בעוד כעשרה ימים נדע מי ניצח את אחת ממערכות הבחירות הגורליות בתולדות ארה"ב, ואולי בתולדות האנושות. ההבדל בין הנשיא המכהן דונלד טרמפ לבין יריבו מהמפלגה הדמוקרטית ג'ו ביידן לא יכול להיות חד יותר. זו בחירה בין שנאה לסובלנות, בין גזענות לשוויון, בין מדע למיסטיקה, ובין תיאוריות של קונספירציה לעובדות. זוהי בחירה בין הערצה לרודנים לבין כיבוד הדמוקרטיה, בין תכנית ריאליטי למציאות, בין סקסיזם לבין שוויון מגדרי, בין הכחשת משבר האקלים לבין ההכרה בסכנה הקיומית שבהתחממות כדור הארץ. בין עידוד הדלקים המזהמים לבין קידום אנרגיה ירוקה, בין בריאות נגישה לכולם לבין בריאות מופרטת לעשירים בלבד, בין הסתגרות לאומית לבין שיתוף פעולה בינלאומי. והעיקר, זו בחירה בין חיים למוות. בין מכחיש קורונה שמפיץ את המגיפה לבין אדם שנשען על מדע וקורא לעטות מסכה, לריחוק חברתי ולהיגיינה.
הפופולריות של טרמפ בישראל מרקיעה שחקים. האגדה אומרת שלא היה נשיא יותר ידידותי לישראל. הוא קיפח את הפלסטינים והעריף על הישראלים מכל טוב: העברת השגרירות לירושלים, הכרה בלגיטימיות של ההתנחלויות, הסכמים עם איחוד האמירויות ועם בחריין, ביטול הסכם הגרעין עם איראן, טקסים ומחוות למכביר, שנועדו להאדיר את ראש ממשלתנו ולספק את מאווייהם של תומכיו האוונגליסטים.
ככל שטרמפ רע לאמריקאים כך הוא טוב יותר לישראלים, ובישראל השאלה "מה טוב ליהודים" היא הקובעת, כי למי אכפת מה טוב לגויים? בדרך זו ניתן לקיים יחסים חמימים עם רודנים כמו הגנרל סיסי במצרים, ונסיכי המפרץ, שהמשותף להם הוא רדיפת מתנגדיהם הפוליטיים, שלילת הדמוקרטיה, ואפליית נשים ומיעוטים. זו הסיבה שבישראל שופטים את טרמפ לא על פי האסון שהוא מחולל לאמריקאים אלא על פי כמה הוא מיטיב עם הישראלים.
ובכל זאת, כדאי להבהיר שספק רב אם טרמפ היה זוכה לאותה פופולריות במידה והיה מעמיד את מועמדותו לראשות הממשלה בישראל. ספק רב עם הישראלים היו מסתדרים עם מכחיש קורונה, אם היו מוכנים להקריב עשרות אלפי מתים בידי מי שמתקיף חדשות לבקרים את ראשי מערכת בריאות הציבור, מעודד כינוסים המוניים וצפופים שמפיצים את המגיפה, ומביא לקריסה כלכלית מוחלטת. ספק אם ישראלים היו מוכנים לתמוך במועמד שנעזר בפוטין כדי להטות את תוצאות הבחירות, ממנה את ילדיו למשרות בכירות, מפקיד את משרד המשפטים בידי שר אשר עסוק בעיקר ברדיפת יריביו. בקיצור, טרמפ אולי מתאים לאמריקאים, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות רצוי כראש ממשלת ישראל.
הבעיה היא שידידותו של טרמפ לישראל עולה לישראלים ביוקר. לא די בכך שעסקת המאה שלו סיכלה כל פתרון עם הפלסטינים, אלא שתמיכתו הטוטלית בנתניהו בזמן שהוא שמואשם בפלילים, והתערבותו האקטיבית בבחירות לטובת נתניהו, סיבכו את המצב הפוליטי בישראל, והביאו לשלושה סיבובי בחירות מיותרים שהסתיימו ללא הכרעה. כל זה עורר שסע עמוק בחברה הישראלית, שמתבטא בהפגנות מול ביתו של נתניהו בתביעה "לך". השסע הזה עולה לישראל במחיר חברתי וכלכלי אדיר בגלל כשלונו של נתניהו לטפל במשבר הקורונה. חיבוק הדב האמריקאי, "השלום האזורי" ויתר התופינים נועדו לחזק אדם שאינו כשיר להיות ראש ממשלה עקב התעסקותו האובססיבית במשפטו ורצונו להימלט מאימת הדין.
אם רוצים זאת בישראל או לא, הסתלקותו של טרמפ מהזירה תהיה טובה לעם האמריקאי. נצחונו המקווה של ביידן אינו משקף רק שינוי שלטוני צר אלא מהפך מחשבתי, ושבירה מדרכה של המפלגה הדמוקרטית מאז ימי קלינטון ועד לנשיאותו של אובמה. מה שאפיין את המפלגה באותה תקופה היה העדפתה את וול סטריט על פני "מיין סטריט". היא תמכה בהון על חשבון העבודה, וכך היא סללה את הדרך לעלייתו של טרמפ. באופן פרדוקסלי, איש ריאליטי שנוי במחלוקת, אדם שעמד בראש אימפריה נדל"נית כושלת, רודף שמלות ומטריד נשים סדרתי הפך לנציג מעמד הפועלים הלבן שנדחק לשוליים של החברה האמריקאית, נזרק לאבטלה, והתמכר לאופיואידים ולמזון נחות כדי להקל על מצבו האבוד.
יש הטוענים שאם הניצחון על טרמפ לא יביא לשנוי מהותי בדרכה של המפלגה הדמוקרטית, ובסדרי העדיפויות שלה, הבחירות הבאות אחריהם עלולות להביא לקדמת הבמה דמות, הדוגלת באותם ה"עקרונות" המעוותים של טרמפ, אבל היא בעלת כישורים פוליטיים מושחזים ומסוכנים יותר ממנו.
מועמדותו של ביידן לנשיאות אינה מקרית. יש הרואים בביידן דמות פוליטית אפרורית, איש שהוא היום קשיש וחסר כריזמה, אדם שפעל ב"בצה" של וושינגטון מאז שחר נעוריו, ובכל זאת בעל הסיכויים הטובים ביותר להפוך לנשיא בעוד פחות משבועיים. הסיבה לכך שביידן גבר על ברני סנדרס שהיה מועמד יותר פופולרי בפריימריז, היא ג'ים קלייבורן, אפרו – אמריקאי בן 80, מצליף הרוב הדמוקרטי בקונגרס מקרוליינה הדרומית שקרא לתומכיו לתמוך בביידן בפריימריז, ובכך סלל את דרכו לנשיאות. השחורים בארה"ב הם אכן הבסיס האלקטורלי של ג'ו ביידן, והנשים השחורות מהוות את הכוח המוביל. לא במקרה בחר ביידן בקמלה האריס, סנטורית מקליפורניה כסגנית הנשיא וכאישה השחורה הראשונה הנושאת תפקיד זה.
עם זאת, התמיכה בביידן אינה מצטמצמת לקהילה השחורה, שמספר מצביעיה אינו מספיק כמובן לנצח את הבחירות. הוא זוכה גם לתמיכה של האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, תומכיו הצעירים של בני סנדרס, לבנים, לטינים ושחורים שאימצו את ה"הגרין ניו דיל" עליו חתומה גם קמלה הריס. כמו כן נהנה ביידן מתמיכה של הסנטורית אליזבת וורן, ששמה לה למטרה לפרק את המונופולים הגדולים – גוגל, פייסבוק, אמזון ואפל. הבחירות האלו מתנהלות בצילה של תנועת Black Lives Matter, שזעזעה את החברה האמריקאית והכריחה אותה לעשות חשבון נפש בנוגע ליחסה לשחורים, ולהתמודד עם 400 שנה של אפליה ועם אלימות משטרתית מתמשכת כלפי השחורים.
אמריקה של ביידן עומדת בניגוד גמור לעמדותיו של הממסד הפוליטי בישראל על שלל מפלגותיו. נראה שאמריקה של ביידן לא תמשיך לתמוך ברודנים כמו פוטין, ותסתייג ממנהיגים עריצים כמו מוחמד בן סלמן להורה לרצוח את העיתונאי שביקר אותו ג'מאל חשוקג'י. אמריקה של ביידן לא תיתן אור ירוק להפרת זכויות האדם של משטר סיסי במצרים ולא תקבל את הכיבוש והפרת זכויות האדם של הפלסטינים כמדיניות לגיטימית. אמריקה של ביידן כבר מאמצת פרדיגמה כלכלית חברתית חדשה, ורואה בניאו- ליברליזם, המהווה נר לרגלי כל המפלגות בישראל כולל האופוזיציה, כאחראי לפערים החברתיים הגדולים, ולשסע החברתי שאפשר את נצחונו של טרמפ ב-2016.
יתר על כן, בחירתו של ביידן תסמל את סופו של הפופוליזם וסופה של הלאומנות הבדלנית שהשתרשה במדינות רבות בעולם. דמויות כמו ויקטור אורבן בהונגריה, אנז'יי דודה בפולין ובוריס ג'ונסון בבריטניה נסקו על כנפי שנאת הזרים ועוינותם לדמוקרטיה. כל אלה הם חבריו של נתניהו, וכולם ביחד הם בני חסות של טרמפ. בחירתו של ביידן מבשרת גם את סופו של עידן נתניהו.
הטרגדיה הישראלית היא היעדרותה של תנועה פוליטית אלטרנטיבית שתאמץ פרוגרמה דמוקרטית משותפת ליהודים וערבים, מדיניות חברתית שוויונית וירוקה, ובעיקר, מדיניות השוללת את המשך הכיבוש. הקורונה מביאה כנראה לתבוסתו של טרמפ והיא יכולה להיות הזדמנות גם לשנוי הדרך בישראל. מערכת החינוך הקורסת, מערכת הבריאות הרעבה, מערכת הרווחה הרזה, והפערים החברתיים, כל אלו הם סימפטום לשיטה כלכלית שהגיעה לסיומה. האלטרנטיבה העולה על הבמה בארה"ב מעודדת. מי שימשיך את דרכו של נתניהו גם לאחר הסתלקותו מהחיים הפוליטיים, מי שימשיך לדגול בכלכלה ניאו ליברלית, בהפרדה בין יהודים לערבים, ובהמשך הכיבוש, יימצא עצמו יותר ויותר מוקע מול עולם חסר אמפטיה.
כתיבת תגובה