התבוסה של פוטין, מדיניות ביידן והרסיס בישבן – סקירה פוליטית 3.4.22

התבוסה האסטרטגית של פוטין: מלחמת אוקראינה נכנסה השבוע לשלב חדש. הרוסים השאירו מאחוריהם חורבן כאשר נסוגו מהשטחים שכבשו בצפון אוקראינה סביב קייב. הנסיגה שלהם השאירה אחריהם מתים ברחובות והרס ברברי […]

התבוסה האסטרטגית של פוטין:

מלחמת אוקראינה נכנסה השבוע לשלב חדש. הרוסים השאירו מאחוריהם חורבן כאשר נסוגו מהשטחים שכבשו בצפון אוקראינה סביב קייב. הנסיגה שלהם השאירה אחריהם מתים ברחובות והרס ברברי במלוא מובן המילה. זה לא מפתיע לאור מה שהרוסים עשו בסוריה, והיום העולם כולו רואה את האופי הברברי של המשטר הרוסי ושל פוטין עצמו. זה עדין לא ניצחון מלא לאוקראינה ולדמוקרטים שתומכים בה, ובראשם ביידן, אבל זאת תבוסה רצינית מאוד לצבא הרוסי ולפוטין, שהמטרה הראשית שלהם היתה לכבוש את אוקראינה ולהפיל את זלנסקי. התבוסה הזאת היא הפתעה מוחלטת לרוסים, לעולם ולישראל, שחשבו שאין כל סיכוי לצבא האוקראיני לעמוד מול הכוח הרוסי האדיר, כאשר כינסו מאות אלפי חיילים על הגבול עם אוקראינה מכל הצדדים, בצפון מבלרוס, ובמזרח על חוף הים השחור.

ברור שההפתעה היתה של פוטין. הוא לא צפה להתנגדות ולא הכין את הצבא שלו לזה. הוא חוקק חוק שאסר לקרוא למה שהוא עשה "מלחמה" או "פלישה צבאית", ומי שלא ציית צפוי ל- 15 שנות מאסר. פוטין ציפה שהפגנת כוח צבאית, תאפשר לצבא הצבא הרוסי להשתלט על קייב בקלות ולעשות הפיכה נגד המשטר בעילה של חיסול "הנאצים שהשתלטו על אוקראינה". הכישלון הזה עלה לו במחיר כבד ביותר. לצבא הרוסי אין יכולות לחימה; גם הנשק שלו הובס; הוא לא הכין את הצבא וגם לא את הלוגיסטיקה של הספקה לצבא את מה שהוא שצריך בשביל מלחמה. זה גרם למצב רוח ירוד בצבא הרוסי ואי רצון להיכנס להתנגשות ישירה עם הצבא האוקראיני. לכן פוטין השתמש במטוסים כדי להפציץ ערים ולהביס את ההתנגדות האוקראינית. הגורם שסייע לתבוסת רוסיה היתה האחדות של נאט"ו, הסנקציות הכלכליות החמורות שהוטלו על רוסיה, כאשר הצבא האוקראיני מקבל מהאמריקאים אספקת נשק, אימונים בטקטיקות קרב ומידע מודיעיני. אמנם הצבא אמריקאי לא נכנס לאוקראינה, אבל חוץ מזה הוא עשה את כל מה שהוא יכול לסייע לה.

ברגע זה פוטין מנסה לברוח מהתבוסה, כי מטרתו העיקרית כאשר פתח במלחמה היתה קודם כל להציל את המשטר שלו. מדובר במשטר מושחת וכושל, וכמו כל המשטרים הדיקטטורים הוא רצה להציל את עצמו ולהמשיך לנצל את משאבי המדינה לטובת האוליגרכים סביבו. זאת קודם כל  על חשבון העם הרוסי, שרובו סובל ממדיניות של עוני, העדר שירותים, ומשאבים שלא מושקעים לטובת האזרחים. במצבו הנוכחי הוא מנסה להפוך את תבוסתו לניצחון, ואת זה ביידן לא מוכן לתת לו. פליטת הפה של ביידן בנאומו בפולין שצריך להעיף את פוטין, לא היתה כלל פליטת פה, הוא התכוון לה. זוהי המטרה האמתית של ביידן, וזאת היתה הכותרת של ההזמנה לפגישה השבועית. לכן הוא עושה נסיגה מהצפון סביב קייב, שהוא ספג בו אבדות קשות, ואפילו לא נותן לרוסים מידע על כמה חיילים שלו נהרגו. מעריכים שזה נע בין 10-12 אלף חיילים וכ- 40 אלף פצועים, ובלי לקחת בחשבון את כלי הנשק שלו שנתפסו.

כדי להציל את עצמו הוא מתמקד צבאית במזרח ובדרום, כדי להשתלט על דונבאס, שם הוא הכריז על שתי רפובליקות חדשות – דונייץ ולוהנץ, כדי להשתלט על הכניסה לים השחור וים אזוב , שנחוץ לאוקראינה כדי לייצא ולייבא חומרי גלם. כדי לצאת מהתבוסה כמנצח הוא רוצה ללחוץ על האוקראינים במו"מ שכדי להגיע לשלום, אוקראינה צריכה לוותר על האזורים האלה ולהכיר בריבונות הרוסית בחצי האי כרים ועל שתי "המדינות" בדונבאס, שאף אחד בעולם לא מכיר בהם. אלא שזה לא מתקבל על הדעת של מדינות נאט"ו, קודם כל במדינות הגבול עם אוקראינה, החל מפולין ועד המדינות הבלטיות, שחוששות שהן יהיו הבאות בתור. לעומתן, צרפת וגרמניה היו יכולות להסכים להצעה כזאת, כי הן יותר רחוקות ויותר תלויות בנפט ובגז הרוסי.

כאן הכריעו האמריקאים, שהכריזו שאוקראינה לא תוותר על שיבר אדמה אחד, ולא תיתן לפוטין שום פרס על ההתנהגות הברברית שלו. ברגע שפוטין נסוג מהצפון ורוצה להתרכז במזרח המדינה, האמריקאים החליטו להוסיף עוד 300 מיליון דולר במתן נשק נוסף לאוקראינים, כתגובה להצהרת פוטין שהוא מוכן למו"מ. מטרת ביידן היא להתפטר מפוטין, בתקווה שיעלה במקומו משטר דמוקרטי רגיל, מה שרוסיה עד היום לא התנסתה בו. כל עוד רוסיה נשארת תחת משטרו הדיקטטורי והלאומני של פוטין, הצעדים שלו הם זמניים, כי הוא מתנהג כמו מאפיה. בביקור של ביידן באירופה, הוא הכריז שזה לא הזמן לוותר ולהציל את פוטין מתבוסה, עליו לשלם את מלוא המחר הפוליטי של תבוסתו הצבאית. ככל שפוטין ישלם מחיר יותר גבוה על תבוסתו, ביידן יצא חזק יותר. בוושינגטון, הרפובליקאים עשו אסיפה גדולה והתחילו לדבר נגד התערבות ביידן במדינות חיצוניות. למעשה ביידן עומד מול חזית כפולה, אחת מול פוטין והשנייה מול טראמפ בתוך ארה”ב עצמה. היום ממשיכים לחקור את טראמפ על ניסיון ההשתלטות על הקונגרס ב-6.1, והוועדה מגלה כל יום נתונים חדשים במטרה לבודד את טראמפ ולהשיג תמיכה של חלק מהמפלגה הרפובליקאית.

שינויים מהותיים במדיניות ארה"ב של ביידן:

המטרה האסטרטגית של ביידן היא להביס את ציר הרוע, וזה מה שהביא את בלינקן לכינוס בשדה בוקר, ביחד עם מרוקו, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין וישראל. הוא רצה למתן את הביקורת שלהם על ארה"ב. מאחר וציר הרוע כולל את טראמפ, פוטין ואת נתניהו, ארה"ב רואה בממשלת בנט, למרות חילוקי הדעות אתה, כמחסום בפני חזרת נתניהו לשלטון. מצב כזה יהיה ניצחון עצום לטראמפ, לפוטין ולציר הרוע. בניגוד לנתניהו, ממשלת בנט החליטה לא להתערב במדיניות האמריקאית הפנימית. סעודיה, שלא נכחה בכינוס אבל מהווה חלק מהציר הזה, היא אנטי ביידן קיצונית. מחמד בן סלמאן MBS לא מוכן לספק יותר נפט ולהוריד את מחירו כדי להפחית את התלות של גרמניה וצרפת ברוסיה, ולהפסיק את התמיכה בטראמפ. הנתק בין MBS לבין ביידן הוא מוחלט, והוא מדבר באופן חריף ביותר נגד ביידן.

המשימה של בלינקן, שהתחיל בנגב והמשיך משם לאלג'יר ולמרוקו, היא לבנות בריתות חדשות בנושא האנרגיה, שהוא הנושא החשוב ביכולת להפיל את פוטין ששואב את כוחו והונו מהנפט. כאשר טראמפ עבד עם MBS והאמירויות, הוא עבד עם ארגון המדינות המייצרות נפט, אופ"ק, המחברת בין פוטין למדינות המפרץ. כל אלה שהשאירו את רווחי הנפט גבוהים, והתנגדו להורדת מחירי הנפט, מה שמעודד מאוד את טראמפ, שחיזק את הציר הזה עם פוטין. ולכן בלינקן סירב להכיר בסהרה המערבית, שהייתה תחת שליטה ספרדית, וכיום יש סכסוך בין מרוקו לאלג'יר מי הבעלים שלה. טראמפ הכיר במרוקו, שיש לה יחסים עם ישראל, כשם שהוא נתן לישראל את השגרירות בירושלים. בלינקן מתנגד להכרה בסהרה המערבית כשייכת למרוקו, אלא דווקא באלג'יר, כאשר הפוליסריו שנלחם למענה נתמך על ידי אלג'יר. לכן בלינקן ביקר באלג'יר, שהוא רואה בה חלק מהציר החדש המתנגד לציר הרוע. אלג'יר מוכנה לספק יותר נפט ובזול.

מי שחושב שהביקור של בלינקן היה סתמי טועה, במציאות, הבעיה בינו לבין ישראל רק החריפה. האמירויות יצאו נגד בלינקן בכל הכוח, בגלל החתימה על הסכם הגרעין עם איראן, שעוזרת לחוט'ים בתימן, ודורשת גם היא להוריד את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור. לכן מי שטוען שביידן וטראמפ הם אותו הדבר טועה, הם הפכים גמורים. בארה"ב ביידן הכריז על יום הלהט"בים וזכויות האזרח, מה שמהווה בעיה עם מצרים ועם כל הציר של ישראל. באותו השבוע האמריקאים אשרו תקציב אמריקאי של 10 טריליון דולר, שחלק ממנו הוא תוספת גדולה לתקציב הצבא. זהו איתות לסין ולפוטין שארה"ב שנתה את המדיניות שלה. התקציב אמנם אינו כולל את כל התוכנית החברתית של ביידן – Build Back Better, אבל הוא כולל חלק חשוב ממנה. אמנם ביידן לא הצליח להעביר את הכול, אבל מלחמה משנה את סדרי העדיפויות. נפילת פוטין היא תהיה סימן חשוב להתפתחויות דמוקרטיות בארה”ב, באירופה ובעולם. היום יש בחירות בהונגריה, והתוצאות שלהם חשובות, כי אורבן הוא אחד מבני הברית הקרובים לפוטין.

ההתאגדות האיגוד מקצועיות באמזון, שהיא המעסיקה השניה הגדולה ביותר בארה"ב – 950,000 עובדים ועובדות, היא ביטוי נוסף של שינוי חשוב. אחרי שמאמץ ההתאגדות בסניף אמזון באלבמה נכשל, שני בחורים צעירים שחורים הצליחו לאגד 8,000 עובדים בסניף ניו יורק. הם לקחו יוזמה אישית, ארגנו התרמות, וקבלו סיוע מארגון ממשלתי למחצה שמארגן את היחסים בין עובדים לחברות, וביידן תומך בו. השניים הצליחו להתגבר על החברה, שהשקיעה מיליונים כדי להכשיל אותם. אחד המארגנים בעצמו פוטר, והחליט לאגד. זהו סוג של נס, שבא אחרי ההישג של התאגדות בסטארבקס, אחרי שכל האיגודים המקצועיים הרשמיים התייאשו ולא האמינו שאפשר לאגד את אמזון. מ כמונו יודעים כמה קשה לאגד עובדים פלסטינים, מה שדורש סיוע ממשלתי. לו בישראל היתה ממשלה שמעודדת איגוד עובדים פלסטינים, זה היה הופך לאפשרי. השניים הם בחורים ללא ניסיון קודם, וזה יכול לקרות רק כשיש שינוי מהפכני בחברה, וזה מה שקרה. ולכן התמיכה בביידן היא תמיכה בעובדים, בשחורים, בנשים, בלהט"בים, במיעוטים וכו'.

ישראל עם הרסיס בישבן:

פרסמנו מאמר בעברית שמסביר שישראל הרוויחה מהדיקטטורות ומהטובות שטראמפ הרעיף עליה על חשבון הפלסטינים, הסורים, המצרים ושאר המדינות הערביות סביבה. על בסיס הסכמי אברהם ישראל טענה שהיא פתחה שלב חדש בהיסטוריה האזורית, אבל השלב החדש הזה בנוי על משטרים ישנים שאין להם עתיד. הבעיה האסטרטגית הבסיסית שישראל סובלת ממנה היא החזקה של כ-5 מיליון פלסטינים תחת כיבוש, מה שנקרא על ידי בנט בשנת 2013 "רסיס בישבן". ברגע זה הרסיס כואב, ואז כולם נזכרים שיש בעיה פלסטינית, ויש את דאעש, וכולם נכנסים להיסטריה, מוציאים את כל הצבא לרחוב, וקוראים לבעלי רישיון נשק להסתובב אתו ברחובות. מסתבר שהפלסטינים עובדים ונמצאים בכל מקום, הם אולי שקופים בדרך כלל, אבל עכשיו הם בולטים.

התשובה הישראלית הצפויה היא כרגיל שצריך להשתמש ביותר כוח . מרץ והעבודה משתתפים בקמפיין הזה עם עומר בר לב וחבריו, שרוצים להציל את הממשלה מביקורת מהימין. אף אחד לא מסביר שהבעיה הפלסטינית תמשיך להחריף עם הזמן, ושהצבא, השב"כ והכוח לא יפתרו את זה. אפשר לא לדבר על הבעיה תקופה ארוכה, אבל בסוף נאלצים להתמודד אתה שוב ושוב, והיא לא נעלמת. ישראל רוצה להמשיך לחיות את המאה העשרים, ולא להכנס למאה ה-21, כי המדינה היהודית לא יכולה לחיות בשוויון עם פלסטינים וערבים.

העמדה של דעם ביחס לפיגועים נגד ישראלים היא, שהם פוגעים קודם כל במי שמשתמש בשיטות האלה. האלימות של הפגיעה באזרחים סתם, בנשים ובפועלים זרים, בסוף חוזרת כבומרנג נגד הערבים עצמם. מדובר בשימוש בנשק כדי להפחיד אנשים, בשימוש בעבריינים, ובאלימות הגואה בחברה הערבית. זו לא נעלמת, אלא פוגעת קודם כל בפלסטינים ובערבים עצמם. ככל שמשתמשים יותר בכוח, כך גם האלימות גוברת בתוך החברה הערבית. המצב הזה מכשיל גם את הערבים בישראל וגם את הפלסטינים בשטחים הכבושים, שלא מצליחים לגבש פרוגרמה אלטרנטיבית למצב הקיים, שתהיה ברורה לערבים ולישראלים כאחד.

ברור שהערבים ברובם לא משתתפים בפעילויות האלה, הם מיואשים ורק רוצים לחיות, ולא מאמינים לאף אחד, לא לרשות ולא למפלגות הערביות. אין היום מי שמנהיג אותם, לא הרשות וחמאס שמשתפות פעולה עם ישראל, ובטח לא ישראל, שחושבת שהקלות כלכליות יפתרו את הבעיה, אבל הן לא פותרות כלום. לא יתכן שאנשים יחיו בדיכוי מתמיד ולא תגיע מהם תגובה. הישראלים מפחדים כל יום מפרוץ אינתיפאדה חדשה, ומנסים למנוע אותה על ידי דיכוי צבאי מחד, והקלות כלכליות מאידך. כל זה יכול לעבוד זמנית. אבל ברור שאינתיפאדה נוספת היא בדרך, גם אם היום מדובר בפעילויות אישיות, כל עוד צעירים פלסטינים מרגישים שאין להם עתיד בחברה הקיימת.

היום הגיעו בישראל למסקנה שהבעיה היא לא הבעיה הפלסטינית, אלא גדר ההפרדה שיש בה פרצות וצריך לסתום אותם. האמת היא שהישראלים עצמם השאירו את הפרצות בגדר כי הם זקוקים לעובדים הפלסטינים, לא פחות מאשר הפלסטינים צריכים עבודה. מדובר על 40 אלף איש שצריכים להביא הביתה לחם כל יום. הם ישנים שבוע שלם בחרבות בתנאים לא אנושיים, ועובדים חסרי זכויות בשוק עבדים עשרות שנים. לכן השאירו את הפרצות בגדר. ישראלים מעדיפים שהם ימשיכו לעבוד בתנאים האלה, מדובר בכסף שחור ללא תלושים וללא מסים, ולזה אין שום פתרון.

דעם תומכת בסגירת הפרצות, כי זה פוגע בעובדים הפלסטינים יותר ממה שזה פוגע בישראלים. הפתרון של דעם הוא לאפשר לכל פלסטיני שאין לו רקע בטחוני, לעבוד בישראל בלי היתרים, עם מה שנקרא כרטיס ירוק green card. אנחנו רוצים לסגור את הפרצות ולתת גרין קארד לכל פלסטיני. אבל ישראל לא רוצה לעסוק בזה, ומעדיפה להמשיך עם השחיתות הישראלית סביב היתרי הביטחון והכניסה לישראל. אפילו כשישראל מסכימה שפלסטינים יתרחצו בים הם צריכים להיכנס דרך פרצות בגדר. אף מפלגת שמאל לא מדברת על הנושא הזה שהגיע הזמן לפתור אותו. אבל אנחנו רואים ששינויים קורים בארה”ב לאור השינוי המהפכני שחל בה.

כאשר אנחנו מדברים בתקשורת, צריך להבהיר שאותו רסיס בישבן צץ מחדש כל פעם, והוא לא ייפתר בלי שינוי מהפכני, כמו למשל לאפשר לפלסטינים להיכנס לעבודה באופן רגיל, ולשלם להם את כל מה שמגיע להם שיאפשר להם לפרנס את המשפחות שלהם. עד שישראל לא תשנה את עמדתה, זה לא יקרה.

 

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת