השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

בשורות העם הפלסטיני, במולדת ובתפוצות, שוררת תמימות דעים באשר לאופיו הכנוע של הסכם אוסלו ולאזלת ידה של הרשות הפלסטינית בהגשמה, ולו חלקית, של הפורגרמה הלאומית הפלסטינית. קיים קונסנזוס לגבי אופיה של הרשות הפלסטינית שאינו שונה מהמשטרים הערבים, אלא בהבדל יסודי אחד: עצם קיומה תלוי במידת נכונותה לשתף פעולה עם הצד הישראלי. הדבר שאינו מוסכם בין האנשים הוא הפתרון האפשרי ליציאה מאותו משבר.

אחד המכשולים בפני התלכדות עממית סביב האלטרנטיבה להסכם אוסלו, היא העמדה של כוחות האופוזיציה. הללו ממשיכים להתחמק מלהעמיד עצמם כאלטרנטיבה לרשות הפלסטינית. הם מקבלים על עצמם את התנאים שקבע ערפאת, כלומר "התחיבות שלא להביך את הרשות, והכרה בבלעדיות שלטונה".

זוהי אם כן דמוקרטיה בנוסח מדינות ערב. במצרים, בירדן ובמרוקו האופוזיציה מותרת ובתנאי שתהיה אימפוטנטית. מותר לה "לשכנע" את המשטר הטוטאליטרי לקבל את הפרוגרמה האלטרנטיבית שלה.

אם הפירוש הרווח לשיטה הדמוקרטית הוא זכות העם לבחור את הנהגתו בבחירות חופשיות ולהחליף משטר ישן בחדש,הרי שבעולם הערבי נשאר המשטר על כנו לנצח, וכך גם האופוזיציה. כל מה שנדרש מהעם הוא לתת ביטוי, נצחי גם כן, לנאמנותו לאותו סידור דיקטטורי. בהסכם אוסלו הבורגנות הפלסטינית לקחה לעצמה את הזכות להחליט בצורה בלעדית מה הוא האינטרס של העם. הסכמת האופוזיציה לאפשר קיומו של נוהל כזה, גרמה לפגיעה באמינותה ולאיבוד יכולתה לארגן כוחות עממיים על בסיס פרוגרמה לאומית אלטרנטיבית.

חוסר נכונותה של האופוזיציה הפלסטינית להתעמת עם הרשות, הותיר בידה כלי אחד בלבד – משא ומתן. מו"מ כזה אינו יכול להניב תוצאות כל עוד מחויבת הרשות להסכם אוסלו. אחרי הכל, ההסכם הוא ההצדקה החוקית היחידה לקיומה.

האסלאם – לא יותר מתחליף מוראלי

בזמן שהאופוזיציה השמאלית תוחמת עצמה לגבולות שקבע לה ערפאת, האופוזיציה האסלאמית מבקשת לשמור על שארית הפופולריות שלה בקרב ההמונים. היא עושה זאת על ידי "הבכת" הרשות בפעולות התאבדות, שאינן מציעות אלטרנטיבה לעם. כדאי לציין שבניגוד למלל ולמעש הרדיקאלי, המפלגות והתנועות האסלאמיות מכירות בלגיטימיות של הרשות הפלסטינית ובבלעדיות שלטונה.

האלטרנטיבה שמציע הזרם האסלאמי היא הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית על חורבות המדינה היהודית. זרם זה מסרב לשאת ולתת על פתרון ביניים שמחלק את השליטה על האדמה בין שני הצדדים – הפלסטיני והישראלי. אין ספק שהשקפתו של זרם זה זוכה לתמיכה לא מבוטלת בקרב העם, שאיבד את אמונו בפתרון של פשרה עם ישראל במסגרת הדיונים הנוכחית. יחד עם זאת, ההצעה האסלאמית חסרה את המנגנון הפוליטי והבינלאומי למימושה. זוהי הצעה מוראלית (הצהרת כוונות) יותר מאשר תוכנית פעולה שיכולה לאחד את העם הפלסטיני והעמים הערבים במאבקם נגד ישראל.

ההתנגשות עם ישראל פירושה התנגשות עם האימפריאליזם האמריקאי שעומד מאחוריה. שני הזרמים, האסלאמי והשמאלי, אינם מערערים על עליונותו של המשטר האמריקאי האימפריאליסטי. להיפך, נוכחנו יותר מפעם אחת שהכוחות האסלאמיים נמנעים מהתנגשות עם ארה"ב, ומחפשים דרך לשיתוף פעולה עמה. דוגמאות לשיתוף פעולה כזה ניתן לראות היום בדגיסטאן, בבלקן, וקודם לכן באפגניסטן.

המהפכה העממית היחידה באזור, שקראה תגר נגד ארה"ב, היתה המהפכה האיראנית. ואולם, מהר מאוד 

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.