ראשי ועדי העובדים בנמל אשדוד ובפלאפון הודיעו לאחרונה על תמיכה בליכוד, בטענה ששם יוכלו לייצר כוח נגד לתכניות ההפרטה. במקום להתייצב בראש התנועה החברתית ולהציב את כוחה של העבודה המאורגנת לצד השלום, השוויון והמאבק בגזענות ולמען אג'נדה חברתית חדשה, כמו שעושים איגודים בבריטניה ובשורה של מדינות מערביות, מעדיפים מנהיגים צרי אופק אלו להכריז מעתה על תבוסה ולתמוך בליכוד. זהו מהלך שגוי, מושחת והרסני שיוביל לפגיעה נוספת בזכויות העובדים בישראל.
עובדי משרד החוץ השביתו לאחרונה את כל הנציגויות של ישראל בארץ ובעולם, כשהם גורמים בין השאר לביטול ביקור מתוכנן של רה"מ, בנימין נתניהו, באמריקה הלטינית. העובדים שבתו והפגינו אומץ לב אזרחי כשהבהירו שהצרכים החברתיים שלהם ושל משפחותינו קודמים, למרות הלחצים שהאשימו אותם בפגיעה באינטרס הלאומי.
מאבקם של עובדי משרד החוץ מצטרף לשורה ארוכה של מאבקים והתאגדויות חדשות שההסתדרות החדשה מובילה לאחרונה: עובדי חברת נס טכנולוגיות ועובדי חברות הביטוח והסלולר הם חלק מגל ההתאגדות הזה. ההתאגדות בחברת פלאפון היתה נקודת תפנית, שכן שם המעסיק התנגד בכל תוקף להתאגדות, איים על עובדים, וניסה לפגוע בתנאי העבודה של יוזמי המאבק. החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניין פלאפון (מינואר 2013) הפכה לקו פרשת המים לטובת זכות ההתאגדות, שכן היא חזרה ואסרה כל מעורבות של מעסיקים בהליך.
אין ספק שיש כאן תהליך בריא, הממשיך את ההתעוררות החברתית והפוליטית שהיינו עדים לה בתקופת המחאה, ומבטא סלידה מכוחם המוגזם של הטייקונים ומהשתלטותם על ישראל. אלא שכאשר מתרגמים את הכוח החדש לזירה הפוליטית, מסתבר שחלק ממנהיגי העובדים החדשים והוותיקים ממשיכים לחשוב במושגים של העבר ומובילים את העובדים שהלכו אחריהם לעברי פי פחת. אחד מהם הוא יו"ר ועד עובדי פלאפון, ברק לוי, שהחל השבוע לפקוד את עובדי פלאפון לליכוד. לטענתו, הוא שואף ליצור מרכז כוח בתוך מרכז הליכוד, כדי למנוע אימוץ מדיניות המעודדת את התחרות בין חברות הסלולר והתקשורת, דבר שעלול להשפיע על מצבן הפיננסי ועל מצב התעסוקה בחברות הללו. ברק לוי מפלאפון הולך בדרכו של יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, שהודיע לא מכבר שהוא מעביר את נאמנותו ממפלגת העבודה לליכוד כדי לייצר כוח נגדי לשר התחבורה ישראל כץ.
החבירה של מנהיגי ועדי עובדים מרכזיים לליכוד בחיפושם אחר מנוף פוליטי למאבק האיגוד מקצועי היא מוטעית, מושחתת והרסנית. הטעות נובעת מכך שהם מנסים להעתיק את הטקטיקה של קבוצת פייגלין שחברה לליכוד וזכתה להצלחה רבתי, בלי להבין שההשוואה הזו מופרכת וחסר שחר. כאשר קבוצת ימין קיצוני מצטרפת לליכוד היא חוברת למפלגה שבבסיסה קרובה מאד לדעותיהם, ומכאן מוסברת ההצלחה הארגונית שלהם. מאידך, כאשר עובדים מאורגנים נכנסים לליכוד הם נכנסים למפלגה שעוינת את הרעיון של עבודה מאורגנת וקשורה עד העצם להון. לכן הסיכוי שלהם להשפיע על דרכו של הליכוד או לזכות בהשפעה בתוכו שואף לאפס.
בנוסף זוהי בחירה בדרך מושחתת וחסרת ערכים. ראשית מפני שמי שמצטרף מודיע למעשה שנושאים כמו הכיבוש, זכויות העם הפלסטיני, גזענות כלפי זרים וכלפי ערבים לא מעניינים אותו. זוהי שלילה מובהקת של עקרונות הסולידריות של כלל העובדים ללא הבדל לאום, דת וגזע, שהם הבסיס של האיגוד המקצועי. החבירה לליכוד מסמלת צד נוסף של השחיתות שקשור לדרך בה מתנהלים ועדי עובדים אחדים בישראל, כולל זה שבנמל אשדוד. אין כל סכנה שמישהו בליכוד יבקר אותם על שיטות העבודה שסיגלו, כולל הסכמתם להכנסת עובדי קבלן בתוך מקום העבודה, נפוטיזם ומתן הטבות לקרובי משפחה, שימוש פרטי במעמדם כחברי ועדים וכויוצ"ב.
תנועת הפועלים בעולם היתה קשורה היסטורית למפלגות השמאל הקומוניסטיות והסוציאליסטיות, והתנגדה לגזענות ולאפליה על רקע דתי או לאומי ולכיבושים צבאיים, ועמדה בראש הקוראים לשלום ופירוק נשק. כאשר נוכחו איגודים מקצועיים שמפלגותיהם המסורתיות מסתאבות ותומכות בקו הקפיטליסטי הנאו ליברלי, פעלו רבים מהם לייצר אלטרנטיבה שמאלית עצמאית (ראו לדוגמא את פרישת הקבוצה של אוסקר לפונטיין מהסוציאל דמוקרטיה הגרמנית בשנת 2005) או לבנות אופוזיציה בתוך המפלגות הסוציאליסטיות (לדוגמא שמאל הלייבור בבריטניה והאזהרה של מנהיגי איגודים שם שיפעלו להקים מפלגת פועלים אלטרנטיבית – מאמר באינדיפנדנט 1.4.14).
למרות האימוץ הקיצוני של הכיוון הנאו ליברלי של קפיטליזם חזירי בישראל, לא ראינו תזוזה דומה בשורות ההסתדרות. למרות היוזמה שלה לארגון עובדים – דבר חדש שלא היה קיים בעבר כדרך פעולה של ההסתדרות שהיתה רגילה לעבוד רק מול מעסיקים – נשאר איגוד עובדים זה שמרני, וקשור בטבורו לממסד. עופר עיני שמוביל את ההסתדרות ב-9 השנים האחרונות היה אחראי על בניית הקואליציה של נתניהו בשנת 2009 והרחיק את ההסתדרות מכל מגמה מתקדמת פוליטית או חברתית.
על רקע זה היינו עדים בשנת 2011 לתנועת המחאה החברתית שקראה תגר על סדר היום הנאו ליברלי של ממשלת ביבי ותבעה שינוי סדרי העדיפויות. על רקע זה הצליחה חה"כ שלי יחימוביץ' לזכות במנהיגות מפלגת העבודה, תוך שהיא מנסה להשען על הרוחות החדשות של המחאה. אלא שבמקום לייצר אלטרנטיבה שמאלית חדשה, בחרה יחימוביץ' בגישה מופרכת לפיה ניתן להפריד בין המאבק לצדק חברתי בישראל ובין הקריאה לשוויון ושלום וההתנגדות לפגיעה בזכויות אדם של הפלסטינים בגדה. הטקטיקה ההרסנית הזו הובילה את תנועת המחאה להתפוררותה, דחקה את יחימוביץ' מראשות העבודה, ורק תרמה לבלבול האידיאולוגי שהותיר ואקום אליו נכנסת הנהירה לליכוד.
כך מוצא עצמו אלון חסן, שחשב עד כה שהוא חסין מפגעי ההפרטה, במצב שיש איום של ממש על מעמדו. חסן, שעומד בראש ועד העובדים אדיר הכוח של עובדי התפעול בנמל אשדוד, מנסה עכשיו את הכיוון של חבירה לליכוד, צעד שמשקף ייאוש ואובדן דרך שלו ושל כמותו. הנחה לפיה הליכוד הוא זה שירכיב את הממשלה בשנת 2017 ואין בלתו בזירה הפוליטית בישראל כמוה כהכרזה על תבוסה מראש בקרב על דמותה של החברה בישראל.
התאגדות עובדים היא תופעה מרעננת שמכניסה לחברה הישראלית דם חדש ואין בכוונתי כאן לפגום בערכה. יחד עם זאת, טעות לראות בוועד עובדים או איגוד מקצועי כחזות הכל. ככל שעובדים מאוגדים פועלים בראייה צרה של דאגה לקבוצת אינטרס צרה וחוברים לגורמי ימין גזענים, הם הופכים למה שקרוי בעגה של תנועת הפועלים "איגודים מקצועיים צהובים" שהם אויבי השינוי החברתי.
במקום דרך עקומה וריאקציונית זו, ראוי היה שעובדים שמתאגדים וועדים חדשים יחתרו לייצר סדר יום חברתי כלכלי פוליטי חדש שבו יש שוויון בין עובדים יהודים וערבים, מלחמה בשחיתות, התנגדות לכיבוש ולמלחמות, והעדפה ברורה של רווחת החברה. אי האמון של רבים מאוד בחברה הישראלית בהנהגה הפוליטית המושחתת של כל המפלגות, ובעיקר התמיכה של מפלגות השלטון בקו אנטי פועלי ואנטי חברתי, יכולים להוות קרקע פוריה לבנייתו של כיוון פוליטי חדש שיגן על מעמד העובדים בישראל ויתן לו אופק חיובי.