ביבי ופוטין בצד הלא נכון של ההיסטוריה

התגובה של אובמה לפלישה הרוסית לחצי האי קרים הסתכמה במשפט אחד : "פוטין עומד בצד הלא נכון של ההיסטוריה". בעקבות הפגישה בבית הלבן, ניתן לשער שהנשיא האמריקאי מתכוון גם לנתניהו. כבר שנים חוזר אובמה על אותה מנטרה: ישראל לא תוכל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית אם תמשיך לשלוט על שלושה מיליון פלסטינים בכוח הזרוע.

פוטין ונתניהו חיים בסרט

אלא שלנתניהו ולחברו פוטין יש נרטיב אחר, והם חיים בסרט משלהם. פוטין חולם להחזיר את ימי הזוהר של האימפריה הרוסית, ועבורו אוקראינה הייתה ונשארה "אסם התבואה של רוסיה", כשם שעבור נתניהו הגדה המערבית היא ארץ ישראל ההיסטורית, ואסור לוותר עליה, יהיה המחיר אשר יהיה. על פי פוטין, המשבר באוקראינה כלל לא קשור לתאוות שליטה רוסית, אלא לניסיונות של קבוצות ימניות ואנטישמיות של שונאי רוסים ויהודים, להשתלט בכוח על אוקראינה. כך גם נתניהו טוען שלא הכיבוש הוא מקור הסכסוך, אלא סירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית.

פוטין ונתניהו שונאים את אובמה ורואים בו אויב מסוכן, בגלל עמדותיו הליברליות "הרכרוכיות". פוטין מצפצף על אזהרותיו של אובמה. האיומים בחרם כלכלי לא מרתיעים אותו. לדעתו, אובמה נאיבי ולא מבין איך העולם מתנהל. גם נתניהו כבר הוכיח שהוא יכול לתקוע אצבע בעינו של הנשיא האמריקאי, וכמו פוטין הוא חושב שהסנקציות נגד ארצו יזיקו לשני הצדדים. לדעתו, אירופה צריכה גם את ישראל וגם את הגז הרוסי, ואילו הצהרותיו של אובמה מבטאות רפיון וחוסר אונים של חברה שבעה שעייפה ממלחמות, ונתונה בשל כך לסחיטה של קיצוניים.

אולם, כאן לא מסתיים הדמיון בין ביבי ופוטין. שני המנהיגים שונאים מוסלמים. פוטין שמח להיענות לדרישת הרוסים בחצי האי קרים להיפרד מאוקראינה ולהסתפח לרוסיה, אך דיכא באגרוף ברזל את דרישת הצ'צ'נים להגדרה עצמית. לגבי דרכי ההתמודדות של נתניהו עם הדרישה הפלסטינית להגדרה עצמית – הכול ידוע: יש לו את איראן, אל-קאעידה, חמאס, והג'יהאד כסכנה האסטרטגית, וכתירוץ להמשיך ולהגדיל את תקציב הביטחון על חשבון תקציבי הרווחה. פוטין התאהב בגנרל המצרי סיסי בגלל מלחמתו באחים המוסלמים, ועודד אותו להשלים את ההפיכה הצבאית, בעוד שנתניהו שמח לקבל במצרים הוכחה נוספת לכך שהדמוקרטיה אינה מתאימה למנטאליות הערבית. שניהם רואים בהסתייגותו של אובמה מסיסי ביטוי לחוסר הבנה בסיסית של המציאות המזרח תיכונית.

גם האהבה לאוליגרכים משותפת לפוטין וביבי. ביבי מטפח את הטייקונים המקומיים וכבר מסר להם את המשק הסוציאליסטי הישראלי בחצי חינם. צים, כימיקלים לישראל, חברות הדלק, אל על וגם תנובה, חולקו בין מקורבים, יחד עם הבנקים וקרנות הפנסיה. כמו ברוסיה, גם כאן, האוליגרכים גונבים את כספי הציבור, מסרבים להחזיר את החובות, ובסוף גם מהגרים אל הסיטי של לונדון, גן העדן של מעלימי מס ומבריחי הון למיניהם.

פוטין וביבי טועים

על נתניהו ופוטין להיזהר. ייתכן שהזלזול שלהם באובמה אינו מוצדק, ושהנשיא האמריקאי כן מבין דבר או שניים בהתנהלות העולם. לאו דווקא בגלל שהוא יודע איך לנהל אותו, אלא בגלל שאמריקה שנכוותה ברותחין, נזהרת בצוננים. ג'ורג' בוש חשב ופעל כמו פוטין ונתניהו, וניסה להחזיר את ההגמוניה האמריקאית באמצעות מקל ארוך ומסכת שקרים. התוצאה כזכור הייתה הרת אסון. כללי המשחק של היום שונים. החזקים – אירופה, אמריקה, ומזרח אסיה – למדו את הלקח, והם כובשים את העולם באמצעות פייסבוק, גוגל, אמזון, מיקרוסופט, סמסונג, וטויוטה. פוטין, שאין לו הרבה מה למכור זולת גז, מנהל את רוסיה כמו מדינת עולם שלישי. בדומה לאיראן וצפון קוריאה, הוא מחפה על חולשתה הכלכלית של ארצו באמצעות משטר טוטליטרי וצבא גדול.

ההתקוממות באוקראינה היא מכה בבטן הרכה של פוטין, והיא משמיטה מידיו את קלפיו הפוליטיים. לאחר שהודח בן חסותו האוקראיני,  ויקטור ינוקוביץ', שניהל את אוקראינה כמו שפוטין מנהל את רוסיה, נאלץ פוטין לנער את חוצנו ממנו. העולם כולו מאס בהתנהלותו הכוחנית של פוטין, בעיקר לאור תמיכתו במשטרו הרצחני של בשאר אסד. אין זה מקרה שההתקוממות בקייב באה ימים ספורים לאחר כישלון השיחות שהתנהלו בין נציגי המשטר והאופוזיציה הסורית בז'נבה. תמיכתה של רוסיה בעמדת המשטר הסורי, היא שהכשילה את ועידת ז'נבה 2, ומנעה דיון על סילוקו של משטר אסד ומעבר למשטר דמוקרטי. שכונות שלמות בעיר חלב נהרסו בהפצצות מהאוויר, ו-3,000 אזרחים סורים נטבחו במהלך השיחות עצמן, כשצבא אסד ממשיך ליהנות מהנשק שמעביר אליו פוטין.

פוטין צודק בטענתו שהמערב, ובראשו ארה"ב, רוצים להצר את צעדיה של רוסיה ועומדים מאחורי ההפיכה בקייב. סביר להניח שללא תמיכת המערב, היה ינוקוביץ' שורד את ההפגנות נגדו. אלא שההתנהגות של פוטין בסוריה, סיפקה למערב את כל ההצדקות לשבור את ההבנות עמו. מדינות המערב ציפו שפוטין ינהג באופן אחראי, ויביא לסיום הטרגדיה האנושית בסוריה. ואילו פוטין, באיוולתו, פירש את הימנעותו של אובמה מהתערבות צבאית כחולשה, והגביר את משלוחי הנשק לאסד.

סוריה תמורת אוקראינה

נתניהו מנופף במתרחש באוקראינה כהצדקה לסירובו להגיע לכל הסדר עם הפלסטינים. אם סוריה שימשה כדוגמה לחולשת המערב; הרי שאוקראינה היא ההוכחה לכך שסכסוכים ניתן לפתור רק בכח. פוטין, כך מפרש זאת ביבי, חשף את חולשתו של אובמה, שאין לו במה לעסוק מלבד ללחוץ על ישראל – הדמוקרטיה היחידה היציבה במזה"ת – ולזעזע את ביטחונה. מה שביבי אינו מבין, הוא שבמאה ה-21 הכח הוא הנשק של החלשים. קצב ההתפתחות של ההיסטוריה המודרנית אינו נקבע על ידי הצבא אלא על פי פרמטרים כלכליים. בעידן הדיגיטלי, הצבא מהווה מעמסה על החברה, והדיקטטורות והקולוניאליזם מפגרים מאחור. נתניהו ופוטין מנסים להחזיק את המקל משני קצותיו – הם רוצים ליהנות מפירות המשק הגלובלי המתקדם, אבל גם להמשיך במדיניות הקולוניאליסטית הישנה.

רוסיה, כמו ישראל, תלויה בעולם. עידן המשק האוטרקי הסתיים עם נפילת ברה"מ. הגלובליזציה גוזרת כליה על כל מי שנותר מנותק ממנה. פוטין יאלץ להבין, שאם הוא רוצה פתרון בנושא אוקראינה עליו להתפשר בנושא הסורי. כשם שהאמריקאים והמערב לא יכולים לפתור את המשבר בסוריה ללא שיתוף פעולה עם הרוסים, כך גם רוסיה לא תצליח לצאת מהמבוך האוקראיני ללא שיתוף פעולה עם המערב. ייתכן שהמשבר האוקראיני יזרז את ההסכמה סביב סוריה, מה שייטיב מאוד עם העם הסורי.

לגבי נתניהו, הוא צריך להיות קשוב למה שאומרים לו אובמה ומנהיגי המערב: עליך להחליט אם אתה משתייך למשפחת העמים המודרנית, הצועדת בקצב המאה ה-21, או שאתה רוצה להיתקע בתקופת המלחמה הקרה, הקונפליקטים הלאומיים, והכיבושים הקולוניאליים. כמו בארה"ב ובאירופה, ישראל שסועה היום בין עניים ועשירים. המשק הישראלי המשגשג מיטיב עם מתי מעט על חשבון רוב העובדים. אולם, בעוד שבמדינות המערב מנסים להפנות משאבים לפיתוח כלכלי ויצירת מקומות עבודה; הממשלה הישראלית ממשיכה להתעלם מהמציאות, ולדבוק באידיאולוגיה לאומנית ומיליטריסטית שאבד עליה הכלח. נתניהו, כמו פוטין, משדר בתדר ישן, והקשר שלו עם העולם הולך ונחלש. על כך העירה קנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל, "פוטין חי בסרט והוא מנותק מהמציאות". אם זה נכון לגבי פוטין, זה נכון שבעתיים לגבי נתניהו.