את השלטון הוא החליט להפוך את היציבות השלטונית, כלומר המשפחתית, לעיקר, וערך סדרה של מינויי מקורבים:
- חאפז אל-אסד, האב. נשיא סוריה החל מ- 1970 ועד למותו בשנת אלפים.
- רפעת אל-אסד, דוד של בשאר. לשעבר מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה ובכיר במנגנוני הביטחון. שוהה בגלות בצרפת החל משנת 1984, לאחר ניסיון הפיכה כושל.
- ג'מיל אל-אסד, דוד. חבר פרלמנט, מפקד על כוח קומנדו. נפטר בשנת 2004.
- אניסה מח'לוף, אמו של בשאר.
- סגן אלוף מאהראל-אסד, אח. מפקד במשמר הרפובליקה.
- ד"ר בושרה אל-אסד, אחות. מכונה "המוח" של הפוליטיקה הסורית. בעלת השפעה רבה על בשאר כמו גם על אביהם בשעתו. נשואה לגנרל עאסֶף שווכאת.
- גנרל עאסֶף שווכאת, גיס. מפקד המודיעין הצבאי.
- גנרל עדנאןמח'לוף, בן-דוד של אניסה. מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה.
- עדנאן אל-אסד, בן דוד של חאפז. מפקד מיליציית "פלוגות המאבק" בדמשק.
- מוחמד אל-אסד, בן דוד של חאפז. בעל עמדה בכירה ב"פלוגות המאבק".
- בשאר אל-אסד, הבן. הפך לשליט החדש עם מות אביו בשנת 2000.
משפחת אסד כפתה משטר שקפא על שמריו, ומנע כל התארגנות עצמאית פוליטית, מקצועית, תרבותית או אחרת בסוריה; ככל שהבסיס השלטוני הפך צר יותר, הוא עמד בניגוד לבסיס חברתי רחב ביותר שהושג על ידי חלוקת אדמות לאיכרים, אך מנע מהם כל עצמאות פוליטית או ארגונית.
האופוזיציונר יאסין אל חאג' סאלח מתאר את המהפכה האגררית של חאפז אסד: "האדמות הולאמו, אבל במחיר חברתי של מדינת מפלגה אחת, שנשלטת ע"י משפחה אחת. למרות שחאפז הקפיד להרחיב את מעגל הנהנים ממשטרו, השליטה המשפחתית בפועל ביטלה את הישגי התרחבות הנהנים מהמהפכה החקלאית. זו למעשה חיזקה את שליטת המנגנון המפלגתי-משפחתי על המדינה. חאפז אסד, בונה סוריה החדשה, יצר פער בלתי נסבל בין הרחבת בסיסה החברתי לבין הריכוזיות המשפחתית-מפלגתית של מנגנון המדינה. בין דמוקרטיה חברתית ודיקטטורה פוליטית, בין עצמאות מדינית והעדר עצמאות וחירויות לאזרח. הדיבור הלאומי הריק גרם להתרחקות הסורים מהפוליטיקה, מה שהצר עוד יותר את האופי הכיתתי של השלטון."
לצורך זה הפעיל אסד מספר מנגנונים צבאיים או צבאיים למחצה שישקיטו כל קול עצמאי, והשתמש בטרמינולוגיה לאומנית ערבית קיצונית, אנטי אימפריאליסטית
