איך קיבל הכהניזם מקום של תנועת מרכז בירושלים

ההסכם הקואליציוני שנחתם בימים האחרונים עם הסיעות המכנות את עצמן "הפלורליסטיות", צריך להדיר שינה מעיני כל הדואג לעתיד ירושלים ומבין את הסכנות הטמונות בגזענות. מערכת הבחירות החלה בהסתה הדדית גזענית ובוטה בין הסיעות החילוניות והחרדיות. אלא שבסופה שני המחנות, מלבד סיעת מרצ אשר התנגדה לישיבה בקואליציה עם אריה קינג, המליכו את הסיעה הכהניסטית ירושלים מאוחדת, והפכו אותה לסיעה המרכזית בהנהלת העיר. מדובר בסיעה אשר חזונה הפוליטי וסיסמתה בבחירות הינם "ייהוד ירושלים" – סיסמא שיש קבלות בצידה. כאשר השלימו הסיעות החילוניות והחרדיות עם העברת תיק הכספים לידיה, הן נתנו גושפנקא להפיכתה הגורם המרכזי בפוליטיקה העירונית.

הציונות הדתית – בין מהפך להפיכה

לקורא באתרי הציונות הדתית נראה כי זכייתה של ירושלים מאוחדת ב- 2 מנדטים (עם מספר קולות שנושק אפילו ל-3) ונסיגתה של סיעת הבית היהודי למנדט אחד הוא הפתעת הבחירות. רק לפני כשנה התאחדה הציונות הדתית באיחוד הבית היהודי עם האיחוד הלאומי, ובפריימריס הארציים ניצח נפתלי בנט את נציג הזרם ה"שמרני"- זבולון אורלב בקרב על ראשות המפלגה. בנט העתיר על הבית היהודי סטייל הייטקיסטי, וכבש בהישג מזהיר 12 מושבים בכנסת ישראל, ואיתם את משרד הכלכלה היוקרתי. לעומתה, מפלגת עוצמה לישראל הכהניסטית, בה כיהן אריה קינג כמועמד רביעי, לא עברה את אחוז החסימה.

אולם הבחירות הכלליות לא היוו סימן לבאות בירושלים. לקראת הבחירות המקומיות הקים אריה קינג את רשימת שכונות קו התפר, ויצא במסע הסתה גזעני שבראשו הקריאה לאסור כניסה של ערבים לפארקים, והשקת פתרון ל"בעיה הקשה ביותר בירושלים" – רעש המואזין. עתיד הרשימה היה לוט בערפל, ואז הגיע החיזוק– הפלג שהפסיד לנפתלי בנט לא שקט על שמריו. לאחר מאבק על ראשות הסניף והרכבת הרשימה, פרשה קבוצה בהנהגת זבולון אורלב המונה שליש מחברי הסניף והתאחדה עם רשימתו של אריה קינג.

כך נוצרה "רשימת החלומות" הן עבור פעילי הימין הקיצוני הירושלמים, והן עבור ותיקי הציונות הדתית. בראש הרשימה הוצב שמואל שקדי, נציג ותיק של הציונות הדתית בירושלים, חבר מועצת העיר במשך 15 שנים, ומי שהחזיק את תיק החינוך והיה סגן ראש העיר בתקופת לופוליאנסקי. במקום השני הוצב אריה "הביצועיסט שלך בעירייה" קינג – פעיל השטח של מתנחלי ירושלים, האיש שמפעל חייו הוא גירוש ערביי מזרח העיר מבתיהם וייהוד העיר. כסיסמת בחירות בחרה רשימת ירושלים המאוחדת את הקריאה "לייהד את ירושלים" והציבה בפני בוחריה את חזונה הפוליטי הגזעני רחב ההיקף ללא מסכות . כך התמקמה הסיעה הכהניסטית בטבעיות על משבצת הכיפה הסרוגה, פיצלה את שלושת המנדטים המסורתיים של המפד"ל, קטפה מתוכם שניים, ואיתם את כתר הציונות הדתית בירושלים מידי הבית היהודי.

עלייתו של "הפלורליזם הירושלמי"

בבחירות 2008 ניצב הציבור החילוני בירושלים בפני מציאות קשה- הנהלת העיר המכהנת, בראשה אורי לופוליאנסקי, איש יהדות התורה, אסרה על שירת נשים באירועים רשמיים; תמונות נשים הוסרו מהמרחב הציבורי; ונראה היה כי הציבור החרדי תופס בכוח את ההגמוניה המוחלטת בכל המרחב הציבורי בעיר. בחסות החרדה, פתח הציבור החילוני והדתי לאומי המתון במלחמה נגד "התחרדות ירושלים", ויצר גוש "חילוני פלורליסטי" אשר התייצב כאיש אחד מאחורי מועמדותו של ניר ברקת החילוני לראשות העיר, ותרם משמעותית לבחירתו.

גם בזירה הדתית-תרבותית התנהל מאבק והוקמו בתי מדרש ליהדות מתקדמת; חילונים ודתיים אשר ביקשו לדבוק אלו באלו קראו תיגר על הפירוש החרדי המשייך את הדת להם בלבד. בבתי המדרש הללו התפתחו ונלמדו תפיסות חדשות ופלורליסטיות של היהדות, והועבר המסר כי יהודים חילונים, מסורתיים ואפילו חרדים יכולים לחיות תחת קורת גג אחד בירושלים. היתה זו תפיסה אשר פתחה פרצה בסגירות הרעיונית המחניקה שבין המחנות, והסצנה היהודית-פלורליסטית התגלתה לא רק כעשירה ברוח אלא גם כעשירה בחומר וברצון טוב.

גישה זו אף חדרה אל הזירה הפוליטית. במקביל לבתי המדרש התארגנו קבוצות רכישה של צעירים, קהילות והתארגנויות שונות של אזרחים דתיים וחילוניים אשר ראו עצמם כמחויבים לשינוי עירוני, והציעו לאוכלוסייה החילונית והדתית-לאומית כלים חדשים להתחרות נגד האוכלוסייה החרדית על משאבי העיר השונים ולהציב למולם חזון קהילתי.

תנועות ירושלמים והתעוררות ייצגו את המגמות החדשות. סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' התארגנה בקרב הצעירים והסטודנטים; יצאה במאבק נגד עזיבת הצעירים את העיר; ודרשה דיור בר השגה, אירועי תרבות, הנגשת העיר למעסיקים גדולים ויצירת מקומות עבודה, פתיחת אינטל בשבת, טיפול ב"מרכז העיר השוקע" ועוד. סיעת ירושלמים בראשות רחל עזריה התארגנה בקרב המנהלים הקהילתיים, ויצאה למאבק על זכויות נשים ומעמדן במרחב הציבורי, הקמת גני ילדים, בתי ספר, ועוד. התנועות התארגנו כתנועות שטח, הקימו עמותות וארגוני שטח אזרחיים, התחרו על ליבו וייצוגו של מעמד הביניים בעיר, ובבחירות 2008 התאחדו לרשימה אחת ונכנסו לראשונה למועצת העיר ולקואליציה של ניר ברקת עם שני מנדטים, לצד אחותם הבכירה והחילונית – מרצ (3 מנדטים) וסיעתו של ברקת, ירושלים תצליח (6 מנדטים).

מהפכה בגוש המפלגות החילוניות

מערכת הבחירות האחרונה נסבה שוב סביב המלחמה ב"התחרדות". לאחר חמש שנות כהונה במועצת העיר והעברת ראשות העיר לידי ראש עיר חילוני התארגנו הסיעות החילוניות לשמור על הישגיהן. להתחזק, ולשמר את כהונתו של ברקת כנגד שליטת החרדים. מרצ שחזרה את קמפיין שנאת החרדים סטייל 2008, בשילוב פנייה לסצנה הפלורליסטית החדשה, תחת סיסמאות כמו "שמירת השכונות שלנו פלורליסטיות" ו"המאבק בהתחרדות".

תנועת התעוררות, חמושה בסיסמא האלמותית "ואהבת לרעך כמוך" בפתיחת מצעה,הבטיחה לשמור על אופי השכונות הפלורליסטיות, והאדירה את פעילותה במועצת העיר ובהנהלתה למען צעירים. סיעת ירושלמים  התפארה בעשייה החברתית הענפה, ובראשה המאבק נגד הדרת נשים בשכונות החרדיות ובירושלים – מאבק אשר עליו שילמה יושבת ראש הרשימה, עזריה, בפיטורים מחברותה בהנהלת העיר; וכן במאבק על פתיחת בתי ספר, צהרונים, זכויות עובדות הצהרונים ועוד. נושאים כמו העוני ומצוקת הדיור הקשה בעיר הוזזו הצידה מאחר ואלה הם מנת חלקם של ערבים וחרדים בעיר. הקטסטרופה הפוליטית והחברתית המתרחשת בירושלים המזרחית נותרה עניינה של מרצ בלבד, וגם זו הצניעה אותה בכדי לא להרחיק מצביעים, ובטענה כי ממילא לעיריית ירושלים אין מנדט לעשות שינויים במדיניות כלפי מזרח העיר.

אם עלייתו של אריה קינג היתה הפיכה בציונות הדתית, עליית הסיעות הפלורליסטיות היתה מהפכה. תנועת ירושלמים קפצה ממנדט לשניים, והתעוררות זינקה ממנדט אחד לארבעה. את המחיר שילמו סיעתו של ניר ברקת, אשר ירדה מ-6 מנדטים ל-4, ומרצ, אשר למרות האיחוד עם מפלגת העבודה (שפרשה מסיעת ירושלים תצליח) והתנועה הירוקה ירדה מ-3 מנדטים ל-2 בלבד.

 מי הוא פלורליסט?

בליל הבחירות חגגו הסיעות הפלורליסטיות המנצחות עם ראש העיר הנבחר, ולמחרת כבר החלו לתפור חליפות לקראת מקומן המרכזי בקואליציה. עופר ברקוביץ' הכריז כי המטרה היא לא פחות מאשר תיק הכספים ורחל עזריה הודיעה כי הפעם היא תחזיק את תיק החינוך. אולם במהרה התברר כי לברקת תוכניות אחרות. למרות כוחן העולה ונאמנותן של המפלגות הפלורליסטיות, בחר ברקת לפתוח את המו"מ בהסכם קואליציוני עם סיעת הבית היהודי שקיבלה את תיק החינוך, וסיעת ירושלים המאוחדת שקיבלה את תיקי הכספים, איכות הסביבה, ועדת הביטחון בעיר, וממלא מקום בוועדת התכנון העירונית.

הדבר עורר הלם בקרב המפלגות הפלורליסטיות, אשר הציבו במהרה חזית "חילונית פלורליסטית" בת 8 מנדטים יחד עם סיעת "מרצ העבודה". הגוש החדש יצא בהצהרות כי לצורך השינוי שהבטיח מוטל על ראש העיר להיענות לדרישותיו, והוסיף כי לא יתכן שברקת יחתום על הסכם קואליציוני עם כהניסט מוצהר כאריה קינג. ברקת לא התרגש ולא מצמץ – הוא עשה את החישוב הקר- כאשר הזירה הפוליטית מחולקת בין חרדים לחילוניים, הציונות הדתית משחקת תפקיד מסורתי של "בורר הוגן". לכן הבית היהודי החזיק בתיק הכספים בקדנציה הקודמת, ועל כן מקומו הטבעי והנכון ביותר של תיק הכספים במסגרת הכוחות הפוליטיים הקיימים, לשיטתו של ברקת, הוא בידי יורשתה, גם אם היא כהניסטית.

ברקת הציב בפני הסיעות הפלורליסטיות את האופציה – להיכנס לקואליציה עם הסיעה הכהניסטית או להסתכן בהליכה לאופוזיציה. הסיעות ה"פלורליסטיות" מיהרו לפסוק – הן זרקו את מרצ מהגוש, ורצו לקואליציה,  תוך שהן מכריזות על הישגיהן המפוארים למען ירושלים פלורליסטית יותר. כך, בחסות המאבק נגד החרדים ובעד פלורליזם יהודי, זכתה סיעה הקוראת לטיהור ירושלים מערבים, בלגיטימציה הפוליטית של תנועת מרכז בירושלים. כזו המפשרת בין היהודים החרדים ליהודים החילוניים ומאחדת את ירושלים היהודית החצויה.

"לא ידעו ולא יבינו"*

[תהילים פ"ו: "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ". – גם פסוק, וגם שמו של מבצע משנת 2012 לפינוי והריסת בתי ערבים בכדי להכשיר את השטח להקמת פארק לאומי מורדות הר הצופים, אשר הקמתו אושרה מייד בתום השבוע בו חתמו הסיעות הפלורליסטיות על ההסכם הקואליציוני.]

ירושלים נמצאת במרכז מחלוקת מדינית, לאומית ועולמית. מזרחה כבוש במשך למעלה מ-46 שנים, והיא מונה 300,000 אלף תושבים פלסטינים משוללי זכויות אזרח החיים תחת דיכוי ואפליה, וחיים בקטסטרופה חברתית מתמשכת (78% מתוכם חיים מתחת, והרבה מתחת, לקו העוני). גם התושבים היהודים אשר אינם מקרב האוכלוסייה ה"פלורליסטית" של העיר – החרדים ותושבי שכונות העוני, סובלים ממצוקה כלכלית חריפה ומהזנחה. כך הופכת ירושלים לעיר הענייה בישראל. עיר שחוברה לה יחדיו בעוני, הזנחה וכיבוש, אשר מזינים את מגמות ההקצנה הפוליטית והשנאה.

ראשי עיר קודמים הבינו את הסיטואציה העדינה ונשמרו מכל משמר מפני פרובוקציה העלולה להצית את חבית חומר הנפץ המדינית עליה יושבת העיר. כבר בקדנציה הקודמת אותת ברקת כי הוא שובר ימינה מהקו הזהיר, והוביל קו ניצי כנגד תושבי ירושלים המזרחית. בחסות עיריית ירושלים הורחבו וצמחו ההתנחלויות במזרח העיר; עמותות המתנחלים חגגו; והשירותים המוניציפאליים לשכונות שמעבר לחומה פסקו. מרצ, אשר היוותה את סיעת השמאל היחידה במועצה ובהנהלת העיר, הביעה מחאה, אך בסופו של יום התקפלה וגויסה לסייע לברקת ב"מאבק בהתחרדות", תוך שהיא טוענת שהיא משנה מבפנים, וממזערת  נזקים בכל הנוגע למזרח העיר.

קינג איננו רק כהניסט מוצהר. מדובר באיש רב פעלים, המוביל את חוד החנית של הפרויקט הכהניסטי בירושלים. הוא עושה זאת באמצעות קרנותיו של ארווין מוסקוביץ', המזינות עבודת שטח ענפה למען הרחבת ההתנחלויות בירושלים המזרחית, וקביעת עובדות בשטח למען ייהוד ירושלים וסיכול כל הסכם שלום עתידי. סיעתו של קינג התמודדה למועצת העיר בכדי להעצים את כוחה של עבודת שטח זו. מהתמודדות זו היא יצאה הסיעה חמושה בתיק הכספים ובלגיטימציה פוליטית למפעלותיה. כניסתה של הסיעה לקואליציה מהווה פריצה של ברקת ימינה, פריצה המקצינה אפילו ממדיניות ממשלת נתניהו – מדיניות של ההתבודדות בין לאומית וסיכולו של הסדר מדיני. בכך מועצת העיר ירושלים, על סיעותיה ה"פלורליסטיות", הופכת לשותפה מובילה בחרחורה של מלחמה עתידית אשר תפגע קודם כל בתושבי ירושלים.

ה"סצנה הפלורליסטית" נולדה וצמחה במרחב הצר – רעיונית ואתנית – של מעמד הביניים החילוני-ציוני והדתי-לאומי. אשר דבקו אלה באלה בכדי להוות חזית מפני עלייתם הפוליטית של היהודים החרדים. לכן, זהו פלורליזם צר – פלורליזם בניכוי ערבים וחרדים. מתוך נקודת מבט צרה זו, הסיעות "הפלורליסטיות" לא רואות ולא מבינות את ההשלכות מרחיקות הלכת ואת הסכנה הטמונה בהחלטה הפוליטית לשלב ידיים ולהתגורר יחד  עם הכהניזם תחת קורת גג אחת צרה של הנהלת העיר, במטרה של שמירה על הפלורליזם היהודי. אולם צריך רק להתבונן בהיסטוריה של היהדות והגזענות במאה השנים האחרונות בכדי להבין שהפרויקט הגזעני והמגלומני של טיהור ירושלים סופו לחסל את הפרויקט הפלורליסטי, או להיות מחוסל על ידו.

לסרטון, ובו חבר הנהלת העיר ירושלים והמחזיק הטרי של תיק איכות הסביבה מטעם סיעת ירושלים מאוחדת, אריה קינג, מפגין נגד כינוס יהודי-ערבי במרכז העיר, וקורא לגירוש הערבים למכה ועזה.