ועידת רה"מ לשוויון המגזר הערבי – הבטחה בלי כיסוי

ועידת רה"מ למגזר הערבי התכנסה השנה ביום ג' ה-29.10 תחת הכותרת "שותפות וצמיחה". בועידה השתתפו רה"מ נתניהו ושריו הבכירים, כולל האחים (לשעבר?) בנט ולפיד, שר החינוך פירון ונגידת בנק ישראל החדשה קרנית פלוג. הדוברים נשאו נאומים נלהבים, והבטיחו לקדם את שילובם של האזרחים הערבים בכלכלה הלאומית, ולפרוץ חסמים כדי למצות את ההזדמנויות העסקיות הטמונות בחברה הערבית. הדגש הושם על חינוך והשכלה גבוהה, תעסוקה, נדל”ן ואיתור תחומים שבהם תמריצים ממשלתיים יכולים לקדם התפתחות כלכלית במגזר הערבי.

צעד אחד קדימה שני צעדים אחורה

ועידה זו מבטאת מאמץ ממשלתי להפגין שינוי במדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית. מאז שנת 2007 מכנסת הממשלה את הועידה מדי שנה, וראשי המדינה מדברים על מחויבות למגזר הערבי ועל הצורך בהעדפה מתקנת. היוזמה לקיום הועידה אומצה בתקופת ממשלת אולמרט, ובזמנו שולבו בה נציגים בכירים של האוכלוסייה הערבית.

הממשלה, שעד לפני מספר שנים התעלמה כמעט כליל מהאוכלוסייה הערבית וטיטאה את בעיותיה הקשות מתחת לשטיח, החלה פתאום להכיר שיש בעיה, להכות על חטא, ולהפגין נכונות, ולו גם מילולית, לתקן אותה. ביטוי למגמה זו נמצא בפרסומו של מחקר ביקורתי, שנערך על ידי פרופ' ערן ישיב, והחוקרת מבנק ישראל, ניצה קסיר, שפורסם במאי 2013. מחקר זה זכה להכרה רשמית, ופרופ' ישיב שנאם בועידה, דיווח על פגישה עם שר הכלכלה בנט.

דוגמאות נוספות המשקפות מגמה זו, אפשר לראות בעובדה כי למעלה ממחצית מרכזי ההכוון התעסוקתי שנפתחו בשנים האחרונות, הוקמו בישובים ערביים; הממשלה הציבה מטרות מדידות להגדלת שיעור התעסוקה של נשים ערביות ל – 40% עד שנת 2015; הוקצו משאבים לפיתוח תחבורה ציבורית בישובים ערביים גדולים, שעד לא מזמן לא היתה בהם תחבורה ציבורית כלל; הוקצבו 400 מיליון ש"ח לפיתוח אזורי תעשייה במגזר הערבי; ולראשונה בהיסטוריה הוכר בצורך להקים אוניברסיטה בעיר הערבית נצרת.

את הפאנל בנושא התעסוקה פתח לא אחר משר הכלכלה נפתלי בנט. בנאום נלהב הסביר בנט את הצורך להתגבר על דעות קדומות, ולקלוט אקדמאים ערבים בתעשייה, ובעיקר בתחום ההיי טק הקרוב לליבו. בנט אף קרא לצעירים הערבים: "אל תוותרו על הסיכוי שלכם להשתלב במדינת ישראל ולבנות בה את עתידכם, ואנו, מצידנו, כממשלה, מצהירים שאנו לא מוותרים עליכם". הוא תהה: "איך ניתן להסביר שרק 2% (שני אחוז!!) מהבוגרים הערביים של לימודי תוכנה נקלטים בתעשית ההיי-טק? הרי הטאלנטים שאנו כל כך מחפשים לא נמצאים רק בקרב בני לאום אחד או בני דת אחת. הם מפוזרים בכל מקום! חובתנו לפתוח את הראש ולנצל את ההזדמנויות שנקרות בפנינו".

מלים כדרבנות, אבל היה ראוי לבנט להפנותן קודם כל לעצמו ולחברי ממשלתו. נכון כתב אמנון בארי סוליציאנו כאשר הנגיד את הצהרות בנט בנושא זה ואת דרכה של מפלגתו. הרי בנט, יו"ר מפלגת הבית-היהודי הימנית, הוא אחד הגורמים הפעילים ביותר ביצירת דעות קדומות. איך בדיוק חושב השר בנט לקדם קליטה של אקדמאים ערביים במגזר הציבורי והפרטי בישראל, כאשר הוא עצמו מקדם הצעות חקיקה שהופכות אותם לאזרחים סוג ב'? בימים אלה ממש מקדמת הממשלה חוק שֶיַּפְלֶה לרעה כל מי שלא שרת בצבא או בשירות הלאומי, בקבלה לעבודה, ללימודים, לרכישת קרקעות ועוד. כל זאת במסווה של הטבות למי ששירתו.

בין תעמולה למציאות

מי שיוצא מהאולם המפואר באוניברסיטת תל אביב, שבו מתכנסת הועידה, שכל הדוברים בה, יהודים וערבים, שייכים למעמד הבינוני-הגבוה המכופתר והמצוחצח, ומבקר באחד הישובים הערבים, יכול להבחין בעוני ובמצוקה, ובכך שהפער בין יהודים וערבים לא די בכך שאינו קטן, אלא אף הולך ומתרחב. הבעיה אינה מצטמצמת בצביעותם של אנשי הימין, העוסקים בהסתה גזענית נגד ערבים ביומיום, אך משמיעים קריאה להתגבר על דעות קדומות בועידה המתוקשרת. היא הרבה יותר עמוקה, ונוגעת להלך הרוח הבסיסי בישראל של היום, המרוקנים את הועידה מתוכן.

אפליה עמוקה ויסודית נגד האוכלוסייה הערבית היא אבן יסוד במדינת ישראל. מתן העדפה מתקנת לישובים הערבים – כמו הקצאת קרקעות לפיתוח תעשייתי ומסחרי, הקמת מבני ציבור ומגורים; הגדלה ניכרת של תקציבי חינוך, רווחה ותשתיות – כל אלה דורשים תקציבים של מיליארדי שקלים שאין בכוונת הממשלה להוציא. לא על ישובי הפריפריה היהודים ובוודאי לא על הישובים הערבים. בלעדיהם, כפי שציין פרופ' ערן ישיב בהרצאתו המאלפת, יוזמות קטנות, חיוביות כשלעצמן, עלולות להפוך למכשול בפני השינויים הגדולים הנדרשים.

הממשלה כשלה כשלון חרוץ בהגדלת שיעור הערבים המועסקים בשרות המדינה, עניין שכולו בידי הממשלה ואינו דורש משאבים מיוחדים. היא לא הצליחה לעמוד אפילו במטרה שהציבה לעצמה – קליטת 10% מהאזרחים הערבים עד שנת 2012 – והשיעור עומד כיום על 8.5% בלבד. כישלון חמור בהתחשב בעובדה ששיעור הערבים בישראל עומד על כ-20% מהאוכלוסייה. למרות צעדים מסוימים לשילוב ערבים בכלכלה הישראלית שננקטו מאז 2010, הפערים בין הערבים והיהודים גדלים.

כשל נוסף קשור במבנה הכלכלה הישראלית כיום. המשק הישראלי אינו מייצר משרות בנות קיימא בקנה מידה שיאפשר קליטה של מאות אלפי עובדים חדשים, קל וחומר מהמגזר הערבי. בעניין זה ראוי לצטט דברים שאמר זאב רותם, מייסד ומנכ"ל רותם אסטרטגיה, בראיון שנתן לאחרונה לטלי חרותי סובר (דה-מרקר 27.10), ובו קבע שהנתונים ה"מצויינים" על מצב התעסוקה במשק הישראלי, אינם אלא אחיזת עיניים. הוא מצביע על-כך שמרבית המשרות המוצעות כיום הן חלקיות, עונתיות, ששכרן נמוך ושאינן מאפשרות למחזיקים בהן לספק את צרכיהם הבסיסיים. כשליש מהעובדים בישראל היום מועסקים במשרה חלקית. מיליון איש ואישה – אינם עובדים במשרה מלאה. "העובדה שרמת העוני אצלנו היא הגבוהה ב–OECD אינה מקרית. אין מדובר בבטלנים היושבים בבית. בפועל, המשק מייצר עוד ועוד עובדים עניים".

מדיניות של ניטרול מוקשים

לאור כל האמור לעיל, איך ניתן להבין את מטרת הכנס? אין ספק שהשינוי בהתייחסות הממשלה לציבור הערבי, קשור לביקורת חריפה על ישראל מצד ארגון המדינות המתועשות OECD , שישראל הצטרפה אליו ב- 2010. דו"ח של הארגון הגדיר את האוכלוסייה הערבית כגורם מופלה לרעה באופן קיצוני, והציב כתנאי לקבלת ישראל לארגון, התחייבות לערוך שינויים יסודיים במדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית (ראה דו"ח ממרץ 2010 ).

לפי עדותו של דר' ראיד מועלם, סגן נשיא האוניברסיטה (אתר "אל-ערב" 12.12.12), גם הסכמתה של הממשלה להקמת אוניברסיטה ערבית בנצרת, נבעה מדרישה מפורשת של OECD.

מחד, הממסד הישראלי מוכן לשינויים מסוימים כדי לסבר את אזנם של ראשי ארגון OECD שהחברות בו מקנה לישראל יתרונות אסטרטגיים ברורים בשוק העולמי. מאידך, ישנה הבנה, כי הפיגור של החברה הערבית בתחומי העבודה, הכלכלה והחינוך, מושכים את הכלכלה הישראלית אחורה, וכי קיימת סכנה ממשית שישראל תדרדר להיות מדינת עולם-שלישי ותאבד את יתרונה על העולם הערבי, ככל שהמאזן הדמוגרפי של הערבים והחרדים יגדל ביחס לאוכלוסייה היצרנית והמשכילה. לפי מחקר שפורסם לקראת כנס קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה בראשית נובמבר עולה כי על פי המגמות הקיימות יהפכו הערבים והחרדים למחצית האוכלוסיה עד שנת 2059.

והעיקר, מתחזקת ההבנה בממסד, שהאוכלוסייה הערבית היא חבית אבק שריפה, וכי ללא הקצאת משאבים לרווחה, לטיפול באבטלה ובעוני, נתקדם כולנו לקראת פיצוץ, שיתבטא בהתגברות הפשיעה ובהעמקת מגמות של בדלנות והסתגרות לאומית, דתית ואנטי ישראלית.

אולם, מאחר והממשלה אינה מתכוונת לשנות סדרי עולם, היא מתמקדת בהבטחה הגדולה המגולמת בשכבת המשכילים הערבים, המהווים מאגר גדול של כשרונות מבוזבזים. היא מתבססת על אליטה כלכלית ערבית בישראל, המאופיינת בגישה פרגמטית, ומסתפקת במה שנתניהו מכנה בזירה הפלסטינית "השלום הכלכלי". מדובר בבוגרי הטכניון או מוסדות אקדמאים בארץ ובעולם, אשר מוכנים לעבוד קשה ובשכר נמוך יחסית, כדי להשתלב בשוק העבודה.

מאחורי הועידה לא עומדת תפיסה של ניידות חברתית. האקדמאים הערבים שנקלטו בטבע, סופר-פארם ואינטל, אינם מוגדרים כשגרירים של שינוי חברתי, אלא כדוגמה לכך שאפשר להצליח אם מפנים את הגב לעזובה בכפרים הערבים. הממשלה שוגה באשליה לפיה השתלבותם של אינטלקטואלים אלו במשק הישראלי, תצליח לייצר התנגדות למנהיגות הפוליטית הערבית, שהכל מכירים בשחיקת התמיכה העממית בה. ואכן אי-אפשר שלא לשים לב לעובדה, שלעומת הנוכחות הבולטת של פוליטיקאים ישראלים בכירים בועידה, לא נכח בה אף איש ציבור ערבי בולט, וזאת בשעה שמאות אנשי עסקים ופעילי עמותות ערביים מלאו את האולם.

ניתן לסכם איפא, שדיוני הועידה אינם משקפים אסטרטגיה לשינוי עומק במדיניות הישראלית, אלא נסיון לאסוף את השמנת של האליטה הערבית, תוך השלמה עם העובדה שהבעיות של הרוב הגדול של האוכלוסיה הערבית גדולות וחריפות מדי מכדי שניתן יהיה לטפל בהן באמת.

• אסף אדיב – מנכ"ל ארגון העובדים מען נכח בפאנל על נושא התעסוקה בועידת רה"מ למגזר הערבי.

עריכה לשונית – רות בינדר דרורי

 

אודות אסף אדיב