הכרזתו של אובמה על הכוונה להעניש את משטרו של אסד עקב השימוש בגז סארין, עוררה זעקה עולמית – עצור! חכה למסקנות פקחי האו"ם שנשלחו לאזור! אובמה טען שאין צורך לחכות, הוא כבר יודע בוודאות שאסד הוא זה שעשה שימוש בנשק הכימי שהביא למותם של למעלה מאלף ארבע מאות אזרחים, ביניהם יותר משלוש מאות ילדים. ממילא המנדט שהפקחים קיבלו אינו כולל את הקביעה מי עשה שימוש בנשק הכימי, אלא רק האם אכן היה שימוש כזה. ליברלים ושמאלנים מחד, ליברטארים אולטרה ימניים מאידך, כולם טענו שאובמה משקר כפי שבוש שיקר בעיראק, ואין לו כל הוכחות מוצקות. אסד עצמו, כמו פושע שנתפס על חם, התראיין בתקשורת והכחיש הכול.
כבר לא השוטר של העולם
הדו"ח של פקחי האו"ם, שפורסם השבוע, קבע את מה שכבר אי אפשר היה להכחיש, שאכן נעשה שימוש נרחב וקטלני בגז סארין. לגבי האחראי לפשע הנורא, על כך אמר מזכיר האו"ם "לא אנחנו אמורים לקבוע". אבל הפקחים לא הסתפקו בפרסום הקביעה, אלא הוסיפו רמזים עבים, כמו זוויות וכווני ירי, סוג הפגזים, והאותיות הקיריליות המרשיעות שנחרטו עליהם. כל מה שנותר למי שחפץ לדעת את האמת, הוא לחבר את הקצוות. ואכן, כמה ארגונים ועיתונים עשו זאת בזריזות והגיעו למסקנות חותכות: הפגזים הנושאים את הגז הקטלני, נורו מכיוון הר קאסיון שנמצא בשליטת הבריגדה הרביעית, בפיקודו של מאהר אל אסד, אחיו האכזר של הרודן.
שר החוץ הרוסי, סרגי לברוב, לא התמהמה בתשובתו. על פי גרסתו של "הקוסם" הרוסי, ייתכן שפגזים נורו מתוך הר קאסיון, שנמצא בשליטה מוחלטת של בשאר אסד, אבל לא הוא ירה אותם, אלא המורדים שביקשו לעשות פרובוקציה ולגרור את ארה"ב לפעולת ענישה נגד המשטר. לפי אותה גרסה תמוהה, המורדים הסתננו למבצר המבוצר ביותר בסוריה, מקום משכנו של ארמון הנשיאות, התקינו משגרים וטילים נושאי נשק כימי, הפעילו אותם, ולאחר מכן נמלטו מבלי שאף אחד יבחין בהם. ככל שהדברים נשמעים הזויים, הם נאמרו על ידי לברוב במסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, אשר הדגיש כי דו"ח פקחי האום אישש את הטענה של הממשל האמריקאי.
אז אובמה אולי צדק, אבל אין מי שיצדיק אותו, כמו שאומרים הילדים. לא מפלגתו הדמוקרטית וגם לא הרפובליקאית. יתכן ואובמה מתחרט על כך שהוא צדק, כי זה מחייב אותו לנקוט באמצעים, לאחר שאיבד את התמיכה הפוליטית הנחוצה לכך. לכן הוא נאלץ להמשיך ולשחק במחבואים, ולהימנע מלחשוף את שותפיו הרוסים כשקרנים, המחפים על רודן ופושע מלחמה. אם הרוסים היו מאמצים את מסקנות פקחי האו"ם, היה ההסכם שהושג בין קרי ללברוב בג'נבה מתייתר. במקום להיכנס עם אסד לתהליך ארוך של פירוק המשטר מנשק כימי, הרוסים היו צריכים לתפוס את אסד מהאוזן, ולגרור אותו לבית הדין לפשעי מלחמה בהאג.
לברוב, למרבה הפלא, הפך לגיבור "היוזמה הרוסית" שנועדה להציל את אסד מעונש מיידי, ובעיקר להציל את האינטרס והיוקרה הרוסיים, אשר נפגעו קשות במשך השנתיים וחצי האחרונות של תמיכה במשטר אסד. אסד כזכור גרם למותם של יותר ממאה אלף מבני ארצו, יצר שבעה מיליון פליטים ושני מיליון בתים הרוסים, ולבסוף גם טבח אזרחים חפים מפשע בגז סארין. הסכם ג'נבה, אשר קיבל את ברכת העולם כולו ואת תמיכת ישראל, הוא תעודת עניות לדיפלומטיה הגלובאלית. הוא מסמן את פתיחתה של תקופה חדשה ביחסים הבינלאומיים, שבה, כפי שהצהיר אובמה, אמריקה מפסיקה להיות השוטר של העולם. ארה"ב יצרה כבר מספיק אנרכיה בעולם. עיראק ואפגניסטן הן עדות לכך. עכשיו היא איבדה את הכוח להשתלט על הגולם שיצרה. הסכם ג'נבה מכשיר את פוטין ואת משטרו האפל כשותף לניהול העולם, בבחינת, אם אינך יכול לעצור את הפושעים, תנסה לשחד אותם.
ידידות מופלאה
סוריה חשפה את חולשת ארה"ב במלואה. הבעיה אינה נעוצה באישיותו של אובמה, אלא בנתוני היסוד שהוא חייב להתמודד איתם. אמריקה מכונסת בעצמה, היא עייפה ושוקעת בחובות. הקונגרס נשלט על ידי חבורה הזויה של שמרנים, הפועלים לסכל כל יוזמה של הממשל, עד כדי שיתוקו המוחלט. אמריקה זקוקה לפוטין, ומוכנה למחול על כבודה. המכתב שפרסם נשיא רוסיה בניו-יורק טיימס, בו הוא מעליב את האמריקאים "אשר חושבים שהם יותר טובים מאחרים"; רדיפת מוסדות הנתמכים על ידי כספים אמריקאים בתוך רוסיה; מתן מקלט מדיני לאדוארד סנאודן המבוקש ע"י השלטונות האמריקאים – כל אלה לא מזיזים את אובמה מהחלטתו. פוטין יהיה שותף, כי כך מכתיבים המציאות הפוליטית והמצב הכלכלי בארה"ב.
אין מה לצפות מהידידות המופלאה הזאת. היא לא יכולה להוביל לשום דבר טוב. החיבור בין שתי המעצמות לא נועד למען עמי העולם, אלא למען האינטרסים הצרים של בעלי ההון שלהן, האוליגרכים הרוסים שפוטין מייצג, הבנקים והחברות הגדולות שאובמה מייצג. העם האיראני, הסורי, הפלסטיני, וכל יתר העמים בעולם, לא ייוושעו מהפיוס הזה. המקרה של סוריה מלמד, כי גורלם של העמים תלוי אך ורק בכוחם הם, ואין להם מה לצפות מהמעצמות העולמיות או מהאו"ם. בסוריה עומד למבחן לא רק גורלו של בשאר אסד, אלא גורלה של האנושות כולה. אם אסד יכול לנהוג כלפי עמו בברבריות כזו, מה מונע מנתניהו להמשיך להתעמר בפלסטינים? מי ימנע מרודנים ומטורפים מכל הסוגים, מאל-קאעדה ועד ראשי חונטות צבאיות, כמו זו שהשתלטה על מצרים, להטיל את אימתם ולהפעיל את מלוא אכזריותם נגד אזרחים?
עוד לא יבשה הדיו על הסכם קרי-לברוב, ואי ההסכמה בין הצדדים החלה להתברר. ארה"ב רוצה להגיע להחלטה מחייבת במועצת הביטחון, כולל שימוש בכוח, במידה ובשאר אסד לא יממש את ההסכם, ואילו הרוסים מתנגדים לכך נחרצות. בימים הקרובים, צריך משטר אסד למסור את רשימת האתרים והכמויות של הנשק הכימי שברשותו. אולם בינתיים, הפערים בפרשנות להסכם בין הרוסים והאמריקאים, יוצרים פרצה, שבה יוכל אסד לשוב ולחמוק. כל עוד הרוסים ממשיכים לגונן על בשאר אסד ומשטרו, אין כל סיכויי להסכם הזה להתממש. עבור בשאר אסד, מסירת הנשק הכימי מהווה פגיעה קשה, בהיותה למעשה הודאה בכך שהוא השתמש בנשק הזה נגד עמו, וציון דרך לתחילת הסוף של משטרו.
אם אסד לא ישתף פעולה, אמריקה תיחשף במלוא עליבותה ותאלץ לפעול. על כן ההסכם אינו מספק לאסד תעודת ביטוח להמשך שלטונו. השימוש שהוא עשה בנשק הכימי בפרברי דמשק מראה כי מצבו נואש. הנשק הכימי נועד להפחיד ולהרתיע, כפי שהפצצה האטומית על הירושימה אילצה את היפנים להיכנע. אלא שבמקום להכניע את עמו, העלה אסד, במו ידיו את הטרגדיה הסורית על הבמה הבינלאומית. הוא חשף את חולשתה של אמריקה, את שקריה של רוסיה, אבל בעיקר חשף את עצמו ואת משטרו. הוא גם חשף את כל אלה, מימין ומשמאל, אשר בצורה זו או אחרת תומכים בו כחסרי מצפון ואובדי דרך פוליטית.
נצחונו של העם הסורי על המשטר הוא ניצחונם של כל העמים הנאבקים נגד כל סוגי הרודנות, ועל כן הוא ראוי לתמיכה המוחלטת של כל מי שפועל ושואף לעולם טוב וצודק יותר.
כתיבת תגובה