וסרבנית, המלווה בתיאוריית קונספירציה נגד המשטר שלו, שכל מי שפקפק בה הפך מיד לאויב המשטר.
במציאות נוצר פער בין המלל הלאומני האנטי אימפריאליסטי של אסד לבין הפרקטיקה שלו. בגבול עם ישראל בגולן הוא שמר בקפדנות על שקט, וכך גם בנו שלא הגיב על הפצצות בלב סוריה; ב-1976 בלבנון, הוא התערב בעד הנוצרים ונגד הפלסטינים, שנטבחו על ידי חייליו בתל אל-זעתר; הוא השתתף עם האמריקאים במלחמת המפרץ הראשונה נגד מדינה ערבית אחרת שבעבר שאף להתאחד אתה – עירק; הוא כרת ברית עם אירן הדתית עם חזבאללה ועם חמאס למרות המלל החילוני שלו, ולמרות תיאוריית הקונספירציה האסלאמית עליה דיבר.
כדי לחפות על הפער בין מילים למציאות, ועל העדר דוקטרינה ביטחונית מלבד השמירה על המשטר עצמו, הוא החריף את מלל ההתנגדות והעמידה האיתנה, ואת דיכוי המתנגדים. הכי טוב היה לשתוק ולהתרחק מהבעת עמדה, כי למשל, מי שדיבר בעד הפלסטינים עד תל אל-זעתר, היה יכול להפוך לבוגד אם דיבר בעדם אחרי הטבח, ומעולם אי אפשר היה לדעת מה מותר להגיד ומה אסור.
מיעוטים לאומיים
בנוסף היה על שושלת אסד להתמודד עם מדינה שהמיעוטים הלאומיים בה מהווים 40%:
– העלווים 12% (ועוד אחוז שיעי) העדה השלטת שמשפחת אסד משתייכת אליה.
– הנוצרים 10% מפחדים מהרוב המוסלמי.
– הכורדים 10% עם שאיפות לאומיות משלהם. ל- 200 אלף מהם אין כל אזרחות, או כל נייר רשמי שמוכיח שהם קיימים.
– הדרוזים 3%.
– המוסלמים כ-60%, חלקם כפריים או בדואים הנשענים על חמולות ושבטים.
– 400.000 פליטים פלסטינים.
– עד 2006 הגיעו לסוריה גם מיליון פליטים עירקים בעקבות מלחמות המפרץ והכיבוש האמריקאי.
יש לקחת בחשבון, שהגידול הטבעי של סוריה הוא מהגבוהים בעולם, 3.8%. תושבי סוריה גדלו מ-6 מיליון בשנות החמישים, ל- 23 מיליון כיום, והמשק הסורי אינו יכול לספק להם מקומות עבודה. המשטר אינו מנסה לחנך להורדת הילודה, שהיא תוצר טבעי של חברה כפרית וחוסר התפתחות, אך אין לו תשובה לבעיה.
משטר עריצות
המשטר שהקים אסד האב, ואותו הוריש לבנו, הוא משטר עריצות הדוק הרבה יותר מאשר היה במצרים. זהו משטר נשיאותי חד מפלגתי, וחד משפחתי, האוחז בשלטון מזה 42 שנים; משטר עם סממנים בולטים של פולחן אישיות; מפלגת הבעת', על פי חוק, היא מפלגת השלטון; מתוך 250 חברי פרלמנט, 170 (למעלה משני שלישים) שמורים מראש למועמדים של החזית הלאומית המתקדמת, המורכבת מעשר מפלגות שלטון ובראשן מפלגת הבעת'; 80 מושבים נוספים מוקצים למועמדים עצמאיים, בלתי פוליטיים, שמייצגים אינטרסים משפחתיים או עדתיים, ונאמנים למשטר. לו היו פוליטיים היו מצטרפים לבעת' או לאחת ממפלגות הלוויון, בהן 2 פלגים של קומוניסטים; סעיף 8 לחוקה משנת 1973 קובע כי כל משרות הממשלה יאוישו על ידי חברי הבעת'.
בנוסף, מאז 1970 קיים מצב חירום, על אף שלא היתה עילה קונקרטית להכרזתו. כפי שאומר כילה, משטר החירום הזה הוא החוקה האמיתית של אסד.
כך תיאר האופוזיציונר, יאסין חאג' סאלח, את מערכת הבחירות באפריל 2008: "השליטה של אסד בשני שלישים מחברי "מועצת העם" מבטיחה לשלטון להעביר כל
