השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

  לאחר נצחון מהפכת "הקצינים החופשיים" בשנת 1952, וזה מה שעשתה מפלגת הבעת' לאחר שתפשה את רסן השלטון בעיראק.

כאשר לנין קבע את משימות המהפכה הדמוקרטית ברוסיה, הוא הוציא מכלל חשבון לחלוטין את הבורגנות כבן ברית של מעמד הפועלים. הוא ראה בפלאחים, במיוחד באלה שלא היו בעלי אדמה, בן ברית אסטרטגי למעמד הפועלים במהפכה הבורגנית הדמוקרטית. את עמדתו בשאלת הבריתות בשלב המהפכה הבורגנית הדמוקרטית, על רקע נסיון מהפכת 1905, סיכם לנין בספרו "שתי טקטיקות של הסוציאל דמוקרטיה במהפכה הדמוקרטית".

אותה רוח אנו מוצאים גם אצל המפלגה הקומוניסטית הויטנאמית כשקבעה את משימות המהפכה הלאומית נגד האימפריאליזם הצרפתי בויטנאם בפרוגרמת היסוד של המפלגה בשנת 1930: "ביצוע מהפכה בורגנית דמוקרטית, כולל גם מהפכה חקלאית, במטרה לסלק את האימפריאליסטים הצרפתים והשליטים הפיאודליים, ולהשיג עצמאות ולהוביל את ויטנאם לקראת סוציאליזם וקומוניזם. כדי להבטיח את הצלחת הקו הפוליטי הזה חובה עלינו להקים מפלגה של מעמד הפועלים, ולהקים צבא פועלי ואיכרי. כן עלינו לבסס ברית בין פועלים ואיכרים וליצור חזית לאומית מאוחדת… כמו כן יש ליצור קשר אמיץ בין המאבק נגד האימפריאליזם והמאבק נגד הפיאודליזם. הכוח הראשי של המהפכה מורכב מאיכרים ופועלים, ועל מפלגתנו לחזק ברית זו ולנצל את הכוח המהפכני של ההמונים להתקוממות ולתפישת השלטון". (קיצור תולדות מפלגת הפועלים הויטנאמית 1930-1970, פרסום המוסד הערבי למחקרים ופרסומים 1973).

הנסיון להגיע להסכמה בין האינטרסים של הבורגנות הלאומית והאינטרסים של מעמד הפועלים הוא בלי ספק המצאה פרוגרמתית שאין לה תקדים בהיסטוריה של המהפכה הסוציאליסטית. מפלגת פועלים אינה יכולה להוביל את הבורגנות משום שהאחרונה אינה יכולה לקבל את הנהגת מעמד הפועלים. בהיותה קשורה בטבורה להון הזר ולשמירה על זכויות היתר הפיננסיים שלה, עליה לשמור אמונים בראש ובראשונה לכוחות הריאקציה והאימפריאליזם. זה מה שקרה עם הבורגנות המצרית, העירקאית והסודאנית, ולאחרונה גם עם הבורגנות הפלסטינית שנכנסה לחיק האמפריאליזם דרך הפתח של אוסלו.

הנכונות של השמאל הערבי והפלסטיני להיות חלק מתנועת שחרור בהנהגת הבורגנות, לא קיימת אצל הבורגנות. ההסטוריה הוכיחה שכאשר מוטל על הבורגנות לבחור בין נאמנותה לאינטרס הלאומי או נאמנותה לאינטרס המעמדי הצר שלה, היא תבחר באינטרס שלה, אפילו אם זה מצריך ברית עם מחנה האויב. הסכם אוסלו ניפץ את אגדת השמאל הפלסטיני אודות הבורגנות הפלסטינית "המהפכנית". התחייבותה של הבורגנות הפלסטינית לקשור קשרים בטחוניים וכלכליים עם הישות הציונית, עמוקה יותר, ומסוכנת יותר, מההסכם שהתחייב לו נשיא מצרים אנואר סדאת, אותו האשים מסמך חז"ד בבגידה.

מחלות השמאל הערבי דבקו בשמאל הפלסטיני

הסכם אוסלו חשף את הרפיסות הפרוגרמתית של מפלגות השמאל. בשלב הראשון ניהלו מפלגות השמאל קמפיין רחב להחרמת אוסלו והרשות הפלסטינית. מטרתן היתה להסיג את ההנהגה הבורגנית מהשתתפות באוסלו ולהשיבה אל חיק האחדות הלאומית. ואולם, לאחר שהשגת מטרה זו נכשלה כשלון חרוץ, הפכה ההכרה באוסלו ל"עובדה קיימת", והקריאה לאחדות לאומית חודשה, הפעם על בסיס "התעלמות מאוסלו".

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.