הם עתידה של סוריה!

מאת: מרזוק חלבי, אל-חיאת, 8 ביולי 2015

בלהט הויכוח על המשבר בסוריה, שוכחים את השאלה העיקרית והיא: מה מעדיף העם הסורי? זוהי שאלה שחוזרת ועולה לאור האינטרסים השונים והשיקולים, וריבוי ההסברים המוטעים על המתרחש בסוריה, מה גם שחלק מהם מכוון להסיט את הדיון מהנושא העיקרי, ולהעבירו לשאלות שאינן קשורות למשבר או שמתכחשות למקורותיו.

המשטר הרודני וכל תומכיו מצמצמים את המשבר למה שקורה היום, ומציגים אותו כמאבק בין המדינה והטרור האסלאמי. בתפישה זו תומכים חוגים רחבים יחסית של חילונים וקומוניסטים ערבים, ששונאים אינסטינקטיבית את האסלאם הפוליטי. אחריהם באים חוגים ששמים את מבטחם במדינה על צבאה ומוסדותיה, ואינם מעוניינים להתייחס לשאלות נוקבות ביחס למהות המדינה, וביחס לטרגדיות שהמיט משטר הבעת' על המדינה ותושביה. הללו אומרים: אסד על רודנותו עדיף על אנרכיה.

לצדם של אלה, אנחנו מוצאים חוגים שאימצו בצורה אובססיבית ונוירוטית את ההתנגדות לארה"ב, בין אם היא ממלאת תפקיד או לא, וכן חוגים אנטי ישראלים, והם מתייצבים תמיד בצד הנגדי לשני כוחות אלה. הם מאשימים את ארה"ב וישראל בהתערבות ובאחריות ליצירת הבעיה, דבר שמקל עליהם לקבוע עמדה לגבי הארועים, גם במקרים שמעורבותן של ארה"ב וישראל זהירה ומוגבלת.

ישנם גם המתנגדים לסעודיה עד כדי כך, שאם היא תגיד שהשמש זורחת במזרח, הם יזדרזו ויקבעו שהיא זורחת במערב. כלומר, יש אנשים, וביניהם פוליטיקאים קטנים, משקיפים, פרשנים, אנשי תקשורת ופעילים, שקובעים את עמדתם לגבי המשבר בסוריה לפי עמדתו של היריב או האויב, גם אם הדבר מנוגד להגיון או לעובדות בשטח.

מכאן החשיבות של השבת המצפן למקומו. העם הסורי רצה, כמו עמים ערבים אחרים, לשנות את המשטר בסוריה. הוא עשה זאת בספונטניות ובנחישות שמאפיינות את העמים שרוצים לחיות במדינה נורמאלית. אלו היו הסיסמאות שלו לאורך כמעט כל השנה הראשונה של ההתקוממות. זה קרה אחרי 50 שנה של משטר צבאי, חוקי חירום, השתוללות זרועות הביטחון והמאפיות, וגידול עצום במספר של בוגרי המעצרים הפוליטיים ומי שמתו בעינויים. זה קרה גם על רקע הידלדלות המשאבים וצמצום ההכנסות ממסחר וממסים, והשתלטות כנופיות השלטון על הכלכלה, תוך שהן מחלקות ביניהן את אזורי השליטה ותחומי הפעילות בכל מחוז ובכל עיר. וכן, על רקע היעדר חרויות, ובצל חוסר אמון ופחד מרדיפות המשטר, גם אם מדובר על חוג בית בנושא החורים באוזון.

העם רצה להבטיח את זרימת המים לבתים, להסדיר את אספקת החשמל, ולשים קץ לצורך היום יומי לשלם שוחד עבור כל פעולה. כל אלה דרישות לגיטימיות שמבטאות כמיהה לחרות, לזכויות אנוש, ולחיים בכבוד.

העם הסורי חולל מהפכה עממית מכל הבחינות, מהפכה שעדיין רוחשת מתחת להריסות הערים, ובקרב הפליטים במולדת ובמחנות העקורים מחוצה לה. מהפכה זו עדיין שוכנת בלבבות הרוב הגדול של הציבור הסורי, שהרודן מנסה לעוות את דמותו. מהפכה זו ממשיכה לחיות ולבעוט מחוֹראן בדרום ועד חַסכּה בצפון, למרות אופן ההידברות של הרודן שמתבטא בעיקר בחביות נפץ; ולמרות כניסת האפגנים, האיראנים והלבנונים לסוריה. זוהי מהפכה שממשיכה למרות מותם של מאות אלפי סורים, ולמרות הפרופגנדה העדתית, וגיוס המיעוטים הלאומיים וגרירתם לחזית כדי שימותו למען הרודן. זוהי מהפכה שממשיכה להניף את הסיסמאות שלה, למרות ליבוי הסכסוך הדתי בין שיעים לסונים, וההשלכות שיש לסכסוך זה על הגישות והאינטרסים האסטרטגיים האזוריים והבינלאומיים.

מי שמכיר בקיום העם הסורי, ומאמין שלעם הזה מגיעות זכויות, חרות וכבוד, הופך אוטומטית לשנוא נפשו של הרודן החפץ בהיעלמותו. אדם כזה חייב לזכור ולהזכיר את הפשעים, האלימות ההרסנית, והחורבן שהמיט המשטר הזה על החברה הסורית, על עריה ועל ההיסטוריה שלה, להזדעזע משיתוף הפעולה של המשטר והתמרונים שלו עם "דאעש" וכוחות דומים לו על אדמת סוריה. אדם כזה שונא את הסחר מכר שמנהל המשטר בעדות ובמיעוטים השונים, ובחיי הסורים ועתידם. זוהי הסיבה העיקרית למשבר בסוריה. אלו הנסיבות שליוו את לידתו של המשטר הרודני הזה ואת מדיניותו. ניצחון של איראן, חזבאללה ורוסיה, אם יתרחש, לא ישנה את העובדה הזאת, גם אם הדבר יחזק את יכולת עמידתו של המשטר בפני המכות החוזרות ונשנות של האופוזיציה.

המשטר, שהחל את דרכו כמשטר לאומני, מסיים אותה כדיקטטורה רצחנית, שגוררת את המיעוט העלווי ואת יתר המיעוטים השותפים לו, למלחמה עם כל סביבתם. המיעוט הזה נמצא עכשיו במאבק הישרדות, כאשר המשטר מוביל אותו לאבדון, והוא רוצה לגרור יחד איתו גם את העדה הדרוזית ועדות אחרות הקשורות אליו, לאחר שצמצם את כל המדינה ומוסדותיה לעסק של משפחה אחת וכנופיות נלוות. האמת החמורה הזו מתברר היום בצורה הבהירה ביותר.

כל משטר טוטליטרי בהיסטוריה שנשען על דיקטטורה צבאית, ובמיוחד על מנגנוני ביטחון, נתקל בזעם ובהתנגדות פנימיים המאיימים להפילו. משטר כזה תמיד יצטרך להעזר בהתערבות חיצונית, וזה מה שקרה בסוריה כאשר המבנה הכלכלי והביטחוני של החברה החל להתערער. אולם, הזעם הוא זעם פנימי, והוא פרץ לאחר שהתברר לעם שאי אפשר לשכנע את המשטר להסכים לוויתורים או לפתרון המשבר בדרכי שלום; ולאחר שהוכחה נכונותו של המשטר להשמיד את הכל וכולם למען המשך שלטונו; ולאחר שהתברר שהוא קשור לחלוטין בפרויקט האיראני באזור.

לפי הגדרתו של המשטר, 80% מהעם הסורי, שאינם עלווים, עוינים למשטר. הם העתיד של סוריה כאשר יובס המשטר, וכאשר כנפיו ישברו והוא ימשיך לחיות רק על החמצן האיראני. הם מי שנשארו בסוריה או שיחזרו אליה, כי עודם זוכרים וכמהים אל מה שהוא יותר בהיר ויותר נצחי מארגוני הדאעש למיניהם, שהפכו לצל ולהד של המשטר, ולא יאריכו ימים !

תרגמה: הדס להב

תגיות:

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.