותה. כאשר נשיא ממומן ע"י החברות הגדולות הוא מפסיק ליצג את הבוחר, וכאשר המאמץ להחיות את הכלכלה מתמצה בעזרה בלתי מוגבלת לבנקים, בעילה שצריך למנוע כריסה כלכלית, אין כל סכוי שאמריקה תבריא. החברה האמריקאית חולה ושסועה, המערכת הפוליטית אינה מתפקדת, וגם לא המערכת הכלכלית. אובמה הוכיח שהוא אינו התשובה למצב.

אמריקה, כמו הרבה מדינות בעולם הקפיטליסטי, אחוזה בצבת של שתי מפלגות גדולות השבויות ע"י ההון הגדול. את קשר הגורדי הזה ניתן לחתוך רק ע"י היווצרותו של שחקן שלישי מחוץ לשיטת שתי המפלגות. הסכומים האדירים הנדרשים כדי להריץ מועמד מרתיע את האזרחים המודעים לכך שהמשחק מכור, ונאלצים לבחור ברע במיעוטו פעם אחר פעם. יתכן שהמצב באמריקה לא מספיק רע, והאשליות בשיטה הכלכלית הקיימת עדיין חזקות, אולם אם ימשיך אובמה באותה הדרך, המשבר הבא בדרך.

מיליוני הצעירים שהתגייסו לטובת אובמה מצפים לעתיד טוב יותר. הם רואים איך עתידם נגזל מהם, הם לא מוצאים עבודה ומרגישים אבודים. כמו רבים אחרים, הם מסמלים את האביב שבדרך. רק הם יוכלו לשבור את השיטה שהייתה נראית כבלתי ניתנת לשנוי, ומה שהצליחו לעשות בכיכר תחריר, אין כל סיבה שלא יחזור על עצמו בכיכר טיימז.

אודות יעקב בן-אפרת