במה עוד יענו את המעונים?

אלפי בני האדם הפוקדים מדי יום את מחסום קלנדיה וסביבותיו לא עצרו את נשימתם למשמע הודעתו של רה"מ נתניהו ש:"צעדים חד-צדדיים מצד הפלסטינים ייענו בצעדים חד-צדיים".

אילו עוד צעדים חד-צדדיים יכולה ממשלת ישראל להשית על הפלסטינים במציאות של שולט ונשלט בה מיליוני בני אדם מרגע לידתם ועד יום מותם נופלים קורבן לגזירות, תקנות וחוקים של גזל והתענות?

כשחברה שלמה מנהלת את חייה ללא זכויות יסוד, כששגרת חיי ילדים ובוגרים אינה נקבעת מרצונו או המיית לבו של הפרט אלא מנוהלת מזה עשרות שנים באופן חד-צדדי ע"י בעלי השררה והכוח?

אילו עוד קשיים יכול שלטון הכיבוש להערים על האיש שלפני שבוע, בשעה שחצה את מחסום קלנדיה לעבר מקום עבודתו (עד לאותו היום) שבמזרח ירושלים הוחרם אישור המעבר ולא נותרה לו בררה אלא לרדת לדרגת רוכל בחפצי סדקית כשבנו בכורו משמש לו לשוליה?

מה עוד אפשר לגזול מילדים שילדותם נגזלהבמציאות שחדשות לבקרים ילדים חדשים מצטרפים למעגלי הרוכלים/הקבצנים הוותיקים במקום המאובק המזוהם והרועש הזה?

במה עוד יענו את המעונים?

 image001

ואילו עוד צעדים "חד-צדדיים" עלולים בעלי המוח הקודח שהשיבו לעתירה לבג"צ והסבירו שדחיית בקשתו של האצן נאדר אל מצרי תושב רצועת עזה לצאת לתחרות ריצה בגדה נבעה "משיקולים מדיניים ויחסי חוץ"?

אבל מה שלא יעלה על הדעת עולה על דעתה של האישה שבחברתה חציתי את המחסום:

האישה, ילידת העיר שכם שנישאה לתושב ירושליםגרה מזה שמונה עשרה שנה בביתה שבירושלים מתוקף אישור זמני לאיחוד משפחות. היא יודעת שהרע יותר אורב בכל פינה והוא עלול להגיח בכל רגע. היא גם יודעת שאת הזכות הבסיסית לחיי משפחה ניתן לגזול ממנה בשרירות לב ולכן היא נשמרת ונזהרת ומהסה את בעלה (בעל תושבות ירושלמית) בשעת כעסו כשמפרידים ביניהם במחסום ומורים לה חרף חמישים וארבע שנותיה ובריאותה הרופפת לרדת מהאוטובוס ולעבור בצדו האחר של המחסום המיועד לתושבי פלסטין.

אודות תמר פליישמן