חמאס לא התכוון לוותר על שלטונו המחומש, אלא רצה שאבו מאזן יממן את שליטתו בפועל על עזה. אבו מאזן סרב לממן את משכורות הפקידים של ממשלת חמאס, דבר שגרם כבר בהתחלה למשבר רציני בין הצדדים. החטיפה והרצח של שלושת הצעירים ע"י חמאס בגדה המערבית, סיפקו לישראל את העילה לפתוח במבצע צבאי נגד הקאדרים של חמאס בגדה המערבי, ולהחזיר את משוחררי עסקת שליט לכלא. כל אלו תרמו להתגרות בהנהגת חמאס, שהבינה כי ממשלת האחדות אינה מועילה לה: המשכורות לא שולמו, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות ממשיך, בגדה הקאדרים שלה עצורים ומוסדותיה נסגרים. תשובת חמאס למצב הייתה ירי טילים כדי להפוך את התמונה על פיה.
חטיפת שלושת הצעירים ומעצר של רשת מחתרתית שתכננה להשתלט על הגדה המערבית במצב בו הרשות תיפול, בנוסף להתקפת הטילים על ישראל, חשפו את האיבה העמוקה בין פת"ח לחמאס, השואפות לחסל זו את זו. בזמן המלחמה התנהגה חמאס כנציג בלעדי וחוקי של העם הפלסטיני, בלי להתייחס לעמדות פת"ח. היא עצרה את פעילי הפת"ח בעזה, בעוד שהרשות עצרה ודכאה את הפעילים של חמאס בגדה. התנהגות חמאס סחבה את השטיח מתחת לרגלי ממשלת האחדות, שהייתה ממילא חסרת תפקיד וחסרת ריבונות. במהלך המלחמה אבו מאזן שיחק תפקיד של מתווך ולא של מנהיג, כאשר ניסה לשכנע את חמאס ואת פטרונה החדש, השיח' תמים מקטאר, לקבל את היוזמה המצרית.
המטרה של חמאס בהקמת ממשלת האחדות עם פת"ח הייתה ונשארה להסיר את המצור מעזה, כאשר הציפייה הייתה שהממשלה החדשה תצליח לפתוח את מעבר רפיח, לאור היחסים החמימים בין אבו מאזן לבין המשטר המצרי. עם זאת, מטרת הרשות הפלסטינית איננה בהכרח להסיר את המצור לטובת חמאס, אלא להחזיר את שליטתה על עזה, למצב שהיה לפני ההפיכה של 2007.
חמאס מצדם שאפו באמצעות יוזמת קטאר לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת: לוותר על המעברים הישראלים וגם על המעבר המצרי, באמצעות בניית נמל שיתפוס את מקומם, ויאפשר לעזה להגיע לעצמאות כלכלית בתמיכת קטאר ותורכיה. אולם שאיפות אלו לא מצאו חן בעיני המשטר המצרי, הרואה בחמאס סכנה אסטרטגית לקיומו, בהיותו זרוע של אויבו המושבע, האחים המוסלמים. כך, לאור יחסיה האסטרטגיים עם מצרים, לא נותר לישראל אלא לתמוך עד הסוף ביוזמה המצרית. ישראל אינה מעוניינת להפיל את משטר חמאס מחשש לאלטרנטיבה גרועה ממנה, בעוד שמצרים אינה רואה דבר יותר גרוע מהאחים המוסלמים.
מדיניות אובמה תרמה ליצירת האנרכיה
העמדה האמריקאית לגבי המלחמה בעזה התבססה על ניסיון לפשר בין שתי היוזמות, המצרית והקטארית-תורכית. דבר זה עורר תרעומת בממשלת ישראל , שתקפה את שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי והאשימה אותו כמי שתומך בקטאר. האמריקאים חתרו להשיג פתרון יסודי שיזכה בתמיכה פוליטית רחבה כדי למנוע את הישנות המלחמה, אולם הניסיון הזה כשל למרות שקטאר וסעודיה שתיהן בנות ברית של ארה"ב באזור, ותורכיה חברה בברית נאט"ו. באמרנו זאת, אין ספק שהיחסים בין ארה"ב ובין סעודיה התערערו אחרי המתקפה של אנשי אל-קאעידה בניו יורק בספטמבר 2001. האמריקאים הגיעו אז למסקנה שהאידאולוגיה הסלאפית של הסעודים היא תופעה מסוכנת, ולמרות שסעודיה היתה בת ברית מרכזית מול המהפכה האיראנית, החל להיווצר קרע בין שני הצדדים. אובמה רואה באביב הערבי תוצאה טבעית של כישלון המשטרים הערביים הדיקטטוריים לספק