הניצחון של אסד באל-קוסייר מזרז את התפוררות סוריה

הקרב על אל-קוסייר הוכרע, העיירה הוחרבה, והתושבים שלא נהרגו בקרבות נפוצו לכל עבר. זהו ללא ספק נצחונו החשוב ביותר של משטר אסד על המורדים מאז פרצה המהפכה לפני כשנתיים. העיירה אל-קוסייר ניצבת בצומת דרכים חשובה, המקשרת בין דמשק למחוז חומס, לאזורי החוף, ולהר העלאווים החולש על עיר הנמל לאטקיה. קרבתה של אל-קוסייר לגבול הלבנוני הפכה אותה לתחנת מעבר לכוחות ונשק שזרמו אל המורדים. מעודד מהישגיו, מתקדם המשטר הסורי לעבר הערים חומס וחאלב, במטרה לכבוש אותם מחדש ולהכריע את המערכה כולה.

ואולם, ניצחונו של אסד באל-קוסייר טרף את הקלפים. במקום להבטיח את המשכו של המשטר, הוא עשוי להחיש את התפוררותה של סוריה, שכבר מזמן איבדה צלם של מדינה. למעשה, לא כוחותיו של אסד הם שהכריעו את המערכה באל-קוסייר, אלא הגדודים המאומנים היטב של חיזבאללה, בהדרכתם הישירה של מפקדי יחידת אל-קודס ממשמרות המהפכה האיראנית. העובדה שבשאר אסד נאלץ לגייס לעזרתו את  חסן נסראללה, מעידה בראש ובראשונה על חוסר תפקודו והתפרקותו של הצבא הסורי הסדיר. הפנייה של אסד לאיראן ולחיזבאללה מהווה הודאה בכך שסוריה מכרה את ריבונותה לכוחות זרים, במטרה להציל את משטרה של משפחת אסד. למעשה, מי שנלחם היום במקום הצבא הסורי הסדיר, הן "ועדות ההגנה על המולדת", אותן הקים אסד כמיליציות עלאוויות לכל דבר.

מצד שני, נפילת אל-קוסייר זעזעה את עולם ההלכה הסוני. אנשי דת סונים החלו לקרוא לצעירים לצאת לג'יהאד כדי להציל את אחיהם מפני הכוחות הברבריים של חיזבאללה, המכונה על ידם "מפלגת השטן". אלפי צעירים מכל העולם הערבי זורמים אל עבר סוריה, כשהם נדחפים ע"י אמונה דתית קיצונית, ומוכנים לתת את נפשם במלחמה נגד "הכופר השיעי". הטבח של שישים אזרחים בעיירה שיעית באזור דיר א-זור ב-12 ביוני, שבוצע כנקמה על ידי מורדים אסלאמיים השולטים באזור, מראה לאן הדברים מדרדרים. כך הפך משטר אסד את מלחמת האזרחים בסוריה למלחמה עדתית בין סונים לשיעים, במטרה להגן על העליונות העלאווית.

 ממלחמה פנימית לאזורית

הקרב באל-קוסייר הוכרע בשעה שארה"ב, בריטניה וצרפת, פועלות למען כינוסה של ועידת ז'נבה 2, על בסיס עקרונות שהוסכמו בין האמריקאים לרוסים. חשוב לדעת שהתנהלותה של ארה"ב עד כה גרמה רק נזק. ארה"ב עשתה וויתורים מרחיקי לכת כלפי רוסיה, בכך שהסירה את התנאי היסודי, לפיו כל הסדר בסוריה יהיה מבוסס על הסתלקותו של אסד מהשלטון. בנוסף, ארה"ב פעלה באמצעות הסעודים כדי לשנות את הרכב "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה הסורית", שהייתה אמורה לייצג את כוחות המורדים בועידת ז'נבה 2. ואכן, לאחר מו"מ ארוך ורווי יצרים והאשמות, נקבע הרכב הקואליציה, אלא שאז בא הקרב באל-קוסייר ושיבש את כל התוכניות. כפי שהאופוזיציה טוענת בצדק, עד שיגיעו לוועידה, לא יהיה על מה לדון, מאחר והמשטר פועל להכרעת המערכה לפני כינוס הועידה.

המצב הנזיל בשטח, אילץ את הממשל האמריקאי להודות במה שכבר היה ידוע מזמן, אסד השתמש בגז סארין וזה התירוץ של אובמה כדי לשנות את עמדתו ולחמש את מורדים. עד כה נמנעו ארה"ב ומדינות המערב מלחמש את המורדים, בטענה שהנשק עלול ליפול לידי אנשי אל-קאעידה. הרוסים, לעומת זאת, התאהבו במעמדם החדש, ולא פסקו מלחמש את אסד, בלי שום חשש מפני מעורבותם של איראן וחיזבאללה. גם ההפצצות הישראליות לא הרתיעו את אסד. מעודד מההתייחסות הרפה של הממשל האמריקאי, המציב קווים אדומים רק כדי להתעלם מהם, אסד משוכנע היום שאין כוח בעולם שיעז להתערב צבאית בסוריה. כך יכול הגיהינום העדתי להמשיך לבעור כאשר קיצוניים מכל הסוגים נלחמים זה בזה.

כאמור, הקרב באל-קוסייר שינה את המשוואה. זה כבר לא קרב שהתנהל בין משטר רודני ומושחת לבין אופוזיציה עממית. באל-קוסייר התחוללה מערכה כלל אזורית, בה היו מעורבים באופן פעיל, עיראק, איראן ולבנון, ואילו מדינות כמו תורכיה, ירדן וישראל שמרו על ריחוק מסוים, אבל תיאמו עמדות לקראת העתיד. הניצחון של כוחות אסד באל-קוסייר ירשם בהיסטוריה כתחילת תבוסתה של סוריה כמדינה. באמצעות המשטר המתפורר, יכולה איראן, שמהווה את הכוח המשפיע בעיראק ושולטת על חלקים נרחבים בלבנון דרך חיזבאללה, לנצל את מלחמת האזרחים כדי להשתלט על סוריה.

 האימפריה שוקעת

גם האמריקאים מבינים היום שעליהם לשנות גישה כלפי האזור, אבל לא ברור אם נותר להם הכוח לעשות את זה. הם כבר מסרו את עיראק לידי האיראנים, גרמו בחוסר המעש שלהם להידרדרות בסוריה, וכמובן, נכשלו בכל הנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני. ההחלטה האחרונה של אובמה היא בבחינת מעט מדי ואולי גם מאוחר מדי.

הצעד הממשי היחיד שעשתה ארה"ב עד כה כלפי סוריה, הוא להכריז על "ג'בהת אל-נוסרה" כעל ארגון טרור. במשך שנתיים בוחשים האמריקאים בתוך הנעשה בהנהגת האופוזיציה, ויוצרים מתחים מיותרים. מאידך, הם נמנעים מלחמש את צבא סוריה החופשי או להושיט סיוע אסטרטגי שיכריע את המשטר. עברו שנתיים של מרחץ דמים, בהן המשטר טבח מאה אלף בני אדם והחריב ערים שלמות. אבל בבית הלבן, המשיך אובמה להתלבט ולהתחבט, בשעה שכוחה של האופוזיציה הפוליטית הגולה הלך ונחלש, וכוחם של הקיצוניים גבר. למשטר ניתן זמן בשפע ומרחב תמרון אדיר, ולקיצוניים מוצע כר נוח למימוש הג'יהאד נגד הכופרים באשר הם. כך נראית שקיעתה של האימפריה האמריקאית, כאשר האזור כולו נגרר לתוהו ובוהו עקוב מדם.

האמריקאים, כמו רבים וטובים בעולם, מפחדים ממה שייקרה לאחר נפילתו של המשטר, ופחדם הפך לתירוץ למדיניותם ההססנית. בכל זאת, אסד היה טוב לישראל, הוא קיים יחסים חמימים עם תורכיה, הוא שמר על הסדר הפנימי ולכן היה אפשר למחול לו על הברית עם איראן וחיזבאללה. מלחמת האזרחים בסוריה חושפת לא רק את טעותם של האמריקאים, אלא גם את הפנים האמתיות של המשטר. סוריה הפכה לבית כלא גדול עבור רוב אזרחיה. מה שגרוע יותר, 40 שנות שלטונה של משפחת אסד, ביססו משטר עדתי-משפחתי, שדיכא את הרוב הסוני בשם הלאומיות הסורית. היום אנו רואים את ההתפרצות הבלתי נמנעת של הזעם העצור שנצבר במשך 40 שנות השפלה, דיכוי, והעדפת העדה העלאווית על פני הרוב הסוני.

הסתלקותו של אסד היא תנאי מוקדם להפיכתה של סוריה למדינה דמוקרטית נורמאלית. כל עוד אסד שולט באמצעות בריתו עם חיזבאללה, ימשיך האסלאם הקיצוני להרחיב את השפעתו. התנועות הסלפיות אינן שואפות להגיע לשלטון, הן מחפשות רק ג'יהאד – כך קרה בצ'צ'ניה, בבוסניה, באפגניסטאן וכיום בסוריה ובעיראק. לאסלאם הקיצוני אין תכנית לבנות מדינה, לנהל חברה או כלכלה, ועל כן אין לו כל עתיד בסוריה. כוחו נובע משני גורמים: מחולשת האופוזיציה הדמוקרטית מחד, ומהברית בין אסד לחיזבאללה ואיראן, מאידך, ובזכותם הוא מצליח לרכוש את מעמדו במדינה השסועה.

העם הסורי רוצה כבר לסיים את הפרק השחור הזה בהיסטוריה שלו, פרק של דיקטטורה מושחתת, ששחקה אותו עד דק. הדרך היחידה להביא לשנוי בסוריה ולהבטיח את היציבות באזור, היא לתמוך באופוזיציה הדמוקרטית ולחמש אותה, על מנת לזרז את נפילתו של המשטר המוליך את סוריה לאבדון. ניתן עוד לראות האם שנוי העמדה האמריקאית היא רק מחווה או צעד ממשי שיביא לשנוי ולסיום המלחמה העקובה מדם שהמזעזעת את אושיות המזרח התיכון כולו.

תגיות:

אודות יעקב בן-אפרת