לפני שניכנס לאופי של המהפכה, ולסיבות שאפשרו למשטר הזה להחזיק מעמד יותר ממשטרים ערבים אחרים, צריך לציין עובדה אחת בולטת – חוסר יכולתם של האמריקאים ובני בריתם האירופאים להתערב צבאית, ויכולתן של רוסיה וסין להמשיך לתמוך באסד גם אחרי כל הזוועות שהוא ביצע, מעידים על הירידה במעמדה של המעצמה הגדולה ארה"ב, ועל אי יכולתה לכפות את רצונה על העולם כבעבר, כפי שטוען האופוזיציונר סלאמה כילה.
מצד שני, העובדה שארה"ב תומכת בהפלת המשטר אינה מעידה על המהפכה שהיא אימפריאליסטית, כשם שעמידתן של רוסיה וסין עם בשאר אינה מעידה על משטרו שהוא מתקדם, או על רוסיה של פוטין, בעלת המשטר האימפריאליסטי והאוטוריטרי, שהיא עדיפה על ארה"ב. מדובר באינטרסים כלכליים וגיאו-פוליטיים מתנגשים של שתי מעצמות אימפריאליסטיות, שאין להן שום קשר למהפכה העממית והדמוקרטית העמוקה המתרחשת בסוריה, כחלק מאביב העמים הערבי.
רקע היסטורי
איך הגענו למצב שבשאר אסד הורס את ארצו ורוצח את אזרחיו? כשחאפז אסד תפס את השלטון ב- 1970 הוא התקבל בזרועות פתוחות על ידי האיכרים העניים ביותר, ועל ידי רוב העם. הוא ביצע מהפכה אנטי פיאודלית, קידם רפורמה אגררית שבה חילק לאיכרים חסרי קרקע 1.5 מיליון הקטרים, הלאים את סחר החוץ ומפעלי התעשייה, הקים מפעלים חדשים, בתי חולים, בתי ספר ואוניברסיטאות עם חינוך חינם, בנה וסלל את סוריה החדשה, זו שבנו עכשיו כותש. בכך הוא לא היה שונה ממנהיגי מהפכות אנטי פיאודליות שהתרחשו במצרים על ידי הקצינים החופשיים בראשות גמאל עבד אלנאצר, והבעת' בעירק, אשר הקימו משטר צבאי דיקטטורי עם גוון סוציאליסטי, כפי שמסביר האופוזיציונר סלאמה כילה.
אולם למרות הדמיון, לסוריה מאפיינים המיוחדים לה, שמסבירים את אופיו השונה של המשטר, ובראשם היסטוריה של אי יציבות, גיוון אתני, העדפת הפן ערביות על הלאומיות הסורית, ומשטר של משפחה אחת.
היסטוריה של אי יציבות, וקשיים בהתגבשות הלאומיות הסורית
לפני 1946 לא היתה קיימת המדינה הסורית, אלא שטחי המנדט הצרפתי שכללו כל מה שמדרום לעירק ותורכיה, עד פלסטין. סוריה נוסדה ב-1946 עקב מלחמה כלל ערבית נגד המנדט הבריטי והצרפתי, ולא בעקבות מלחמת עצמאות סורית. בטרם התגבשה, נקרעו חלקים ממנה – איסכנדרון לתורכיה, ולבנון הפכה למדינה עצמאית.
בין 1949 ל- 1970 התרחשו בסוריה כ- 10 הפיכות צבאיות. באותן שנים נערך גם ניסיון איחוד של סוריה עם מצרים (1958) – ניסיון שנכשל, ובהמשך ניסיון איחוד עם עירק, ניסיון שנכשל גם הוא כאשר מפלגת הבעת' בעירק איבדה את השלטון.
מאז 1963 נשלטת סוריה על ידי מפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית, שגם בתוכה היו הפיכות ומאבקים פנימיים אלימים.
ב- 1970, חאפז אסד תפס את השלטון. ב- 1976 הוא נכנס ללבנון ושם קץ למלחמת האזרחים כשהוא נעמד דווקא ובמפתיע לצד הנוצרים ונגד הפלסטינים (טבח תל אל זעתר). ב- 1982, דיכא חאפז אסד מרידה של האסלאמים בעיר חמה, באש תותחים. בשנת 2000, עם מותו של חאפז אסד, הפרלמנט בסוריה משנה תוך ימים ספורים את החוקה כדי שתאפשר לבשאר לרשת את השלטון, על אף גילו הצעיר.
בשנת 2005 סוריה מואשמת ברצח רפיק אלחרירי, ונאלצת לסגת מלבנון.
כשחאפז אסד תפס
