ירדן: תמונות המלך לא ימנעו אינתיפאדה

אלפי תושבים בירדן יצאו ביום שלישי, 13.11, לרחובות כדי למחות על החלטת הממשלה להעלות את  מחירי הדלק והגז לבישול בשיעור גבוה. לפי ההחלטה של ממשלת עבדאללה נסור, שמונתה רק לפני מספר חודשים, עולה מחיר הגז לבישול ביתי בשיעור של 55% בעוד הנפט והסולר יעלו ב-25% והבנזין בשיעור של 12%.

החלטת הממשלה היתה צפויה, שכן הגרעון בתקציב של כ-5 מליארד ש"ח מחייב את ירדן המצייתת ללא סייג להוראות הבנק העולמי וארה"ב לנקוט באמצעי צנע חריפים, ובראשם צמצום הסבסוד לבנזין וגז בישול. כדי למתן את הלחצים העממיים נגד ההעלאה הבטיחה הממשלה לשלם לכל אזרח פיצוי כספי.

ההמונים בארביד, מעאן, סלט וערים אחרות – סך הכל בשתים-עשרה ערים ברחבי הממלכה הירדנית, לא רצו לשמוע על פיצוי. עבורם הייתה החלטת הממשלה בבחינת הכרזת מלחמה. לראשונה בירדן נשמעו אתמול קולות הקוראים באופן מפורש להפיל את המלך.

המאמר של אסף אדיב שמופיע להלן נכתב יומיים לפני האירועים האחרונים בירדן בעיקבות ביקור שערך שם בסוף השבוע הקודם.

 *****

עמאן, ראשית נובמבר 2012 – תמונות של המלך עבדאללה השני מביטות עליך מכל קרן  רחוב בירדן. גם כאשר בכביש יש בורות וההזנחה צועקת מכל פינה, עדיין יש תחושה שהשלטון בארץ זו חייב להזכיר לנתיניו כל יום וכמה פעמים ביום למי הם חייבים את כל הטוב שלו הם זוכים.

יש עושר בירדן, אבל הוא נמצא בידיים מעטות ומצומצם למרחב גאוגרפי צר בחלק המערבי של עמאן שחלקים ממנו נראים כמו פריס. בתוך עיר הענק הזו שבה  שני מליון תושבים – כשליש מתושבי הממלכה – ניתן לראות בניני זכוכית בוהקים, מכוניות נוצצות, מלונות פאר ושכונות וילות מפוארות. אלא שדי לרדת במדרגות מרחוב "קשת בענן" לעיר התחתית של עמאן – מרחק של עשר דקות בצעידה ברגל – כדי לחזור לפרופורציות. רחובותיה המרכזיים של עמאן הישנה דומים יותר לנאבלס (שכם) מאשר לערי המערב.

כאשר הדרמנו שעה נסיעה ונכנסנו לביתו של המארח שלנו, רחובות שלא נסללו והיעדר כל תשתיות ביוב מזכירים יותר מחנה פליטים מאשר עיר מודרנית. האבסורד גדול יותר כאשר מגלים שבעיר המשוחזרת ג'רש היתה כבר במאה השלישית לספירה מערכת ביוב שאינה קיימת כיום –  כ-1800 שנה מאוחר יותר –  בחלק גדול מערי ירדן.

ההזנחה של התשתיות והעוני של התושבים בולט בכל מקום מרגע שיוצאים ממרכז עמאן המערבית. דומה שרק האפשרות שנותן השלטון למאות אלפים להתגייס לכוחות הבטחון יוצרת ביקושים ואפשרות לקיים כלכלה מתפקדת יחסית. תקציבי הענק אותם משקיע המשטר בבניית כוח צבא ומשטרה אינם מיועדים לתכניות כלשהן למלחמה עם אויב חיצוני. הכל כאן מושקע לבניית כוח שיבטיח את הסדר הפנימי, שכן הצבא הירדני לא ממש מתכונן למלחמה מול אחת מארבע שכנותיו אדירות הכוח לעומתו – ישראל, סעודיה, עירק וסוריה.

לפי אתר "אינדקס מונדי", ירדן סובלת מכלכלה קטנה ביחס לשכנותיה. אין לה מקורות מים, נפט או משאבים טבעיים אחרים. זו הסיבה להישענות המסיבית של הממשלה על סיוע מבחוץ ולצורך בהבטחת כניסתן של השקעות הון. לצורך זה מקיים המלך עבדאללה השני במשך ארבע-עשרה שנותיו בשלטון רפורמות כלכליות שתכליתן להשיג דירוג אשראי גבוה, וזאת באמצעות הפרטת מפעלים וחברות ממשלתיות וחתירה לקיצוץ בגרעון התקציבי.

התלות המוחלטת בסיוע מערבי ובמשקיעים פרטיים גובַה מחיר גבוה ועלולה להיות עקב האכילס של המשטר, שעד כה נהנה דווקא מיכולתו לשווק יציבות לעומת מדינות שכנות במשבר. בפגישה שקיימנו עם נציגת איגוד מקצועי אירופי שיושבת בעמאן כבר מספר חודשים שמענו ממנו הבחנה מענינת. כמי ששירתה באו"ם בביירות דמשק וירושלים ודוברת ערבית, יודעת האקדמאית האירופאית להבחין כי ירדן היא מדינה חסרת בסיס כלכלי. אין כאן ייצור, אין כאן מסחר, אין כאן יזמות היי טק. בעצם, מה שהם מוכרים לעולם זה יציבות. הם נהנים מכך שמזה חמישים שנה כל המדינות האחרות באזור עוברות תהפוכות קשות, ורק בירדן נשמר השקט.

כאילו כדי לאשר את דבריה, היא מראה לנו כיצד משקיעה משפחת חרירי הלבנונית (משפחתו של רה"מ רפיק אל חרירי שנרצח על ידי סוכני סוריה בשנת 2005) במרכז עמאן מאות מליוני דולרים בבניית גורד שחקים ומרכז מסחרי חדיש, שנבנים על קרקע שהיתה שייכת בעבר לשרותי הבטחון הירדנים (המוח'בראת) וכיום הוסבו לנכס נדל"ני מניב.

המלך הירדני מתמודד מאז ראשית 2011 מול רוחות האביב הערבי המנשבות באזור ומאיימות להגיע לירדן. יש לו ממה לחשוש. רמת האבטלה בקרב צעירים שלפי הסטטיסטיקה הרשמית מגיעה ל- 27%  (הערכות בלתי רשמיות מצביעות על מספר כפול) יוצרת חומר נפץ חברתי. האזרחים שמועסקים בכוחות הבטחון, במסחר, בשירותים או בחקלאות משתכרים כולם שכר נמוך ביותר (שכר המינימום בירדן הוא 110 דינר בחודש = 660 ש"ח), ונאלצים להחזיק מכונית פרטית, שכן התחבורה הציבורית לא מגיעה לשום מקום. עתה מתכונן המלך להפסיק את סבסוד הדלק (ליטר של דלק מסוג ירוד של 90 אוקטן עולה בירדן 70 פילס שהם כ-4.20 ש"ח) ולהעלות את מחירו. כדי למנוע התפרצות זעם מבטיח השלטון פיצוי כספי שנתי לכל משפחה. התחושה הכללית היא שהפיצוי שמבטיח המלך הוא לעג לרש, וכי העלאת מחירי הדלק תביא להתפרצות של זעם נגד השלטון. ביום ו' האחרון 9.11 יצאו אלפים להפגנות מחאה נגד כוונת השלטון לקצץ את הסובסידיות לדלק.

עוד אנו נוסעים בטיול בן יומיים בארץ רחבת הידיים הזו שידעה ימים יפים יותר אני פונה לנהג שלוקח אותנו – אדם בגיל 45 ממוצא פלסטיני – ושואל אותו, מה מפריע לירדן לעשות קפיצה כלכלית ולהפוך למדינה מודרנית? תשובתו מפתיעה משהו, אבל חושפת את התחושות שרווחות היום. "השחיתות של המנהיגות," הוא אומר. "אם כל הכסף שנכנס ממסים ומהשקעות חוץ היה מועבר לתקציבי פיתוח, היינו רואים מצב אחר".

מוחמד מסרי, חוקר באוניברסיטת עמאן, מאשר את התחושה הזו. בראיון ליומון הירדני באנגלית "דיילי סטאר" (30.1.2012) הוא קובע כי "לראשונה עומד המלך בפני אתגרים פנימיים ומרחב התמרון שלו מצטמצם מאד". לפי דיווח מדובר בשחיתות שפשטה באנשי צמרת, וביניהם ראש עירית עמאן, שהועמד לדין לאחרונה, וכן ראש שרותי המודיעין מוחמד ד'האבי, שנאסר ביציאה מגבולות המדינה בשל חשדות לשחיתות.

הגורם שמעכב התפתחות של מאבק עממי בירדן נגד המלך אינו אהדה ציבורית אמיתית שלה הוא זוכה. אין כאן אמון שהשלטון יוציא את האזרחים מהפיגור והעוני. מה שמתחזק את המלך הוא שתי טראומות קשות בעירק וסוריה שבצילן חיה ירדן. מאז הפלישה האמריקאית לעירק והפלת משטרו של סדאם חוסיין, עברו לירדן השוכנת ממערב לעירק מאות אלפי פליטים. מלחמת האזרחים בעירק, שפירקה לגורמים ארץ עשירה ומפותחת זו, מהווה מעין אות אזהרה לתושבי ירדן.

יותר קרוב ללב ולמחשבה המשבר בסוריה השכנה מצפון. עד כה עברו את הגבול למחנה הפליטים במפרק בצפון ירדן מעל למאה אלף פליטים סורים. למרות הוויכוח שמתקיים בחוגים אינטלקטואלים לגבי המשבר בסוריה, לא נראה שהרחוב הירדני מבולבל. יש תחושה ברורה כי מה שקורה בסוריה הוא התקוממות של עם שנפל קורבן לדיכוי הרצחני של משטרו של אסד. עם זאת, העובדה שהמהפכה הסורית לא הסתיימה אחרי שמונה-עשר יום בסילוקו של הראיס, אלא נמשכת כבר עשרים חודשים וגובה מהעם עשרות אלפי הרוגים והרס נורא, נותנת אותותיה. הצעירים הירדנים מעדיפים שלא להגיע למצבם של אחיהם בסוריה, אבל מאד יכול להיות שלמרות החשש הזה יפרוץ גם כאן האביב הערבי.

כדי למנוע דיון רציני ופתוח ולשמור על גורם הפחד, יזם המלך לאחרונה סדרה של תקנות וחוקים להגבלת השימוש באינטרנט. הבלוגר הפופולרי נסים טרוואנה כותב בבלוג שלו בספטמבר האחרון על ניסיון זה, שאותו הוא מגדיר משהו בין כושל לפתטי. טראוונה מזכיר לקוראיו כי בירדן היה חוק שאסר התקהלות ציבורית וכי חוק זה שימש במשך שנים כמכשול חוקי אפקטיבי שמנע התפתחות כוח אופוזיציוני חזק. האביב הערבי ביטל לטענתו את ההשפעה המרסנת והמרתיעה שהיתה לאותו חוק. אנשים יוצאים כיום לרחוב ומתעלמים ממנו. הנסיון להחזיר את התנועה לקופסה באמצעות הגבלות על האינטרנט לא יצליח לבלום את המגמה הזו. למרות מראית עין של יציבות, ישנה תחושה באויר שירדן עומדת בפני תקופה של זעזועים והתעוררות עממית.

אודות אסף אדיב