השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

מלהשקיע בשטחי הרשות הפלסטינית, בשל אופיה הדיקטטורי והמושחת. הכרזת הרשות על אימוץ חוקי השוק החופשי אינה עולה בקנה אחד עם המונופול שיש לה על מוצרי יסוד כמו קמח מלט ודלק, בו היא משתמשת כדי לממן את מנגנון הבטחון המדכא שלה.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, שמעון פרס, מזהיר מהנתונים לפיהם יגיע מספר התושבים בישראל ובשטחי הרשות ביחד בעוד 20 שנה ל- 20 מיליון נפש – מחציתם ערבים ומחציתם יהודים. כל זאת על שטח קרקע שאינו עולה על 24 אלף קמ"ר. למרות הכרזותיה של ישראל על הצורך בהפרדה מוחלטת בין ישראלים ופלסטינים, היא אינה מתכוונת להעניק לפלסטינים עצמאות של ממש, שכן הדבר יפגע בבטחונה כמו בבטחון של ממלכת ירדן. העניינים מתפתחים לכוון של יסוד יישות פלסטינית חלשה הקשורה בכל נימיהלישראל, ואשר תהיה לה שליטה על חייהם של עשרה מיליון פלסטינים, מבלי שיהיו לה משאבי יסוד כמו מים, אדמה ומקורות פרנסה.

האכזבה מתהליך השלום ותוצאותיו לא היתה מנת חלקו של העם הפלסטיני בלבד. למרות שמצרים זכתה, בתמורה להשתתפותה במלחמת המפרץ לצד ארה"ב, במחיקת כל חובותיה לארה"ב (6.8 מיליארד דולר) וכן במחיקת מחצית חובותיה למועדון פריז, היא לא הצליחה למשוך אליה הון זר, אפילו לא אחרי שנקטה בכל הצעדים שנדרשו ממנה על ידי המערכת הפיננסית העולמית.

ירדן, החוששת מצמיחת היישות הפלסטינית הכלכלית על חשבונה, ביחוד לאחר שנאלצה לקטוע את יחסיה ההדוקים עם עירק, פועלת כיום באינטנסיביות רבה להדק את קשריה עם ישראל. זאת בתקווה שהדבר יסיע לה בגיוס תרומות מבחוץ, ובמשיכת השקעות ישראליות וזרות לכלכלה הירדנית. אלא שכל מה שהצליחה ירדן לגייס בהשקעות באזור הסחר החופשי ליד אירביד, הוא מפעלים המעסיקים 2,500 עובדים בשכר נמוך ביותר. מאז שנת 1996 נעצר הגידול בתוצר הירדני והיקף הסחר בין ירדן לישראל קפא על סכום של כ- 30 מיליון דולר בשנה. עובדה זו גרמה לאכזבה אצל אותם אלה שהמרו על המדינה היהודית כאלטרנטיבה לשוק הערבי. (Jewish World Review, The Economics of Peace, November 1998)

הניגודים בחברה הישראלית

הקשיים בהם נתקלת ישראל בדרך להשתלבותה במשטר העולמי החדש, נובעים ממעמדה כמדינה מתנחלת במזרח התיכון מצד אחד, וממחויבותה למשימת קליטת העליה היהודית, מצד שני. ישראל הינה מדינה הנמצאת בשלב של הקמה מתמדת.

במישור האזורי, למשל, עדיין לא הגיעה ישראל לגבולות סופיים, והיא מחזיקה בשטחים ערבים כבושים הן בחזית הפלסטינית הן הסורית והן הלבנונית. במישור החוקתי אין לישראל חוקה, וההרכב המפלגתי שלה משתנה תדיר כאשר מפלגות צומחות ונעלמות בפרקי זמן קצרים. במישור הכלכלי אימצה ישראל את הקו האירופי הקרוב למפלגה הסוציאל דמוקרטית, שבה ממלאים האיגודים המקצועיים תפקיד ראשי בכלכלה ומספקים רשת בטחון סוציאלי. המעבר מקו זה לכלכלת השוק החופשי וההפרטה המוחלטת בכל תחומי הכלכלה – אינו קל.

במישור הפנימי מתקשה הממשלה הישראלית להתחיב להמלצות קרן המטבע העולמית, במיוחד אלו הקשורות לדרישה שהגרעון בתקציב לא יעלה על 2% מהתוצר הלאומי המקומי. היא גם מתקשה להפריט את הבנקים והתשתיות, כמו חברת החשמל או רשות המים. מתוך צרכיה ההתנחלותיים והבטחוניים, שואפת הממשלה לשלוט במשאבי הכלכלה החיוניים, ולהבטיח את רמת חיים בסיסית לאזרחים היהודים. הרכב הקואליציה למשל, דורש להפנות משאבים כספיים עצומים לטובת המפלגות הדתיות והמתנחלים בתחום

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.