השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

אינו מוכן להעניק פתרון טוב יותר לבעיה הפלסטינית אלא מה שמציע הסכם אוסלו. ולכן, מי שמקבל את קיומו של הסדר העולמי החדש כעובדה בלתי ניתנת לשינוי, אינו יכול להציע אלטרנטיבה והוא נאלץ להשלים עם הסכם אוסלו.

הסכם אוסלו קבר את ההזדמנות ההיסטורית שעמדה בפני שני העמים, הישראלי והפלסטיני, להגיע לפשרה על בסיס חלוקת השטח ומתן ריבונות מלאה לכל אחד מהצדדים. מדינת ישראל על אגפיה הימניים והשמאליים, דחתה את הפשרה ההיסטורית עם העם הפלסטיני. היא ראתה בשינויים הבינלאומיים הזדמנות לכפות את התוכנית ההיסטורית של התנועה הציונית, ולהחיל את שליטתה האפקטיבית על כל השטח הפלסטיני.

ישראל ראתה בשטחים שכבשה (הגולן, דרום לבנון וסיני) קלפי מיקוח שיוחזרו תמורת הסכם אותו היא תכפה על המדינות הערביות המקיפות אותה. את שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה היא רואה כחלק בלתי נפרד מישראל ההיסטורית שאין כל כוונה לוותר עליו. הסדר הקבע שיחתם בין ישראל והרשות הפלסטינית ייתן לגיטימציה להתנחלויות בשטחים הכבושים, ויצור ישות פלסטינית נכה, חסרת ריבונות ונעדרת בסיס כלכלי שיכול להבטיח את עצמאות העם הפלסטיני.

המצב שנוצר בעקבות הסכם אוסלו, כפה דו קיום בין שלושה מיליון פלסטינים ו- 150 אלף מתנחלים. הפלסטינים יאלצו להסתפק בשטח שיישאר לאחר שישראל "תנכה" ממנו את מה שדרוש לה להתנחלויות ול"צורכי בטחון". הם יאלצו לחיות תחת רשות פלסטינית הכפופה לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל. ההסכם הסופי יהפוך את שטחי הרשות לשטחי חסות, שישראל שולטת על גבולותיהם החיצוניים ועל המעברים בין רצועת עזה והגדה המערבית, והכלכלה שלהם נשענת על המטבע הישראלי ועל יבוא מוצרים מישראל.

השליטה הישראלית על הגבולות מוכיחה כי הריבונות על השטחים הפלסטינים נותרה בידיה. במצב זה לא נותרו לרשות הפלסטינית אלא סמכויות אזרחיות בלבד הקשורות לחיי התושבים. אין באפשרותה לקבל כל החלטה הסותרת את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים הישראלים. כדי לשלוט על התושבים נוקטת הרשות הפלסטינית בשיטות של דיכוי החירויות הדמוקרטיות, שחיתות וקניית נאמנות מקורביה.

למרות דבריו של ברק על הצורך ב"הפרדות" של שני העמים, מה שקורה במציאות הוא סיפוח השטחים הפלסטיניים לישראל באמצעות החלת ריבונות ישראלית על ההתנחלויות. אין שום משמעות להפרדה כל עוד לישראל עליונות בהכתב צורכי הביטחון, וכל עוד אין מקורות פרנסה לפועל הפלסטיני זולת הכלכלה הישראלית. הסכם אוסלו יצר חיבור בין הישראלים והפלסטינים תחת ריבונות-על אחת. ריבונות זו מחולקת לשתי ישויות נפרדות. האחת, הישראלית, הנהנית מזכויות פוליטיות מלאות, בעוד האחרת, הפלסטינית, משוללת כל זכות לאומית ואזרחית.

רעיון המדינה הדו לאומית אינו מציאותי

בקרב האינטלקטואלים הפלסטינים ישנם גורמים שאינם מקבלים את הפתרון העלוב של חיים תחת רשות מדכאת ומשחתת. הם מציעים תוכנית אלטרנטיבית לאוסלו שבה תוקם מדינה דו לאומית על כל שטח פלסטין, ובה ייהנו הפלסטינים והישראלים מזכויות שוות. זוהי הצעה מוזרה, אם ניקח בחשבון שהתנועה הציונית אינה מכירה אלא בזכות היהודים על פלסטין. התוכנית הזאת טומנת בחובה ויתור פלסטיני עקרוני על הזכות למדינה ולעצמאות. היא מסתפקת בשוויון במישור האזרחי, ומקבלת כעובדה מוגמרת את המשטר את המשטר העולמי

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.