המלחמה נגד עזה והתפוררות המשטרים הערבים

כולל את האנרכיה ואת מלחמות האזרחים. הניסיון הסעודי להחזיר את ההיסטוריה לאחור, או של קטאר לצבוע את האביב הערבי בירוק על ידי השתלטות האחים המוסלמים – נידונו שניהם לכישלון. אין חזרה אחורה לתקופה שלפני האביב הערבי. נכון שהצעירים המצריים טעו כשתמכו בצבא נגד הממשלה החוקית של האחים המוסלמים, ואולי גם האופוזיציה הדמוקרטית הסורית טעתה כשנשענה על תמיכתה של קטאר, אבל הניסיון מהווה בית ספר להיסטוריה לכולנו, וחובתנו ללמוד ממנו.

עליית דאע"ש והתחזקותה מצביעה על כך שאין כל אלטרנטיבה למשטר הדמוקרטי שנותן לכל אזרח זכויות שוות, ואינו מבדיל או מפלה על בסיס השתייכות עדתית או דתית. הניסיונות להשתלט על המהפכה תוך שימוש בזהות עדתית או דתית מובילים בהכרח למלחמות אזרחים. האזרח הערבי שואף להיות אדם מודרני בעל זכויות, הוא רוצה מדינה וחברה שמבטיחים לו את זכויותיו תוך שוויון וללא כל אפליה על בסיס דת גזע או עדה. את זה סעודיה לא יכולה לקדם וגם לא הגנרל סיסי או מורסי – כל מה שהם רוצים הוא להנציח את שליטתם ולדכא את רצון העמים החופשי.

התפוררות המשטרים והמדינות הערביות היא תוצאה ישירה של המדיניות הקפיטליסטית שארה"ב מובילה. שני מיליארד עניים בעולם הפכו לקרקע פורייה לצמיחת המגמות הקיצוניות של תנועות דתיות ועדתיות. האביב הערבי נולד כתגובה לעוני ולבורות שסובלים מהם האזרחים בעולם הערבי, וזה כולל את מצרים, את סוריה, ואת עזה. אין פלא שהאביב הערבי התפרץ בשל התאבדותו של מוחמד בועזיזי התוניסאי, אשר סימל את מצבם של הצעירים הערבים שאיבדו את התקווה בעתידם. מה שקורה בעולם הערבי אינו אלא המשך של מה שקורה בעולם כולו, שכן לעוני אין גבולות. המערב מבין היום כי אנו משלמים את המחיר של חוסר המעש מול הטבח בעם הסורי. ההתעוררות הנוכחית לגבי חומרת הסכנה מצביעה על כך שהסכנה מקורה במשטרים הקיימים – הסעודי, הקטארי, הסורי, העירקי, האירני, המצרי, חמאס, ואבו מאזן. משטרים אלו אינם הפתרון – הם הבעיה. מי שנמנע מהתערבות ישירה אתמול בסוריה, נאלץ היום לתקוף במוסול וא-רקה, כי אין כל דרך לבודד את הבעיה של דאע"ש, היא תרדוף את המערב לתוך ביתו.

מפלגת דעם, קטנה ככל שתהיה, תמשיך בפעילותה הפוליטית בשטח, בארגון עובדים ועובדות, ופרסום נרחב של העמדות הדמוקרטיות שלנו בקרב הציבור הערבי והיהודי גם יחד. היה לנו תפקיד מוביל וחלוצי בהשמעת קולנו נגד המלחמה ונמשיך להשמיע את קולנו הקורא להילחם בכיבוש. נמשיך לחפש בני ברית דמוקרטיים הן בחברה הישראלית, והן בחברה הפלסטינית והכלל-ערבית, כדי לבנות עתיד משותף על בסיס של שוויון מלא וסילוק הכיבוש.

המבוי הסתום של האביב הערבי יגיע בהכרח לקיצו, והכוחות הדמוקרטיים הערביים יחזרו לזירה אחרי שייחשף הכישלון של סיסי, ואחרי שיתברר שגם פת"ח וגם חמאס אינם מובילים את העם הפלסטיני לחוף מבטחים. האלטרנטיבה הדמוקרטית היא התשובה לימין הישראלי הקיצוני והיא הערובה ליכולתנו לגייס את דעת הקהל בעולם לטובת העניין הפלסטיני, ולהביא לכך ששכבות רחבות בחברה הישראלית שמחפשות פרטנר דמוקרטי, יתמכו גם הן בכיוון זה כדי להביס את הימין הישראלי שמאיים על החברה בישראל.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8