הקריאה לאיחוד הרשימות הערבית כשלה והציבור הערבי לא הסתיר את התסכול והכעס שלו. בארבע השנים האחרונות הוכיחו הרשימות הערביות שהשפעתן על החקיקה והמדיניות כלפי האוכלוסיה הערבית היא זעומה.מדיניות ההתרסה כלפי המדינה והחברה הישראלית גרמו לכך שהפער בין יהודים וערבים רק גבר וחומות השנאה רק גבהו. מי שנהנה מכך הוא כמובן הימין הקיצוני. אלא שהאג'נדה הלאומנית וההמנעות מההתעסקות עם הנושאים הבוערים שמהם סובל הבוחר הערבי כמו העוני, התעסוקה, חינוך, דיור ותחבורה, גרמו לכך שאחוזי ההצבעה הולכים ויורדים והפעם אל מתחת ל50%.
זהו בזבוז אדיר של פוטנציאל אלקטוראלי, ויתור על זכות אזרחית בסיסית לקבוע את עתיד החברה ומתנה חינם לימין אשר ממילא רוצה להפקיע מהאזרחים הערבים את הזכות להשתתף בבחירות.מאז שפרצה תנועת המחאה חל שנוי בחברה הישראלית וכמיהה לפוליטיקה אחרת, לשנוי חברתי והתחברות עם האוכלוסייה הערבית על בסיס אג'נדה משותפת. מפלגת יהודית ערבית המאמצת אג'נדה חברתית וגם תכנית מדינית ברורה מהווה כתובת והזדמנות עבור אותם אזרחים ערבים שהחליטו להמנע.
אין סיבה להמשיך ולהוקיע את המפלגות הערביות ולהחרים את הבחירות, ויש הרבה סיבות למה לצאת ולהצביע עבור רשימה יהודית ערבית שיכולה לחולל את השנוי ולהפוך את הבוחר הערבי לאזרח משפיע שקולו מושמע מכל במה.
כתיבת תגובה