אינו קבוע.
הממשלה החכירה את הכלכלה הציבורית למשקיעים פרטיים לתקופות זמן. המשמעות בפועל היא הפרטה זוחלת. היא איפשרה לאותם משקיעים להיכנס לתחומים שהיו ממשלתיים באופן בלעדי, כמו למשל החשמל. בשאר ידע שהמחיר של הגלובליזציה הוא אבדן היציבות בגלל גידול הפערים החברתיים, אך האמין שהמלל האנטי אימפריאליסטי שלו יציל אותו מכל רע.
במרץ 2011, ערב המהפכה, סוריה היתה מדינה עם פערים מעמדיים אדירים בכל קנה מידה. מצד אחד וילות מפוארות, מרכזי קניות חדשניים ומכוניות מרסדס חדשות ברחובות, ומצד שני רצועות עוני נרחבות בשולי הערים הגדולות, לשם נהרו איכרים מרוששים מכפריהם שהתרוקנו וננטשו, ופועלים שאיבדו את פרנסתם. אוכלוסיה שבמקרה הטוב חיה מפחות מדולר אחד ליום, ללא חשמל, מים, כבישים סלולים או פרנסה.
להלן מספר נתונים כלכליים משנת 2009 -2010, השופכים מעט אור על המצב בסוריה טרום המהפכה:
- העובדים בשכר מהווים 63% מכלל העובדים, אך הם נהנים מ- 25% מההכנסה הלאומית בלבד. לשם השוואה: בעבר הם היוו 43% מכוח העבודה, והרוויחו 43% מההכנסות הלאומיות.
- משכורת ממוצעת של עובד בן מעמד הביניים היתה 120$ לחודש, ורובה הוקדש לאוכל.
- יש מיליון וחצי עובדי מדינה. המשכורות של 70% מהם לא מספיקות למחייה, ומכאן התפתח מוסד הבקשיש.
- ב- 1980 ההכנסה לגולגולת היתה 12.7% ביחס לאזרח האמריקאי, ב-2010 ההכנסה לגולגולת היתה 3.70% ביחס לאמריקאים.
- 60% מהתושבים מתחת לגיל 20, והמדינה לא יכולה ליצור להם מספיק מקומות עבודה. הכלכלה הניאו-ליברלית החדשה מתמקדת בתיירות, השקעות ונדל"ן.
- מחצית מאוכלוסיית הכפרים עסקה בחקלאות, שסיפקה כ-25%-20% מהתל"ג. אולם בעקבות כשלים במפעל ההשקיה שגרמו להמלחת הקרקעות, ושנות הבצורת, ירד חלקה ל-17%, וכפרים שלמים התרוקנו מיושביהם.
- ההכנסה הלאומית לנפש ב- 2009 היתה $2,579 . בישראל $26,797.
- האבטלה הגיעה לפי הסטטיסטיקות הרשמיות ב- 2009 ל-12%, אך גורמים עצמאיים מעריכים אותה בכ- 20%.
- כשליש מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני הרשמי הסורי.
- כ-11% אינם בעלי כושר השתכרות כלל. ל- 700.000 בתי אב, כלומר 3.5 מליון איש, אין הכנסה כלל.
המהפכה והאופוזיציה הסורית
כל הבעיות האלו הצטברו, וכאשר מת חאפז ועלה בשאר, התקוות לשינוי היו רבות, וגם ההבטחות. בעבר, היה צריך להירשם ולהשיג רישיון לרכוש מכשיר פקס, ובשאר הבטיח להקל ולחבר את סוריה לעולם האינטרנט. אך ב- 2005 היו לא יותר מ- 800.000 מחשבים במדינה, מחציתם פרטיים, כלומר מחשב פרטי אחד לכל 44 אנשים. תקוות העם הסורי לשינוי התבדו תוך שנה, ב- 2001, כאשר בשאר סגר את כל הפורומים העצמאיים שהחלו ללבלב, והתחיל בצנזורה אינטרנטית. למרות הבטחות, הממשלה חסמה אתרים כמו modern discussion והוטמייל. גם היוקר של שירותי האינטרנט הפך למחסום. כל שעה באינטרנט עולה עשירית משכר המינימום.
הצהרת דמשק
אחד מתמרורי הדרך של האופוזיציה הסורית, היתה הצהרת דמשק מ-2005 בעקבות הנסיגה מלבנון, שבה לקחו חלק מאות אנשי רוח סורים ולבנונים. באותה תקופה החלו להיווצר ארגוני אופוזיציה חדשים גם במצרים, כולל ארגוני פועלים. המהלך של סוריה למהפכה תאם את ההתפתחויות במדינות ערביות אחרות.
הצהרת דמשק ניסחה
