"אני רק ממלא פקודות"

סילואד (29.1.14)

פתיל המחאה בפלסטין קצר.

הידיעה שמוחמד מובארק תושב מחנה הפליטים ז'לזון נורה למות בידי חיילי צהל הציתה גלי מחאה ברחבי הגדה.

בכפר סילואד אליו ירדנו בדרך חתחתים של סלעים וקוצים הרבה חיילים ירו הרבה גז על הרבה ילדים ונערים שזרקו הרבה אבנים.

מכוונים ויורים

בכניסה לכפר הממוקם בצמוד לכביש 60 אך הדרך אליו חסומה לתושבי הכפר ורק כביש צר שעובר במנהרה מתחתיו מחבר אותם אל העיר רמאללה, עמד חייל לצד רכב צבאי ומנע מהפלסטינים מלהגיע לביתם: "כי זורקים שם אבנים" אמר. שאלנו למה הוא לא מאפשר לאנשים לעבור, – "אלו הפקודות. זה צבא. אני חייל ואני רק ממלא פקודות" ענה וחזר וענה ב:"אני רק ממלא פקודות" לשאלה אם ברור לושמה שהוא עושה זו ענישה קולקטיבית שאינה חוקית.

הלאה משם, על גבעה המשקיפה אל הכפר ארבו חיילים לזורקי האבנים.

החיילים ישבו דרוכים בין הסלעים וחיכו למוצא פיו של קצין. היה שם גם בחור פלסטיני מעוכב שסרב לפקודת הקצין לשבת ולשתוק. הפלסטיני התהלך אנא ואנה, ונופף בזרועות. רצה הביתה:"למה? למה? מי פה הקצין? – מי פה הקצין?…" צעק לעבר הקצין.

"הוא חולה בראש" אמרו אנשים לקצין, "תעזבו אותו, הוא חולה, יש לו תעודה, הוא לא בסדר… הוא לא עושה כלום" – "רוך, רוך!" צעק עליהם הקצין. "רוך" היא המילה היחידה שהקצין יודע בערבית והוא לא צריך יותר."רוך" הוא צעק גם אל אמו של הבחור שהגיעה בהולה עם שלוש מבנות המשפחה. רצתה את הילד שלה. "רוך!" המשיך וצעק ושאג, – "בעברית אני אומר לכם, רוך!" והפלסטיני המעוכב בשלו: " למה? מי פה הקצין? – מי פה הקצין?…" והקצין: "אני אכניס אותך לכלא, ואם אני אומר – זה יהיה!" צווח ודחף את הפלסטיני מעל פניו.

קשה היה להחליט מי מהשניים "חולה בראש". אבל היה ברור למי יש רובה ומי מחליט על גורל האחר.

שעות נמשכה מלחמת האבנים ברובים ופסקה רק משכלה היום וירדה החשכה:

קלי רגליים כעזי בר דילגו הנערים בין הסלעים ועצי הזית שבוואדי, התקדמו ונסוגו לאורכה של הדרך הראשית, רצו בין הבתים וצצו מבין הסימטאות כשהם משליכים אבנים אל החיילים שירו לעברם רימוני גז ביחיד ובצרורות. ברובים ירו החיילים וגם ברובה שנקרא "רינגו" ירו.

שבילים של עשן לבן סימנו את מעוף הרימונים ואד לבן מילא את מטעי עצי הזית.

רימון גז לפתח בית המארחים

אנחנו שהוזמנו למרפסת ביתה של משפחה בשולי הכפר מצאנו בהמקלט מזורקי האבנים ומיורי רימוני הגז.

ישבנו בחברת אם המשפחה וילדיה עד שגם לפתח המרפסת נורה רימון גז מכוון ומדיוק שהתפוצץ למרגלותינו וחנק וגם אותנו.

 

אודות תמר פליישמן