הודעת רה"מ נתניהו על פיזור הכנסת והליכה לקראת בחירות שיתקיימו ב-22 בינואר, באה לאחר שהשלים קדנציה של ארבע שנים. ממשלת נתניהו הצליחה לשרוד הרבה יותר זמן מזה ששרדו הממשלות הקודמות, משום שהצליחה לבנות קואליציה ימנית קיצונית. במשך כל ארבע שנות שלטונה של ממשלת נתניהו היא עסקה באינטנסיביות בחקיקת חוקים גזעניים, שכוונו נגד האזרחים הערבים, והתעלמה לחלוטין מצרכי החברה. מפלגת העבודה, שהיתה שותפה מלאה בקואליציה של נתניהו, שילמה את המחיר בפילוג פנימי. בעוד ממשלת נתניהו נהנית מיציבות יחסית, בזירה העולמית, בעולם הערבי ובישראל עצמה התחוללו שינויים דרמטיים, שפערו תהום עמוקה בין הדרך בה צעדה הממשלה, ובין המציאות הבלתי יציבה מסביבנו, שהולכת ומשתנה במהירות.
שינויים באזור ובעולם
מערכת הבחירות בארה"ב מתקרבת לסיומה. העימות בין הנשיא המכהן, ברק אובמה, ובין המועמד הרפובליקאי, מיט רומני, חריף וצמוד. אחרי ארבע שנות שלטון, התערערה אמינותו של אובמה, דבר שאפשר לרומני למצב את עצמו, באופן מוזר, במעמד שווה לנשיא המכהן, עם אג'נדה הדומה לזו של הנשיא הרפובליקאי הקודם, ג'ורג' בוש, ואשר דרדרה את ארה"ב ואת העולם למשבר הנוכחי. ארבע השנים של אובמה בבית הלבן חשפו את העובדה שמדיניותו אינה שונה מהותית ממדיניות המועמד הרפובליקאי. אובמה לא הצליח להתמודד עם בעיית האבטלה ועם הירידה ברמת החיים של האזרח האמריקאי. גם אובמה, כמו רומני, דואג קודם כל למגזר הפיננסי של וול סטריט, על חשבון קידום הכלכלה היצרנית האמיתית. בניגוד לבחירות הקודמות, אובמה אינו מבטיח היום "שינוי", אלא המשך של אותה מדיניות שהצילה את הבנקים, ויצרה חוב אדיר וגרעון עמוק בתקציב.
גם האיחוד האירופי נמצא במשבר קיומי. יוון, ספרד ומדינות אחרות החברות באיחוד, הגיעו אל סף פשיטת רגל. ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, נאלץ להתפטר ולפנות את מקומו לכלכן בלתי מפלגתי. אירופה כולה נחשפה להשלכותיו הפוליטיות והכלכליות של המשבר המחריף, ששורשיו נעוצים באסון התמוטטות מניות הסאב פריים בארה"ב ב-2008. המשבר הכלכלי הביא לירידה דרמטית במחירי הנדל"ן בעולם, להתמוטטות בנקים, ולחשיפת היקף החובות האדיר של מדינות כמו יוון, לבנקים אירופאים ואמריקאים. ארה"ב וגרמניה נלחמות ביניהן על הדרך להתמודדות עם המשבר. בעוד ארה"ב מנסה לאושש את כלכלתה באמצעות גידול בהוצאות הממשלתיות, גרמניה, החוששת מהתפרצות אינפלציונית, מאמצת מדיניות של צנע וריסון תקציבי.
באותו זמן במצרים, לאחר שעברו כמעט שנתיים מפרוץ מהפכת ה- 25 בינואר, ולמרות בחירתו של מוחמד מורסי לנשיא החדש, הויכוח לגבי החוקה שתקבע את אופי המשטר, רק מחריף. מאז פרוץ המהפכה, טענה מפלגת דעם שאין מנוס מכך שמצרים תעבור את הניסיון של שלטון האחים המוסלמים. תנועה זו זוכה לתמיכה ציבורית רחבה בקרב הציבור המצרי, ויש לה קאדרים מנוסים, שנבנו במהלך פעילותה רבת השנים. עם זאת, טענו, כי מהרגע שהאחים המוסלמים יתפסו את השלטון, תחל תקופת נסיגה באהדה הציבורית כלפיהם, מאחר ומדובר בזרם קפיטליסטי באופיו, שדומה מאד מבחינת תפיסותיו הכלכליות והחברתיות למשטר השנוא של הנשיא המודח מובארכ. לאחים המוסלמים יש נטייה
כתיבת תגובה