בקלנדיה כל יום הוא בסל

בקלנדיה יום עסל ויום בסל يَوْم عَسَل وَيَوْم بَصَل אמרתי לבחור שמוכר קפה על הדרך.

"לא" אמר, "בקלנדיה כל יום הוא בסל".

מי כמוהו יודע.

image001

ובאמת זה היה יום בסל לבחור ש – "מחר יש לו ניתוח בבית החולים מוקאסד" אמר טוני נהג האמבולנס שהביא אותו ואת אמו כל הדרך משכם.

המסע בין שכם לקלנדיה לא היה קל. טוני היה צריך לתמרן בין אבנים שנזרקו לבין כדורים שנורו ורק במזל האמבולנס ונוסעיו הגיעו ליעד הביניים מבלי שנפגעו.

"רק כדור גומי אחד פגע בגג אבל לא חדר" סיפר טוני.

ובמחסום שוב היה טוני צריך לתמרן בין תשובת מתאמת הבריאות ש"יש תאום" (כלומר – שאין בעיה ביטחונית והחולה רשאי לעבור לביה"ח שבמזרח ירושלים) לבין "אין תאום" כדברי החיילים והשוטרים שבמחסום.

רק אחרי שעתיים של עיכוב האמבולנס והחולה ואמו, הסתבר שטוני כל הזמן צדק ויש תאום ואין מניעה ואין איום בטחוני, אבל מה זה בכלל שעתיים של המתנה מיותרת ולא מוסברת בשביל שלושה פלסטינים?

זה גם לא היה יום עסל לאישה מעזה. אישה חולה ששוחררה מבי"ח בגדה אחרי ניתוח, שישבה על הספסל המזוהם שבסככת ההמתנה המזוהמת שבפתח המחסום וחיכתה למעלה משעה כדי לקבל אישור לשוב לביתה.

קשה עד בלתי אפשרי היה לתקשר עם החולה. האישה רצתה לספר וניסתה לדבר, אבל כשרק אמרה מילה או שתיים שתת דם מפיה וכיסה באדום את המטפחת הלבנה שהיתה בידה.

ושני אנשי הצוות הרפואי שסיפרו טלפונית ביום שישי ה-7 בנובמבר שהם והאמבולנס שבו הגיעו למחסום נפגעו מכדורי גומי שירו שוטרי מג"ב, הם והאישה מעזה וטוני והחולה ואמו ורבים שכמותם יעידו שבמקום הרע הזה כל יום הוא בסל אם לא גרוע מזה.

אודות תמר פליישמן