יעלון: בין בגידה להתבהמות

פעמיים תוך שבוע אחד נאלץ שר הביטחון "בוגי" יעלון להתייחס לנעשה בתוך חצרו הוא, כשהוא מופיע עם שתי עמדות קיצוניות והפוכות. הפעם הראשונה היא כאשר התייחס לכתבה ששודרה בערוץ 2 שהראתה את פעילי "שוברים שתיקה" רושמים עדויות של חיילים, שהתגלו בדיעבד כפעילי ימין שתולים. הוא מיהר לכנות את "שוברים שתיקה" "בוגדים", ולא היסס לרגע להצטרף למסע ההשמצות של הימין הקיצוני נגד ארגוני זכויות האדם, למרות שפעולתם היא לגיטימית לחלוטין ואין הם עוברים על שום חוק.

לא עברו ימים מאז אותה השתלחות חסרת רסן, כשיעלון התייחס לסרטון של "בצלם" המתעד חייל צה"ל יורה בראשו של עבד אל-פתאח שריף השרוע על הקרקע פצוע, לאחר שתקף בסכין חיילים שפיטרלו במרכז חברון. הפעם נאלץ יעלון לעשות סלטה לאחור. כשהוא מתעמת עם חבריו בימין אשר יצאו להגנתו של החייל "שסרח" מעל במת הכנסת, שואל יעלון: "מה אתם רוצים צבא מתבהם?"

רבים ישאלו את עצמם מה ההגיון לתקוף את "שוברים שתיקה" ולאחר שבוע לעמוד לצידה של "בצלם", שהרי שני הארגונים משלימים אחד את השני. הראשון מתעד עדויות של חיילים המספרים על עוולות הכיבוש, והמעשים הבלתי חוקיים שהם נאלצו לעשות נגד אוכלוסייה פלסטינית אזרחית, בעוד השני מביא את עדויותיהם של הקורבנות הפלסטינים של אותם חיילים שהחליטו "לשבור שתיקה", בין אם בכתב או באמצעות מצלמות.

שני הארגונים נתפסים ע"י רוב הציבור הישראלי "כשתולים" הפועלים להשחיר את פניה של המדינה בחו"ל, ואכן הסרטון שהפיץ "בצלם" הועבר מיידית לתחנות השידור הזרות, ומידת יעילותו נמדדת בתפוצה הבינלאומית שהוא זכה לה. מתברר ששר הביטחון, שהוא למעשה השר הממונה על הכיבוש, אוחז במשנה אחת, אך כשהוא פושט את מדי מרכז הליכוד ונכנס לנעלי שר הביטחון, הוא אוחז במשנה אחרת. הקפיצה הנחשונית ממרכז הליכוד למשרד הביטחון, והסלטה האידאולוגית המתלווה אליה, מעידים שאידאולוגיה ומציאות לא תמיד הולכות יד ביד.

יעלון הוא זה שהוביל את הקו הגורס שאין כל מקום למו"מ על הקמת מדינה פלסטינית, בנימוק שהפלסטינים שואפים להרוס את ישראל ולחזור לעכו, חיפה ויפו. זו הרוח שעליה מושתת המצע המדיני שעליו הוקמה הממשלה הנוכחית, והיא פועלת על פי התפיסה שהכיבוש במתכונתו הנוכחית הוא כאן כדי להשאר. הכיבוש עומד כרגע על שלוש רגליים: על ישראל, על הרשות הפלסטינית, ועל שלטון החמאס בעזה. הבעיה היא שאין תיאום בין שלוש הרגלים האלה, שהרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית מסוכסכת עם חמאס בעזה, ושתיהן ביחד וכל אחת לחוד מסוכסכות עם ישראל. על כן הכיבוש מקרטע ואיננו יציב, כאשר אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להבטיח שליטה מלאה ולייצר את היציבות הנדרשת כדי להבטיח את שלטונו.

הרשות הפלסטינית נמצאת במצוקה קשה, שנובעת מעצם התאום הבטחוני עם צה"ל בשעה שממשלת ישראל מצהירה שהיא מתנגדת לכל הסדר שיביא למדינה פלסטינית. להיעדרו של מה שמכונה "אופק מדיני"; יש להוסיף את המצוקה הכלכלית ממנה סובלים האזרחים הפלסטינים, מצוקה שהביאה לאחרונה לשביתת המורים הפלסטינים הדורשים העלאה בשכרם; ועדיין לא הזכרנו את אחוזי האבטלה של בעלי התארים האקדמיים; את עשרות אלפי העובדים הפלסטינים הנחשבים שב"חים; ואת תחושת ההשפלה הכללית הנובעת מחיים ללא חופש תנועה וללא כל ריבונות.

אלה התנאים שהביאו להתפרצות גל התקיפות של יחידים נגד אזרחים וחיילים ישראלים. חוסר היציבות השלטונית הפלסטינית המתבטאת באינתיפאדת הסכינים יוצרת מציאות בה חיילים ישראלים, "טובים" או "סורחים", מחסלים יום יום נערים, נערות, צעירים או סתם אזרחים שבאים לתקוף עם מספריים, סכינים, מכוניות, אקדחים מאולתרים ומכל הבא ליד. קשה מאוד לשמור על המוסר כאשר הצבא המודרני ביותר פוגש סכין במקום מטוס, מספריים במקום טיל, מכונית במקום טנק. זוהי מלחמה בלתי שוויונית בין חיילים לבין אזרחים, שבה אין מקום למוסר.

באותה מידה שהנער הפלסטיני לא בדיוק שועה להנחיותיו של אבו מאזן, כך גם החייל הישראלי לא בדיוק שועה להנחיותיהם של יעלון ואייזנקוט. יעלון שואף ל"נורמליזציה" של הכיבוש.  לצורך זה הוא צריך לא רק שהרשות הפלסטינית תהיה מחויבת לתאום הבטחוני הקדוש, אלא שגם האזרח הפלסטיני יציית להסדר המוזר הזה. הוא גם צריך ש"שוברים שתיקה", "בצלם" ודומיהם יפסיקו להלשין על העוולות שקורות "פה ושם", ושהחייל הישראלי יבחין בין התגוננות נוכח סכנת חיים "ממשית" לבין הוצאה להורג, האם התוקפת היא אשה בת 20 או ילדה בת 11, והאם מדובר במספריים של שיעור מלאכת יד או מספריים לחיתוך ברזל.

הוא רוצה שהרשות הפלסטינית תשלוט על ההסתה בשטחה, כשהוא מחרף את נפשו אל מול המסיתים מבית, החל מבנט היושב בתוך ממשלתו ועד ליברמן שבאופוזיציה. אלא שעל מנת שהכיבוש יעבוד כולם צריכים לשתף פעולה עם יעלון: בנט, הג'יהאד האסלאמי, ליברמן, החמאס, הילד הפלסטיני המוסת, והחייל הישראלי המוסת אף הוא. זוהי כמובן משימה בלתי אפשרית. יעלון יוצא מהכלים כי אף אחד לא מבין אותו, והוא כועס על כולם, מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני. למה לעזאזל הם לא מבינים שאם רק היו מיישרים אתו קו הוא היה מצליח לייצב את המצב לשביעות רצונם של כל הצדדים.

הדו"חות המודיעיניים שהוא מקבל כל בוקר יוצרים אצלו תחושה של אופטימיות. סוריה מתפרקת, חיזבאללה שקוע במלחמת האזרחים הסורית, מצרים טרודה במלחמתה נגד דאע"ש והאחים המוסלמים, איראן נתונה לפיקוח בינלאומי, חמאס נכנעת לתכתיבי מצרים ומוכנה לכל הסדר שיבטיח את קיומה, ואפילו הרשות הפלסטינית, באורח פלא, ממשיכה את התאום הביטחוני כדי לשרוד – גם ללא התקדמות במו"מ. לעולם לא היה מצבה האסטרטגי של ישראל טוב יותר! לולא ה"חריגות" האלה אפשר היה לממש את חזון "האוטונומיה הפלסטינית" כהסדר, אמנם בלתי חתום אבל יציב. אך מסתבר שהמציאות אינה מתאימה עצמה לדו"חות המודיעין, ומה שנראה כסביבה נוחה לקיים בה כיבוש בטוח הופך במהרה לסערה שיוצאת מכלל שליטה.

הפלסטינים בעצמם כלל לא מבינים על מה ולמה פרצה מהומה בישראל. מאמרי הפרשנות אינם רואים בהוצאתו להורג של עבד אל פתאח שריף משהו יוצא דופן. מאמר המערכת של עיתון "אל קודס" מסכם את העמדה בכותרתו האומרת: "צבא הכיבוש לא יכול להיות מוסרי". מצדו כותב מוהנד עבד אל חמיד ביומון "אל איאם" מאמר פרשנות שכותרתו "הקם להרגך השכם להרגו", בו הוא מצטט בין היתר את הצהרותיו של הרב הראשי יצחק יוסף שאמר ש"אסור לגויים לגור בארץ ישראל".

מה שמבין כל פלסטיני אינו מובן לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל: אל תנסו לחבר בין כיבוש ומוסר, ואם אתם רוצים חיילים מוסריים באמת, אל תשלחו אותם למשימות בלתי מוסריות בעליל. במקום להילחם בהתבהמות הצבא צריך להילחם בחממות הגידול של אותה התבהמות. אי אפשר להילחם בגזענות, בפשיזם, בקיצוניות הדתית, ובו בזמן לשלוח את הנוער הישראלי להנציח את הכיבוש על העם הפלסטיני בעילה של הגנה על המדינה. הנסיון להפוך את הכיבוש לנורמלי מתפוצץ יום יום בפרצופה של הממשלה הנוכחית. הצבא מתבהם, העם מתבהם והקיצוניות שולטת. בסופו של דבר, כאשר אינתיפאדת היחידים תהפוך לאינתיפאדת ההמונים, הימין הישראלי יעמוד מול שוקת שבורה.

אודות יעקב בן-אפרת