הצהרת טראמפ לא תעזור: ירושלים נידונה לעוני ונחשלות כל עוד תחזיק ישראל במדיניות שימור הרוב היהודי בעיר

ב-6.12.17 נפל דבר- נשיא ארה"ב הודיע על הכרתו בירושלים כבירת ישראל ועל הכנות להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים.

הכרזת טראמפ לא הועילה ל-850 עובדי טבע – גולת הכותרת של התעשייה הירושלמית – אשר פוטרו 8 ימים לאחריה, או לתושבי העיר ירושלים, המתחרה היום על התואר המפוקפק – העיר הענייה בישראל.

ביום הודעתה של טבע על סגירת המפעלים בירושלים, התפרסם מאמר בו תקף ראש עירית ירושלים ניר  ברקת מעל דפי מקור ראשון את שר האוצר תחת הכותרת – "עדיין לא על ראש שמחתם". ברשימה זו הלין ראש העיר על מצבה הכלכלי הקשה של העיר ועל מעמדה בפועל ושואל –  "הייתכן שנשיא ארה"ב העלה את ירושלים על ראש שמחתו בזמן שכאן בארץ יש מקבלי החלטות שעדיין מתייחסים אל ירושלים כאל עיר פריפריה שולית…?".

לתלונותיו צרף ברקת פירוט:
א- בניגוד לחוק, הממשלה ממאנת להעביר את כלל משרדיה ויחידותיה לעיר, ומביאה בכך לאובדן של שני מליארד ₪ מהכנסות העיר בעשור הקרוב ועשרת אלפים משרות "שהיו צריכות להיות ירושלמיות".
ב- תושבי ירושלים מקופחים ומקבלים כיום סל שירותים הנמוך בממוצע ב-30% מזה שלו זוכים תושבי הערים האחרות בארץ.
בכך, מבהיר ברקת, הממשלה "פוגעת אנושות בבירת ישראל".

יש לציין כי התראתו של ברקת מפני פגיעה אנושה בעיר לא נולדה לכבוד המשבר בטבע – מזה זמן רב שברקת מלין על מצבה הסוציו-אקונומי של ירושלים, דורש תקציב מיוחד לעיר ואף השבית את העירייה במסגרת המאבק על דרישה זו.

מה ברקת לא מספר לנו?  הוא מעלים מאתנו את הסיבה האמיתית שבגללה ירושלים במצב כה. אם היה ברקת ישר, היה מסביר כי עוניה של ירושלים  ואי יכולתה להשתחרר מנחשלותה ראשיתה בשנת 1967 עת נכבשה ירושלים המזרחית וסופחה לה יחדיו לירושלים המערבית. להחלטת הסיפוח התלוותה גם אוכלוסייה פלסטינית גדולה ולכן לצד החלטת הסיפוח התקבלה החלטה כי הממשלה והעירייה יפעלו לשימור רוב יהודי בעיר.

להחלטה לשימור רוב אתני יהודי בעיר יש מחיר כבד

ממשלת גולדה מאיר העמידה את היחס הראוי בין יהודים לערבים בעיר על 25% ערבים ו75% יהודים. עם השנים ועם אי "עמידת" האוכלוסיה הפלסטינית ביעדים, תוקן היחס ל70% -30% ולאחרונה, בתוכנית המתאר "ירושלים 2000", מצוין שהאוכלוסייה הפלסטינית מונה 37% ולכן בכדי לעמוד לפחות ביחס של  60% יהודים ו40% ערבים ולעמוד בחזונם של "אבות העיר", יש לפעול לצמצום ילודה של נשים פלסטיניות, עידוד ילודה יהודית ולנקיטת צעדים מדינתיים קשים כנגד האוכלוסייה הפלסטינית כך ש"לא ישתלם להם" להשאר בעיר.

היום – חמישים שנה לאחר הכיבוש מבט על העיר המזרחית משקף נאמנה את הדרכים הברוטליות בהם מנסה ישראל לקיים החלטה זו. מי שישקיף על העיר המזרחית יראה בבוטות את העדרן הקבוע של תשתיות ראויות לחינוך, בריאות, תחבורה ציבורית, דיור, כבישים, ואפילו מים, ביוב, חשמל ותברואה, ובמיוחד את חומת ההפרדה, אשר מנתקת למעלה ממאה אלף מתושבי העיר מתנועה חופשית. מצבם של התושבים הפלסטינים בעיר מדרדר מיום ליום. מיד עם תום בניית חומת ההפרדה בשנת 2006 זינקה תחולת העוני משישים לשבעים אחוזים ומאז היא עולה ועולה ובשנים האחרונות נעה סביב ה80%. אחוז מסיימי בית ספר תיכון נע סביב ה50% בלבד, אחוז הנשים העובדות עומד על כ13%, אחוז הגברים העובדים גבוהה מאוד אך בשל העדר השכלה הם מוסללים לעבודות הקשות ביותר והכי פחות מפרנסות, וממוצע שכרם עומד על שכר מינימום. התשתיות הפיזיות הולכות ונשחקות ואינן תואמות את צרכי המאה העשרים ואחת והרשימה עוד ארוכה.

לשמירה על רוב יהודי יש מחיר כבד. ללא תשתית מינימאלית בעיר המזרחית אין אפשרות לקיים כלכלה, לפתח תעשייה, להקים עסקים קטנים, לסחור, לשלם ארנונה, והעיר המזרחית כולה הופכת לחטוטרת המושכת את כלל העיר מטה. כי בשורה התחתונה עיר ש37% אחוז מאוכלוסייתה מודרת מהשכלה, בריאות, תחבורה ציבורית ותעסוקה הוגנת היא עיר בורה חולה וחסרת יכולת פיתוח כלכלי ותרבותי משמעותי.

הכרזתו של טראמפ רק נותנת גושפנקה למדיניות הכיבוש, האפליה הממסדית ולסיפוח, היינו, להמשך המדיניות הגורמת לעוניה ונחשלותה של ירושלים.

יתרה מזאת, מדיניות האפליה ותוצאותיה בירושלים היא קריאת השכמה למה תיהפך ישראל אם תמשיך לנהל מדיניות של כיבוש ושל שימור רוב יהודי. זו הסבה שרוב מוחץ של 128 מהחברות באו"ם לא יכלו לתמוך בהחלטה זו והנחילו לטראמפ ונתניהו כישלון מוחץ בהצבעה באום.

כפי שמראה כישלון התכנון הדמוגרפי, החיים חזקים מן המדיניות ולכן לא בטראמפ נגמר הסיפור אלא במעשי וחיי תושבי ירושלים. שהרי הן הפלסטינים והן היהודים וכלל תושבי ותושבות העיר באשר הן רוצים לחיות בעיר משגשגת, ובכדי לחיות בעיר משגשגת יש צורך בסיום האפליה ושיקום מזרח העיר ובאימוץ פרדיגמה של עתיד משותף, פתוח ודמוקרטי לכלל תושביה.

במקום לאחוז במאבק הדמוגרפי יש צורך להישיר מבט יחד – יהודים וערבים – לאתגרים שהעתיד מעמיד בפנינו בתחום השינויים האזוריים, הטכנולוגיים, הכלכליים והאקלימיים העולמיים שגלומים בו, ולייצר תוכנית עבודה משותפת לכלל תושבי העיר אשר תקדם לטובתם טכנולוגיות מתקדמות ותשתיות מתקדמות כמו חינוך פתוח ומתקדם, אנרגיה מתחדשת, פתרונות מגורים, תחבורה ציבורית ירוקה ושיתוף משאבים.
אז בואו ונבנה את העתיד שלנו.

אודות ארז וגנר