המשבר בקואליציה, מדיניות פנים כושלת, ביידן וה BBB – סקירה פוליטית 22.5.22

המשבר בקואליציה:

בעקבות האיום של התנועה האסלאמית לצאת מהקואליציה על רקע אל-אקצא, התברר שיש הסכם בין הגוש של בנט ותקווה חדשה (גדעון סער) ובין לפיד ויתר המרכיבים, שאם מישהו מהימין יפיל את הממשלה, ראשות הממשלה תעבור אוטומטית ללפיד כראש ממשלת מעבר, ולהפך, אם מי שהם מהשמאל/הערבים יפילו את הממשלה, בנט יישאר כראש ממשלת מעבר. ואכן, כאשר שיקלי וסילמן פרשו מהקואליציה היה ברור שאם היא תיפול והכנסת תתפזר, לפיד ייהפך לראש ממשלת המעבר. זה לא קרה, בסוף מנסור עבאס נשאר בקואליציה והפך לגיבור בעיני השמאל הישראלי. לעומת זאת הוא ספג קללות מהליכוד כי הוא הפך ליורש של איימן עודה מהמשותפת.

אולם, לפני כמה ימים שמענו שר'ידא רינאוי זועבי (מרצ) הפכה לפורשת החדשה מהקואליציה, גם בגלל אל-אקצא וגם בגלל מות העיתונאית שירין אבו עאקלה. מאותו הרגע התחיל מחנה השמאל, ובמיוחד לפיד, ללחוץ על חזרתה לקואליציה כדי לא למנוע מלפיד להפוך לראש ממשלת מעבר אם הכנסת תתפזר. הקמפיין לשכנע את ר'ידא רינאוי היה יותר לחוץ מאשר על מנסור עבאס לפניה, כי לגבי פרישת מנסור עבאס בגלל אל-אקצא היתה הבנה, אבל בקשר לרינאוי לא היה ברור מה הסיבות האמתיות לפרישתה. היא לא נבחרה באמצעות מרצ אלא מונתה על ידי הורוביץ, לכן היה עדיף שתתפטר מהכנסת ותמסור את מקומה לחבר מרצ, אבל היא לא עשתה את זה. בסופו של דבר , והתברר שזה היה קשור למינויה למשרה של קונסול ישראל בשנחאי שלפיד הבטיח לה, וההבטחה לא מומשה.

התברר שיש חוק שלא מאפשר ללפיד למנות חבר/ת כנסת לקונסול/ית וצריך להתפטר ממנה קודם. רינאוי הבינה שאם תתפטר מהכנסת, יתכן שלפיד ייסוג מהבטחתו והיא איימה לפרוש מהקואליציה. אחרי יומיים של משבר מנסור עבאס הציע לתת לה חלק מהתקציבים שהוא קיבל מהממשלה למען פרויקטים שהיא מעוניינת בהם, כמו תקציב לבית החולים האנגלי בנצרת שאביה היה בין מקימיו, תקציב לג'יסר א-זרקא ועוד. נראה שהתנועה האסלאמית הצליחה ליצור קרע בינה לבין מרצ, כאשר הורוביץ לא הגיב ולא תמך בה. המו"מ נערך ישירות עם לפיד, והם הגיעו להסכם שיתנו לה תקציבים, היא תתפטר, ואז לפיד ייתן לה את השגרירות בשנחאי. כך ייפתר המשבר עד למשבר הבא.

זה מסביר את המצב הפוליטי הכללי. האגף הליברלי נאחז בהתנגדותו לנתניהו כמה שמחבר אותו, אבל זה לא מספיק כי הגוש הימני בכנסת הוא גדול וחזק, וגם לשמאל כמו שגם לבנט קשה לעמוד מולו. מה גם שסקרי דעת הקהל נותנים מעט מאוד קולות לבנט ולמרכיבי הקואליציה, שחלקם לא עוברים כלל את אחוז החסימה. מצד שני, לטיפול של הממשלה בנושאים ביטחוניים, למשל ג'נין, אין מטרות ברורות. בראיון לרדיו, עמוס ידלין שעמד בראש המכון לביטחון לאומי, הסביר שישראל צריכה לקחת יוזמות נגד הטרור בג'נין, אבל בסוף דבריו הוא אמר, שזה מביא לפעולות נקם פלסטיניות נגד הצבא, מה שמגביר את הטרור.

מדיניות פנים – ללא כל שינוי חברתי:

גם במדיניות הפנים אין התקדמות אמתית. לפני שבוע הכריזה הסתדרות המורים על סכסוך עבודה, ופורסם דו"ח ענק על מצב המורים בישראל. משכורתם החודשית היא 5,000 שקל לחודש, בשנים האחרונות פרשו 35,000 מורות/ים, יש בהם מחסור חמור, אין מספיק חדרי כיתות, תכניות הלימודים הן ישנות ולא מתאימות לתקופה, וזה המצב רק בחינוך, לפני שנגענו בנושא המתמחים, הרווחה, הדיור הציבור ועוד. הממשלה ממשיכה בקו הישן של קיצוצים בתקציבים ושמירה על המאזן שלא יעבור על גרעון של יותר מ-2%. בגישה הזאת היא לא מסוגלת לבנות שום תשתיות בשום תחום, כולל בתי חולים ותחבורה. המדיניות מצטמצמת להפרטה, ובבתי אבות התקציב משאיר את הקשישים רעבים. הממשלה מרבה להתגאות בעבודתה היומיומית ותפקודה, אבל בסופו של דבר שום דבר לא השתנה. ועדין לא הזכרנו את השר לביטחון פנים עומר בר לב (עבודה) שהחליט לתת למתנחלים לעשות את המצעד השנתי שלהם בירושלים, אותו המצעד בדיוק שלפני שנה הצית מלחמה.

הממשלה מתנגדת לנתניהו, אבל איזה שינוי בסיסי התרחש במדיניותה? מצד אחד, הממסד הביטחוני מחליט מה יקרה עם העם הפלסטיני על ראיה צבאית צרה ללא שום מחשבה אסטרטגית פוליטית, ופקידי האוצר ממשיכים להכתיב את נושא התקציב כבר 40 שנה מבלי שמישהו בחר בהם, לא משנה מי עומד בראשות הממשלה, ימין או שמאל. הכול מתנהל בין האוצר לביטחון, ויש להם השפעה עצומה על דעת הקהל. היום הדגש הוא שזאת מדינה של יהודים, לערבים אסור להשתתף בשום מוסד ממשלתי, צריך לשנות את יעוד בגצ, ואסור להניף את דגל פלסטין באוניברסיטה או בהלוויה. היהודים מוצגים כמיעוט מדוכא שתלוי במנסור עבאס או בר’ידא  רינאוי, המלחמה המתנהלת ביניהם בכנסת מלווה בקללות וצעקות. הממשלה נראית כמו סמוטריץ – נתניהו – שקד – בן גביר. זה מזכיר את ההתנהלות של טראמפ שהפיץ שנאה ודעות קדומות.

הקוטב הנגדי – מדיניות ביידן:

לפופוליזם הזה אפשר להתנגד רק על ידי הצגת פרוגרמה אלטרנטיבית, וזה מה שביידן עשה בצורה ברורה. אמנם את תוכנית ה- Build Back Better BBB הביסו ולא מדברים עליה יותר, בגלל הוויכוח במפלגה הדמוקרטית עם ג'ו מנצ'ין שמנע כל התקדמות בנושא, וזאת אכן נסיגה גדולה מאוד. למנצ'ין יש חברה שמוכרת פחם לתעשיית החשמל ויש לו רווח ישיר מההתנגדות  שלו. מצד שני, טראמפ הספיק למנות שופטי בית משפט עליון ימניים שביטלו את זכות ההפלה, מה שלא מקובל לפחות על מחצית האוכלוסייה האמריקאית, שרואים בהחלטה הזאת נסיגה היסטורית של ממש. טראמפ גם מעודד גזענים לבנים, שטוענים ששחורים ואחרים מחליפים את הלבנים המקוריים שבנו את ארה"ב, והיא מאבדת את זהותה. צעיר כזה מניו יורק נכנס לסופר מרקט לפני שבוע ורצח 10 שחורים ללא אבחנה. לא רק טראמפ תומך בגזענות הזאת אלא גם רשת הטלוויזיה פוקס, כאשר המצב בארה"ב ובעולם מאוד מסוכן. למעשה האלטרנטיבה היחידה לביידן הוא טראמפ.

מצד שני, ביידן נלחם בכל כוחו בטראמפ, במיוחד בנושא אוקראינה, שהוא החליט לתת לה סיוע של 40 מיליארד דולר, סכום חסר תקדים. אבל גם כאן יש מחסומים ולאו דווקא רק מהימין, אלא גם מחלק מהאינטלקטואלים הליברלים של הניו יורק טיימס ואירופאים שמסתייגים מהמדיניות שלו. הם טוענים שיש סיכון שהוא יסתבך במלחמה ממשית נגד רוסיה, שתפרוץ מלחמת עולם שלישי, ושרוסיה תשתמש בנשק גרעיני, ולכן זלנסקי צריך להגיע להסכם פשרה עם רוסיה. בשבוע שעבר, הניו יורק טיימס פרסם מאמר מערכת שאומר – אין התקדמות במלחמה, היא עומדת במקום, ואסור להחריף את המצב. זאת למרות שהנתונים מראים שפוטין לא רק שאינו מתקדם אלא שהוא מפסיד את המלחמה. למעשה הצבא הרוסי נמצא במשבר עמוק מאוד, ויש סיכוי שאוקראינה תנצח במלחמה. הליברלים לא רוצים שאוקראינה תנצח, כי מי יודע מה פוטין יעשה כשהוא ידחק בפינה אם היא תנצח, ואולי הוא ישתמש בנשק גרעיני. הם לא מבינים שאם נותנים לפוטין את אוקראינה, אין שום ערובה שאחר כך הוא לא יכבוש את מולדובה ומדינות נוספות, כלומר שלגישתם הוא הופך את התבוסה לניצחון על ידי איומים בלבד.

בנוסף אותם ליברלים משתמשים בנתונים שונים ומגוונים.  יש אינפלציה, מחירי הנפט עולים, הבנק המרכזי העלה את הריבית, מה שגרם לשוק ההון למכור מניות והבורסה עוברת נפילה, מה שפוגע בפנסיות. התיאור נכון, אבל אפשר לראות בו גם דברים חיובים. עליית מחירי הנפט גורמת לעליית אלטרנטיבה של אנרגיה מתחדשת, אחרי שהעם האמריקאי התרגל לאנרגיה זולה אבל מזהמת. היום העולם עובר בהדרגה לשימוש בפחות אנרגיה שאינה מזהמת, וזה כבר קורה בגרמניה ואירופה. באשר להעלאת הריבית ונפילת המניות, היא יכולה לגרום לאיזון ולהוריד את הפערים בין עניים לעשירים. עד עכשיו הבנקים קבלו תמיכה על ידי העדר ריבית על ההון, ועל זה היה מבוסס השגשוג בבורסה.

זה דומה לפרשת ההייטק בישראל, שעלה מאוד והמניות שלו עלו, מה שהעלה את מחירי הדיור בצורה דמיונית. הפער בין ההייטק, שהיה הקטר שהוביל את הכלכלה הישראלית, והשאיר את כל היתר כעניים בכל דבר, מהכנסה ועד תשתיות. השקל הישראלי היה מאוד חזק בגלל ההשקעות בהייטק, מה שהפך את הייצוא לבלתי אפשרי מלבד בענף ההייטק. היום חברות ההייטק נכנסו למשבר כי לא משקיעים בהם יותר, מאחר וכלל לא ברור שיש מאחוריהם רווח למרות מחירם היקר. הכסף התייקר, הוא כבר לא חינם. בתקציב הישראלי אין גרעון אלא יש עודף של גביית מסים בגלל ההייטק, אבל זה לא הוביל להשקעות בצרכים החברתיים אלא להיפך. זאת הדרך שהתחיל בה אובמה, והיא היתה עקומה מראשיתה. כי מי משקיע בבורסה ונהנה מהפנסיה אם לא המעמד הגבוה? הרי רוב העובדים בישראל כלל לא משלמים מסים בגלל הכנסותיהם הנמוכות, וגם הפנסיות שלהם נמוכות. בארה"ב למחצית האוכלוסייה אין בכלל פנסיות. כלומר, כל עוד הבורסה פרחה, העשירים הרוויחו והיתר רק נסוגו.

כשביידן אמר שהוא רוצה להעלות את המסים על העשירים, לממן את החינוך של הדור הרך בחינם, לממן משפחות עם ילדים, ותרופות – המתנגדים הצליחו למנוע את זה. עכשיו מתחילים להגיד שהוא זקן, ואולי הוא לא יחיה, בשעה שאין להם שום אלטרנטיבה לביידן מלבד טראמפ. וזה דומה למצב בישראל: אין למתנגדי נתניהו דמות שתחליף את נתניהו. גם לליברלים שמקטרים נגד ביידן אין שום אלטרנטיבה לביידן שיש לו פרוגרמה מאוד רדיקלית. ביידן קיבל 7 מיליון קולות יותר מאשר טראמפ, אבל מבנה הדמוקרטיה האמריקאית נותן למדינות השמרניות יותר משקל מאשר לקליפורניה או ניו יורק שהם חזקות כלכלית וליברליות. מבנה זה מעוות את רצון הבוחר האמריקאי ושם מכשולים מול ביידן.

למרות זאת, לביידן יש מטרה מאוד ברורה: לעצור את הפשיזם באמצעות אוקראינה, להציל את כדור הארץ על ידי שימת קץ לאנרגיה המזהמת, ותוכנית חברתית לסייע לעניים ולתגבר את ההתאגדות של עובדים. גם בישראל קשה מאוד להילחם ולהגיע להסכם קיבוצי למרות שהיה מאבק עובדים. זה נכון גם לגבי עובדים בסטארבקס או באמזון, כאשר בארה"ב אין אפילו ביטוח בריאותי, ולעובדים קשה להחזיק מעמד במאבק. אולם ביידן תומך בהם, כי הוא מנהיג מדינה עם ראיה ברורה לאן היא רוצה להגיע.

נקודות אור במצב:

נושא הבורסה הוא בעייתי כי היא מהמרת ביחד עם הבנקים בצורה פושעת. אבל מבחינת הצמיחה, הכלכלה האמריקאית במצב לא קשה. האינפלציה פשטה בכל העולם ואין לה קשר דווקא לביידן; גם נושא האנרגיה קשור לפוטין ולסעודיה ולחברות הנפט האמריקאיות שרוצות להמשיך למכור אותו ביוקר, להתנהל בכאוס ולהמשיך למשול בעמים שלהם. אבל הנושא של המהפכה התעשייתי וה- BBB הם נושאים חשובים של העתיד. אנחנו לא יודעים מה יקרה בבחירות לקונגרס ולסנט בנובמבר 2022. אבל עם הפוליטיקה הרפובליקאית לגבי נשים, אלימות נגד שחורים וכו', מול הדמוקרטים שרוצים חברה פתוחה ושוויונית –  לא ברור מי יגבר על מי. גם מה שמתרחש באירופה סביב ביידן, וגם באוסטרליה ששם ניצח אחרי הרבה שנים ליברל ירוק שמושפע מביידן – זה מעודד מאוד.

הממשלה הישראלית הולכת בכיוון יותר ויותר קיצוני וימני, וזה מה שקורה עם טראמפ בארה"ב. אבל העולם מתכוון ומתקדם היום כלפי פרדיגמה חדשה. ללכת עם מתנחלים ולהרוג בג'נין זה לא אופוזיציה לנתניהו. שיתוף הערבים בממשלה הזאת לא פותרת את הבעיה של הערבים בישראל, אלא סוללת את הדרך בפני נתניהו כי אין להם שום אלטרנטיבה ביטחונית או אידאולוגית. הממשלה יודעת שאין לערבים פתרון לבעיה הפלסטינית והם רק מחריפים את המצב. מי שמרוויח מכל המתקפות על ג'נין והטרור הפלסטיני הוא הימין הישראלי, שמתקיף את הערבים ואת הפלסטינים בצורה קיצונית, בטענה שהממשלה חלשה מול הטרור. אבל לטרור אין ולא יכול להיות פתרון צבאי, ובינתיים השנאה בין יהודים לערבים ושאר חלקי החברה רק מתחזקת.

הערבים לא משחקים תפקיד של בניית חברה דמוקרטית אלטרנטיבית, הם לא בעד סיפוח ומתנגדים למדינה אחת, ועוסקים פשוט בהסתה. גם לימין וגם לשמאל אין אלטרנטיבה, ואנחנו מסתובבים במעגל סגור. אין ניסיון לפתרון שורשי לחברה הערבית, כי זה דורש מאמץ ענק נגד המבנה המשפחתי הפטריארכלי של יהודים וערבים ביחד ותקציבים לא יפתרו את זה. זה מאפשר הבנה לעמדה של דעם בחוגים מתרחבים, גם אם אין בה תמיכה ישירה. מי שלא רוצה להיכנע לפשיזם ולפופוליזם חייב לאמץ את העמדה שלנו בצורה זו או אחרת. אין דרך אחרת.