השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

פרק 3: הבורגנות הלאומית בוגדת במצעה הלאומי

מעמדות הביניים מחליפים את הבורגנות הישנה

העמדה כלפי הבורגנות הלאומית הערבית בכלל, והפלסטינית בפרט, היתה שאלת המפתח עבור השמאל הערבי והמפלגות המרכסיסטיות. התשובה ההיסטורית ניתנה בתבוסה של יוני 1967 שהיתה כמו רעם המבשר על הסופה. היא מוטטה את הפרוייקט הלאומי הערבי, שנושא הדגל שלו היה ג'מאל עבד אל נאסר במצרים.

השואה הפלסטינית בשנת 1948 ותבוסת הצבאות של המשטרים הערבים הפיאודלים, פתחו את עידן המהפכה בעולם הערבי. בהנהגתה עמדו כוחות בורגניים לאומיים, כמו הבעת' בסוריה ותנועת "הקצינים החופשיים" במצרים. אולם, תבוסת יוני 1967 שמה קץ לתקוות שתלו ההמונים בבורגנות הלאומית הערבית, כאילו היא תוכל להוביל אל הנצחון בעימות עם ישראל, ולהביא עצמאות כלכלית ומדינית.

שורשי התקופה ההיסטורית שבה שאנו חיים היום נעוצים בתקופה שאחרי 1967. תקופה זו מתאפיינת בהשתלבות הדרגתית של הבורגנות הערבית השלטת במסגרת המשטר הקפיטליסטי העולמי. תופעה זו החלה במצרים בגירוש המומחים הסובייטים בשנת 1972, ואחר כך בביקור סאדאת בירושלים ובחתימה על הסכם קמפ דויד (1977-1978). בעיראק היא התבטאה בפתיחת המלחמה נגד המהפכה האירנית בשנת 1980 כשירות לארה"ב ולמשטרים הריאקציונים בארצות המפרץ. היא הגיעה לשיאה בהצטרפות רוב מדינות ערב לברית הבינלאומית שהובילה ארה"ב נגד עיראק (1990-1991).

ההשתתפות הערבית במלחמת המפרץ, בשלהי 1991, היתה נקודת ציון מהותית בשיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב. תהליך זה קיבל חיזוק עם הצטרפות רוב המדינות הערביות למסגרת "ועידת מדריד" שנועדה להכשיר את ישראל בעיני העולם הערבי ולפתוח את תהליך הנורמליזציה עמה.

הבורגנות הערבית היום היא בורגנות תלותית (קומפרדורית). לאחר שהפרוייקטים הלאומיים הדרדרו, כפי שנראה בהמשך, והיא הפכה כפופה לחלוטין לפקודות הבנק העולמי ולאינטרסים של המונופולים הזרים.

בהיעדר בורגנות תעשייתית מפותחת, הרכבה הנוכחי של העילית הכלכלית הערבית כולל את שכבות הביניים: קצינים בצבא, סוחרים קטנים ובעלי מקצועות חופשיים, שאימצו מתחילת דרכם סיסמאות לאומיות ובראשן שחרור המולדת הערבית מתלותה באימפריאליזם. שכבות אלו פרצו לזירה על מנת להחליף את האריסטוקרטיה הפיאודלית אשר שרתה את ההון הזר, על חשבון פיתוח ותיעוש הכלכלה המקומית.

הלאמת תעלת סואץ, ובניית הסכר הגדול באסואן היו שני צעדים היסטוריים שביצע משטרו של עבד אל נאסר בתחילת דרכו בשנות החמישים. שני צעדים אלה סמלו יותר מכל את שחרור מצרים מכפיפותה לכוחות הזרים. הם בטאו את שאיפתה של מצרים לבנות כלכלה לאומית עצמאית שתשרת אותה ותגשים את האחדות הערבית. אולם, מטרות אלו לא הושגו. המגזר הציבורי הממשלתי חבר לשכבות הביניים השולטות כדי לצבור רווחים ולדחוק הצדה את הרפורמות לטובת מעמד הפועלים והמוני האכרים. אלו בדיוק השכבות שהפכו לחלק מהבורגנות הערבית אשר החלה להשתלב, צעד אחר צעד, במשטר הקפיטליסטי העולמי, כשהיא משאירה מאחוריה את כל הסיסמאות אודות הגורל הלאומי המשותף.

מפלגות השמאל הפלסטיני מקבלות את ההשקפה והניתוח הזה לגבי הבורגנות הערבית, כפי שנראה להלן, אלא שהן אינן מיישמות אותה לגבי הבורגנות הפלסטינית. הן נוהגות להפליג בשבחה של הבורגנות הלאומית הפלסטינית ומציינות את האינטרס "האובייקטיבי" שלה לשחרר את המולדת מהכיבוש.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.