האנרגיה הסולרית – מכשיר לשחרור האדם

מאת מחמד אל-חילו*

לוחות שקולטים קרינת שמש וממירים את האור לאנרגיה מאפשרים לצרכני חשמל, בודדים וקבוצות, להפוך בעצמם ליצרני חשמל ממקור של אנרגיה מתחדשת. הלוחות האלו יכולים לייצר חשמל באמצעים פשוטים ובעלות סבירה, ולהוזיל את חשבונות החשמל של היצרנים לכדי שליש מהמחיר שגובות מהם חברות החשמל.

חברות החשמל הקיימות קשורות לתחנות המייצרות חשמל מאנרגיה של מחצבים (נפט, גז, פחם), והן פועלות באופן מונופוליסטי למנוע מאזרחים להשתמש בלוחות הפוטו-חשמליים כדי לייצר חשמל, באמצעות הצבת תנאים, המוסווים בנימוקים טכניים. הם טוענים שיש לרשת החשמל בעיה לקלוט את ייצור החשמל העצמי מיצרנים קטנים בגלל אי היציבות של הייצור העצמאי ובעיות של פיתוח הרשת.

בעולם הרחב מתנהל ויכוח לגבי זכות הציבור לייצר בעצמו חשמל ולהשתמש ברשת החשמל. אסכולה אחת מגינה על המשך ייצור החשמל באמצעות אנרגיה של מחצבים, למרות שזו אינה מתחדשת ועומדת להתכלות, ולמרות שהיא מזהמת את כדור הארץ ומגדילה את אפקט החממה עד כדי סיכון עצם החיים על פני כדור הארץ. גישה זו ממשיכה להסתמך על מקורות האנרגיה המסורתיים שהתעשייה מתבססת עליהם מזה מאה שנה: שדות נפט, בתי זיקוק, אמצעי שינוע וחברות חשמל המותאמות לדרכי הייצור הנוכחיות.

את האסכולה השניה בויכוח מקדמים מי שרוצים להבטיח את המשך החיים על פני כדור הארץ, וחותרים להשתמש במקורות אנרגיה טבעיים ומתחדשים שאינם מזיקים לסביבה. הטענה היא שהצרכן יכול להפוך ליצרן של האנרגיה שהוא צורך, ובאופן זה, הבעלות המונופוליסטית המרכזית על תחנות ייצור וחלוקת החשמל הקיימות כיום תחולק לפרויקטים מבוזרים, שהבעלות עליהם יכולה להיות פרטית, או קואופרטיבית המשותפת לקבוצת תושבים או יצרנים.

למרות שהמאבק של הלובי הנסמך על אנרגיית מחצבים הצליח לבלום ולהאט את השימוש באנרגיה הסולארית, עמדותיהם מתמוטטות נוכח הייצור הנרחב של קולטנים של אנרגיית שמש, והירידה הדרמטית במחיר ההתקנה של מערכות כאלו. האנושות מקבלת הזדמנות לחזור ולייצר אנרגיה ממקורות מתחדשים כפי שעשתה בעבר, אבל בטכניקות חדשות ומודרניות.

העולם עובר במהירות להסתמכות על הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים כמו שמש, רוח, פסולת ומים (באמצעות סכרים ושימוש בגלי הים). עד מחצית המאה הנוכחית יהפכו מקורות האנרגיה המתחדשת לבסיס העיקרי של אספקת האנרגיה בעולם, כאשר ההפקה מאנרגיות מתכלות תעלם בהדרגה. כך תוכל האנושות לעצור את פליטת גזי החממה ולהבטיח את עתיד כדור הארץ כמקום נקי ופורח שניתן לחיות בו.

ייצור החשמל ברשות הפלסטינית תחת הכיבוש

בגדה המערבית שבה שולט הכיבוש בכל תחומי החיים, חוברו רשתות החשמל הפלסטיניות לתשתיות חברת החשמל הישראלית. הרשות הפלסטינית שהוקמה בחסות הסכם אוסלו קיבלה את ההסדר הזה ומנעה הפקה מקומית של חשמל, כשהיא נסמכת באופן בלעדי על מקורות ייצור החשמל הישראלים. כך השלימה הרשות עם השליטה של ישראל על תחום בעל חשיבות אסטרטגית עליונה, החשמל, שכל תחומי החיים והייצור מתבססים עליו.

שאלת הפקת החשמל ממקורות טבעיים, שקיימים בהישג יד, מקבלת חשיבות עליונה בשטחים הפלסטינים, שכן היא מהווה כלי לעצמאות ושחרור מהתלות בישראל. ככל שתגדל כמות החשמל שניתן להפיק באופן עצמאי מאנרגיית השמש כך תקטן עלות חשבון החשמל שהרשות הפלסטינית תשלם לחברת החשמל הישראלית.

אולם במקום שהרשות הפלסטינית תיזום את הרחבת השימוש באנרגיה סולארית ככלי לקידום שחרור ועצמאות, היא איבדה זמן רב עד שאמצה בסוף שנת 2011 אסטרטגיה החותרת לאנרגיה מתחדשת (יש לציין שבישראל חוקקה הכנסת את חוק האנרגיה המתחדשת ביוני 2008, והתחילה לפעול בכוון זה בשנת 2009).

במקום לפתוח את הדלת ליוזמות בתחום אנרגיית השמש, בלמה הרשות כל יוזמה לפיתוח אנרגיה. גם את מעט החקיקה שהיא אימצה בנושא היא לא אכפה על חברות החלוקה של החשמל, ובכך עכבה את השימוש באנרגיה סולרית כמקור להפקת חשמל ב- 5 שנים נוספות עד שנת 2016.  בשנה זו היא אמצה חקיקה חדשה, המבוססת על האסטרטגיה שגובשה בשנת 2011, אלא שעד היום היא טרם סיימה את ניסוח החוקים, שלא לדבר על תרגומם לצעדים ממשיים.

אנרגיה סולארית היא בעלת חשיבות רבה בפלסטין, שכן אין לפלסטינים מפעל להפקת חשמל, והם מייבאים את כל החשמל ממקורות חוץ, ובעיקר מישראל. נכון לשנת 2012 הרשות משתמשת ב- 5,301 ג'יגה וואט לשעה. מישראל היא מייבאת 88.7%, היינו 4,702 ג'יגה וואט לשעה. שאר תצרוכת החשמל נרכשת מחברת החשמל הפלסטינית בעזה, המייצרת 7.4% מכלל תצרוכת החשמל בפלסטין, כאשר 2.3% מהתצרוכת המקומית מיובאת ממצרים ועוד 1.6% מירדן.

סדרת חוקים וצעדים המונעים הפקת חשמל מאנרגיה סולארית, מקשה על הכלכלה הפלסטינית, כאשר את המכשול העיקרי מציבה ישראל בכל אזור "C" שכפוף לגמרי לשליטתה. זהו אזור שיש בו שטחים פתוחים בעלות סבירה, שניתן היה  להקים עליהם תחנות להפקת חשמל מאנרגיית השמש, אבל ישראל מסרבת לתת היתרים לבניית תחנות כאלה ליזמים פלסטינים, ומונעת הקמת רשתות חשמל מקומיות שאפשר לקשור לתחנות להפקת אנרגיה סולארית. אין לישראל כל אינטרס להקים תחנות לייצור חשמל מאנרגיה סולארית, שיביאו להפחתת חשבון החשמל שהרשות משלמת לחברת החשמל הישראלית, ובמיוחד אחרי גילוי שדות הגז, שעתיד להפוך לאמצעי ייצור החשמל העיקרי בישראל. למעשה ישראל חותרת לייצא לשוק הפלסטיני כמה שיותר חשמל המופק מגז.

כך יצא שתחנות ההפקה של אנרגיה סולארית מוקמות רק בשטחי השיפוט של הרשות הפלסטינית באזורי "A" ו-"B", שבהם יש מעט שטחי קרקע פתוחים ועלותם גבוהה, ולכן הם אינם מתאימים לפרויקטים של אנרגיה סולארית. במצב זה התנתה הרשות את ייצור החשמל על גגות הבתים לצריכה עצמית, והיא אוסרת על הפקת חשמל על גגות למכירה. מצב זה מגביל את השימוש בגגות, והשאיר את רובם ללא שימוש.

העדר רשת חשמל רצופה ברחבי השטחים הכבושים שיכולה להתחבר לאזורים המיושבים בהם שולטת הרשות, מונע את ההתרחבות של פרויקטים סולאריים באזורים שיש בהם קרינת שמש גבוהה ומחיר קרקע סביר. פרויקטים כאלה היו יכולים לספק חשמל לרשת מאוחדת ולהגיע לצרכנים באזורים מרוחקים בערים ובמרכזים התעשייתיים והמסחריים. מצב זה אף מונע הקמה של קואופרטיבים של תושבים/יצרנים, שיכלו להיות שותפים בבעלות על תחנה להפקת חשמל לצרכיהם במקום מרוחק ולהעביר את החשמל בטכניקה המכונה Wheeling  כלומר, "הובלת" החשמל המופק בין אזורים שונים באמצעות רשתות חשמל קיימות.

במדינות שכנות, כמו ירדן, נעשית עבודה נרחבת לשימוש באנרגיה סולארית כמקור מרכזי לייצור חשמל. ירדן התקדמה בצעדים מהירים להקמה של תחנות אנרגיה סולארית, ואימצה חוקים המאפשרים לצרכנים לייצר את כמות החשמל שהם צריכים על גגות בתיהם, או על אדמות מרוחקות שעליהן מיוצר חשמל אותו מוליכים אותו בטכניקת ה- Wheeling.

גם מדינות המפרץ גילו את היתרונות של האנרגיה הסולארית ואת העלות הנמוכה שלה. מדינות אלו פועלות כיום לבצע פרויקטים ענקים, שיכולת ההפקה של כל אחד מהם הוא 300 מגה וואט ויותר. כל תחנה לייצור חשמל באנרגיה סולארית מבטלת את השימוש במיליוני חביות נפט, ויכולה גם להפעיל תחנות להתפלת מי ים, כאשר הנפט שנחסך מנותב לייצוא במקום לשימוש מקומי. כך מחליפות בהדרגה תחנות הפקת החשמל מאנרגיה סולארית את הפקת החשמל והאנרגיה הישנות.

* מחמד אל-חילו הוא מנכ"ל חברת אלסון לאנרגיה מתחדשת ברמאללה