בוגי דוגרי

אולי שר הביטחון משה "בוגי" יעלון איננו מבין גדול בדיפלומטיה אבל בביטחון הוא מומחה. קצין אך לא ג'נטלמן. להבנתו, ההבטחה המושלמת לביטחון ישראל טמונה בהצבת חיילים ישראלים בכל סמטה ומאחורי כל אבן בגדה המערבית. גם השר נפתלי בנט יודע למה נורים קסאמים מעזה, בעוד ש"יהודה ושומרון" שקטים: הגדה, בניגוד לעזה, שורצת חיילים. כאשר הסתיים מבצע "כלנית" בהטמנת אריאל שרון בחוות השקמים, נורו מעזה שני מטחי כבוד של קסאמים לכבוד הגנרל הדגול שהעביר את השליטה לחמאס תמורת המשך שליטתו על הגדה.

ואכן השליטה בגדה מוחלטת, ואין צורך באביזרים מתוחכמים כדי לפקח עליה, די במחסום פשוט. על כן בכניסה לכל כפר פלסטיני יש שער ברזל, הנסגר כל אימת שמפקד האזור מחליט; והמחסומים, הגדרות ומגדלי השמירה חונקים את הפלסטינים הנתונים במצור, ומעניקים תחושת ביטחון מוחלטת לאדוני השטח המתנחלים.

לאחר מראית עין של משא ומתן הנמשכת ששה חודשים, מגלה בוגי יעלון כי מו"מ כזה כלל לא נערך, וכי המו"מ האמיתי מתנהל בין ישראל לבין ארה"ב סביב השאלה כיצד ממשיכים את השליטה הישראלית בגדה מבלי לקיים כיבוש. הוא מתלונן שמזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי חושב שאפשר באמצעות חיישנים, מל"טים וחדרי בקרה להבטיח את ביטחון ישראל.

בוגי סבור שאין תחליף לחיילים על הקרקע, ושליטה על בקעת הירדן ועל כל הדרכים המובילות אל הערים הפלסטיניות. קרי אמנם טעם את טעמם של העיראקים והאפגאנים, טוען בוגי, אבל אינו מבין בפלסטינים, ומוטב שהוא והגנרלים שלו יניחו לנו עם הניסיונות להגיע להסדר, כי "הים הוא אותו ים והערבים אותם ערבים". יעלון יכול להתנצל בפני ג'ון קרי, אך בסופו של יום עמדתו של ראש הממשלה היא הקובעת, והוא כמובן מסכים עם שר הביטחון במאת האחוזים.

משחקים בנדמה לי

אם זה המצב, לשם מה לקיים מו"מ כאשר ידוע מראש שאין כל בסיס של הסכמה? כיצד ניתן להגיע להסדר עם הפלסטינים כאשר מסרבים להוריד ולו התנחלות אחת; מצהירים שירושלים המאוחדת היא בירתה הנצחית של ישראל; דורשים המשך שליטה ישראלית על בקעת הירדן; ומנסים לסחוט מאבו מאזן הכרה אודות האופי היהודי של מדינת ישראל? את התשובה יודע כל ילד: המו"מ הוא תכסיס מעולה, כי מראית העין של הידברות דוחה לחץ בינלאומי, ומונעת את החרמת ישראל כמדינה שהתמכרה לכיבוש.

המו"מ חיוני גם לקיום הקואליציה הנוכחית. אמנם מי ששולט בממשלה הוא הזוג בנט – נתניהו, ומי ששולטים בליכוד הם דני דנון ויריב לוין, אבל אין ביכולתם לקיים את הרוב שלהם בלי התמיכה של יאיר לפיד וציפי לבני. כל זמן שמתקיים "תהליך", לפיד יכול להטיל מסים חדשים כדי "להקל" על מעמד הביניים; שי פירון יכול לעשות רפורמות בחינוך; וציפי לבני יכולה לעסוק במה שהיא הכי אוהבת – גם לעשות רפורמה בבתי משפט וגם לנהל שיחות עם הפלסטינים. כך משחקים כולם בנדמה לי, והמצב יכול היה להמשך עד אין קץ לולא לוח הזמנים ההולך ואוזל שקרי כופה עליהם.

למעשה מתנהל המו"מ בין שלושה צדדים, כאשר לאף אחד מהם אין את העוצמה הפוליטית הנחוצה כדי להגיע להסדר. יעלון יכול להשתלח בקרי ולהציגו כהזוי, לנוכח כישלון המדיניות האמריקאית באזור ואבדן האמינות שלה. בעיראק נחשף לאחרונה הכישלון האמריקאי כאשר ארגון אל-קאעידה השתלט על העיר פלוג'ה, שהאמריקאים נסוגו ממנה בזמנו תוך איבוד 600 חיילים, כשהם מותירים אחריהם תוהו ובוהו. בסוריה האמריקאים נתנו יד להמשך הטבח של אסד כנגד האזרחים כשאובמה ביטל את התקיפה על דמשק עקב השימוש בנשק כימי כנגד אזרחים, תמורת אילוץ המשטר לוותר על הנשק הקטלני הזה. גם עמדתה הרשמית של וושינגטון כלפי ההפיכה הצבאית במצרים מחזקת את התחושה שאמריקה מהססת ואינה נוקטת עמדה ברורה. בנושא הפלסטיני, ממשלת נתניהו טוענת שהיא לא יכולה לסמוך על ההבטחות האמריקאית מאחר וממשל אובמה זונח את האזור לגורלו, וכל מה שמעניין אותו הוא להגיע להסכם עם המשטר האיראני התומך בטרור. אמריקה חלשה, והצהרותיו של קרי אינן מכסות על עובדה זאת.

המציאות של אבו מאזן עוד יותר מורכבת. הרשות הפלסטינית עליה הוא מופקד איבדה את אמינותה בעיני עמה. הפילוג בין עזה לבין הגדה יצר שתי ישויות פלסטיניות נפרדות ועוינות אחת לשנייה. כל מה שהפת"ח רוצה הוא להמשיך את השליטה במובלעות הפלסטיניות בגדה המערבית, בעוד שהחמאס רוצה להנציח את השליטה בעזה הנצורה, והמלחמה הפנימית הזאת מתישה את כוחה של המערכת הפוליטית הפלסטינית. ברור לחלוטין כי המו"מ המתנהל היום הוא על עתיד הגדה, בעוד שגורלה של עזה נחרץ.

גורלם של תושבי שני חבלי ארץ אלה הוא מר. אין לרשויות השולטות בהם את המשאבים הנחוצים לקיים מדינה, והן תלויות לחלוטין בישראל. עובדה היא שישראל צורכת  80% מהייצוא הפלסטיני הדל, והיא אחראית על 70% מכלל הייבוא לרשות. לנוכח העמדה הסרבנית של ישראל, אין לרשות הפלסטינית סיבת קיום אמיתית. כלכלית שום דבר מהותי לא השתנה מאז 1967 למעט הנסיקה של אחוז האבטלה, אשר עלה עקב הסכמי אוסלו ל-20%, והצניחה ברמת החיים עקב הירידה ברמת השכר. כך, מורה פלסטיני משתכר 1,400 ₪ לחודש, ומימדי העוני מגיעים ל-50% מכלל האוכלוסייה.

ביבי ואבו מאזן תלויים זה בזה

ממש מלים כדורבנות דיבר בוגי, לפחות בעיני חברי מרכז הליכוד. הוא דיבר בכנות, והוא עוד יגזור קופון פוליטי שמן. בכל זאת היתה לו תובנה שכדאי להתעכב עליה ביחס לאבו מאזן. "אבו מאזן חי וקיים על חרבותינו, ברגע שנעזוב את יהודה ושומרון, הוא גמור", הסביר בוגי. ונראה שכאן הוא דווקא מדייק. עובדה היא שכאשר ישראל נסוגה מעזה, החמאס השתלט עליה וגירש ממנה את אבו מאזן.

אלא שבוגי לא היה דוגרי עד הסוף. הוא לא דבר על החצי השני של המשוואה –  בלי אבו מאזן אין לכיבוש תקומה, ובלי הרשות הפלסטינית ישראל לא תוכל להמשיך את השליטה במתכונתה הנוכחית, כאשר השטח בידיה, והאוכלוסייה בידי אבו מאזן, כאשר ההתנחלויות בידי ישראל, אך העוני, העזובה והאבטלה בידי אבו מאזן. זאת הסיבה שישראל מקיימת את אבו מאזן בעזרתם הנדיבה של האיחוד האירופי וארה"ב.

מה שרוב חברי ממשלת נתניהו רוצים הוא להמשיך את ההסדר הנוכחי עד אין קץ, למרות שהרשות הפלסטינית מתקדמת בצעדי ענק אל פי תהום. המצב בשטחים הכבושים אינו יכול להמשך לנצח, כי אין בכוחה של האוכלוסייה הסובלת לשאת את העוני והמצור עד אין קץ. לכן, לאור עמדתה של ישראל, הכריז אבו מאזן על דבקותו בגבולות 1967, בירושלים המזרחית ובזכות השיבה, והודיע כי לעולם לא יכיר ביהדותה של ישראל. אם נוסיף להצהרות אלו את אמירותיו הבוטות של יעלון, נגיע למסקנה כי מראית העין של המו"מ הגיעה לקיצה. אחרי שהסכמי אוסלו שמטו את השטיח מתחת להסדר הקבע, פתרון שתי המדינות יורד לטמיון למרות מאמציו של קרי. מה שעשה השבוע בוגי יעלון הוא בעיקר וידוא הריגה.

 

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.