גורלה של סוריה נחתך באסטנה

 

ביום שישי התרחש "הפיגוע המדיני" באו"ם, כאשר ארה"ב נמנעה מלהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון, שקבעה כי ההתנחלויות הן הפרה של החוק הבינלאומי. נתניהו מיהר להכריז מלחמה על ממשל אובמה, והאשים אותו בתכנון המהלך יחד עם הפלסטינים. בין ההאשמות שהטיח נתניהו במועצת הביטחון בלטה האשמה בצביעות, נוכח חוסר האונים המוחלט של האו"ם להביא לסיום רצח העם בסוריה ובדרום סודן. נתניהו צודק, מפעל ההתנחלויות והכיבוש הישראלי מתגמדים לעומת הטרגדיה הנוראה שמתרחשת בסוריה, בניצוחו של הטריו הרצחני – אסד, איראן ורוסיה. אולם, כאן נחשפת דווקא צביעותו של נתניהו. בידיעה שפרסם רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות" נטען שישראל נעדרה מהעצרת הכללית של האו"ם, כשזו קיימה הצבעה על החלטה הקוראת להקמת מנגנון בינלאומי לאיסוף ראיות לביצוע פשעי מלחמה בסוריה. נתניהו, הוא זה שנתן את ההוראה להיעדר מההצבעה, למרות המלצת משרד החוץ הישראלי לתמוך בהחלטה, שמהווה, לכל הדעות, סוגיה מוסרית ממדרגה ראשונה.

על פי דיווחו של ברק רביד ב"הארץ", המניע של נתניהו להיעדרות מההצבעה היה "לחץ רוסי כבד שהופעל על לשכת ראש הממשלה". מסתבר, שבעוד שאובמה הפך לאויב מספר אחד של ישראל, פוטין נהיה בן ברית מהמעלה הראשונה, עד כדי כך, שישראל הייתה מוכנה להתייצב עבורו באותו צד שבו נמצאות לוב, אריתריאה ורואנדה, כולן מדינות החוששות מבית הדין הבינלאומי, וכמוה נעדרו מההצבעה. בין הנימוקים של ישראל, שנועדו להצדיק את ההיעדרות מההצבעה, היה הצורך לשמור על מערכת יחסים תקינה עם רוסיה, שתבטיח תיאום צבאי מלא בין שתי המדינות, זאת כדי לאפשר לחיל האוויר הישראלי להמשיך לפעול בשמי סוריה, על מנת למנוע העברה של נשק מאיראן לחיזבאללה. אלא שמי שמתבונן מקרוב במתרחש בסוריה מבין, שלחיזור הישראלי אחרי רוסיה ישנה סיבה חשובה ואסטרטגית יותר – בימים אלה ממש מתנהל משא ומתן גורלי בין שלושת המדינות המעורבות במלחמה, רוסיה, איראן וטורקיה, שיקבע את עתידה של סוריה. לישראל עניין מיוחד בתוצאות המו"מ הקדחתני הזה.

ביום שלישי שעבר (20.12.16), התכנסו במוסקבה שרי החוץ והביטחון של שלושת השותפות למה שמכונה "הסכם חאלב". בעוד חאלב מתרוקנת מתושביה, יושבים אלה שאפשרו את פשעי המלחמה שהחריבו את העיר, ומתכננים את הסדר החדש, שיתאים לאינטרסים האסטרטגיים שלהם. שר ההגנה הרוסי, סרגי שוייגו, הכריז שהצדדים הגיעו להסכם עקרונות, וכי "הכרזת מוסקבה" קוראת להפסקת אש מידית, ולקיום ועידת שלום באסטנה, בירת קזחסטאן באמצע ינואר. הרוסים יחד עם הטורקים והאיראנים החליטו שנמאס להם מהאמריקאים ומהאו"ם, ומשום כך הם יעבירו את השיחות רחוק ככל האפשר מג'נבה, אל ערבות אסיה התיכונה. סוריה נשלפה מהמעגל הערבי, ותהפוך למדינת חסות (פרוטקטורט) רוסית בשותפות איראנית וטורקית. המשטר של אסד הוא רק צד אחד של המשוואה. את הצד השני תמלא "משלחת אופוזיציה" שעל הרכבה עמלות ברגע זה שלוש השותפות ל"הכרזת מוסקבה", והיא שאמורה להגיע להסדר עם המשטר.

בעוד שכל השותפות מסכימות לגבי תפקידו של המשטר, הפלוגתא ביניהן מתמקדת כצפוי בזהות האופוזיציה. במשך שש השנים שבהן התבוססה סוריה בדמה, נוצרו הרבה "אופוזיציות", שכולן שייכות, בצורה זו או אחרת, למדינות שפעלו בזירה הסורית. למשל, ישנה אופוזיציה המקורבת לאסד, שרואה בו נשיא לגיטימי; ישנה אופוזיציה הקרובה למוסקבה; וישנה האופוזיציה הרשמית והמוכרת, "המוסד העליון לניהול המו"מ", שהתגבשה בריאד שבסעודיה בהסכמת ארה"ב, וייצגה את האופוזיציה למשטר בוועידת ג'נבה האחרונה.

בנוסף, לצדן של האופוזיציות הפוליטיות, פועלות גם מיליציות לוחמות שונות, רובן בעלות אופי ג'יהאדיסטי, אשר הוגדרו ע"י הרוסים כארגוני טרור, והיוו את המטרה הרשמית של ההפצצות הרוסיות בחאלב. הרוסים, בתאום עם הטורקים, מנסים כעת להלבין חלק מהארגונים הג'יהאדיסטים כמו אחראר א-שאם וג'יש אל אסלאם, שהוגדרו עד אתמול כטרוריסטים. איראן מצדה ממשיכה להתעקש, ומטילה וטו על השתתפות אותם ארגונים בוועידת אסטנה, כפי שהיא מסרבת להשתתפותה של סעודיה.

איש אינו זוכר כמובן את צבא סוריה החופשי והכוחות הדמוקרטיים שהציתו והובילו את המהפכה נגד אסד במשך השנתיים הראשונות להתקוממות. מסתבר שאותן מיליציות ג'יהאדיסטיות, שדחקו אל השוליים את צבא סוריה החופשי ודכאו בכוח את הכוחות הדמוקרטיים, הפכו היום לפרטנריות לגיטימיות, והן נושאות ונותנות באנקרה עם נציגי הצבא הרוסי על תנאי הפסקת אש בכל רחבי סוריה. אלו הן אותן מיליציות הסרות למרותו של הצבא הטורקי, אשר הפקירו את חאלב כדי להצטרף למבצע "מגן הפרת" נגד דאע"ש, במטרה למנוע מהכורדים, הנתמכים ע"י ארה"ב, הקמת אזור אוטונומי לאורך הגבול הטורקי-סורי. כך, בזמן שהמטוסים הרוסים טחנו את חאלב עד דק, הרסו את בתי החולים שלה וטבחו אלפי אזרחים חפים מפשע; אותן מיליציות ניהלו עם נציגי הצבא הרוסי משא ומתן על הסכם הכניעה של חאלב, שהוגדר על ידי הרוסים "מעשה הומניטרי" להצלת אוכלוסייה אזרחית. עתה, לאחר שחאלב נכנעה, ממהרים הרוסים להגיע להסכם שיחלץ אותם מעוד הסתבכות נוסח אפגניסטן בסוריה. הם מבינים שאין די בנפילת חאלב כדי לייצב את שלטונו של אסד על כל אדמת סוריה. מזרח סוריה נתון עדיין בידי דאע"ש; ואזורים נרחבים סביב דמשק ובדרום בואכה הגולן, נשלטים בידי המורדים שנתמכים על ידי ארה"ב וירדן.

למרות שהעליונות האווירית הרוסית היא זו שהצילה את המשטר של אסד, המיליציות השיעיות הרבות, ובראשן חיזבאללה, הן אלה אשר הטילו את המצור על חאלב, ובצעו את הטבח בתושבים. משום כך, הרוסים מנסים לייצר הסדר אשר ישביע את רצונה של איראן ויזכה בהסכמתה. אולם, בעוד הרוסים פועלים למען הסדר ארוך טווח, שיבטיח להם את השליטה על נמל טרטוס ושדה התעופה שליד לאטקיה, האיראנים רוצים לבסס את שליטתם על כל סוריה, כהמשך לשליטתם בעיראק ובלבנון. המיליציות הג'יהאדיסטיות הממומנות ע"י סעודיה, קטר וטורקיה, מהוות מכשול אסטרטגי בפני שאיפות ההתפשטות האיראניות, ומכאן שוועידת אסטנה צפויה לעמוד בפני קונפליקטים עצומים. רוסיה רוצה לראות את סוריה "מאוזנת", כאשר המשטר נאלץ להגיע להבנות עם אותן מיליציות "מתונות" שהולבנו. מליציות אלה הוכיחו שהן מוכנות להתפשר עם המשטר, במידה ויינתן להן לנהל סוג של "אוטונומיה" בשטחים הפריפריאליים – מחוץ למה שקרוי "סוריה אל-מופידה" (המועילה), הכוללת את הערים העיקריות, דמשק, חאלב, חומס וחמה – אשר טוהרו על ידי המיליציות השיעיות

מהאוכלוסייה הסונית העוינת למשטר.

זה המקום בו מתחבר נתניהו לידידיו החדשים פוטין וארדואן. האינטרס הישראלי העליון הוא שסוריה לא תיפול בידיה של איראן. אמנם ישראל אינה מעורבת ישירות בנעשה באנקרה, אבל כמו מדינות המפרץ, ארה"ב ומדינות אירופה, גם היא מבהירה בדרכים שונות מהו האינטרס האסטרטגי שלה בסוריה. משטרו של אסד מוכן, בתמיכת איראן, להמשיך את המלחמה בארצו עד הסורי האחרון. שיטת המצור והטיהור האתני הוכתרה עד כה בהצלחה, והוכיחה עצמה גם בחאלב. מבחינת המשטר הסורי אין סיבה להפסיק עכשיו. אלא שהאינטרסים הגיאופוליטיים של רוסיה, טורקיה וגם של ישראל, שונים מהאינטרס האיראני, המחפש להמשיך את מסע ההתפשטות שלו לתוך לבו של העולם הערבי. הסיפור הסורי רחוק מסיום, ולא ירחק היום שבן יגלה פוטין שמשטרו של אסד אינו מהווה נכס שמצדיק המשך הטבח חסר האבחנה באזרחים, תוך זלזול גמור בדעת הקהל הבינלאומית. לא ירחק היום וגם פוטין יגלה שאסד הוא עול, המונע כל הסדר מדיני ומכשיל את סיומה של טרגדיה אנושית ענקית, שהצל שלה ירדוף את רוסיה עוד שנים ארוכות.

 

תגיות: ,

אודות יעקב בן-אפרת