כישלון ניהול הסכסוך, המלחמה בפוטין והאלטרנטיבה הדמוקרטית – סקירה פוליטית 8.5.22

ישראל:

מה שתופס את מרכז החדשות לאחרונה בישראל הוא המצב הביטחוני נוכח סדרת הפיגועים המתמשכת. מדובר בצעירים פלסטיניים מהגדה או ערבים מישראל, שעושים פיגוע אישי ולא מאורגן, שמגיעים לבאר שבע, לתל אביב, לירושלים וגם להתנחלויות. המצב יצר מתח ופחד בציבור מצד אחד, והטחת האשמות מהימין נגד הממשלה שהיא לא עושה מספיק כדי למנוע את זה, ושצריך לחזק את הביטחון של אזרחי ישראל. הממשלה מגיבה כמו שכל הממשלות מגיבות תמיד, שצריך להשתמש ביותר כוח וזה יוביל לסיום גל הפיגועים והטרור. ברור שזו לא תשובה רצינית ושאין להם פתרון לשורש הבעיה. הממשלה ניסתה להגדיר היכן שורש הטרור, בחרה בג'נין, ונכנסה לשם בכוח במשך ימים ולילות כדי לעשות פעולות נקמה, שהפילו הרבה חללים פלסטינים. הם הציגו את זה כיוזמה התקפית, כאילו יש להם מטרה ברורה. זאת למרות העובדה שאין שום קשר בין המפגעים השונים, ואין כתובת ברורה שאפשר לכוון אליה ולמנוע את המשך הפיגועים.

הפעולה האחרונה בוצעה על ידי 2 פלסטינים שעובדים בישראל ללא רישיון. ישראל התחילה להפיץ שהבעיה נבעה מהנאום של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, שקרא לפלסטינים לתקוף יהודים בכול האמצעים כולל בסכינים וגרזנים, והתחיל דיון אם צריך להרוג את סינוואר. אבל ידוע שסינוואר נמצא בהבנות עם ישראל כדי לקבל אישור להכניס פועלים מעזה לעבוד בישראל, וחמאס מבינה שהיא לא מוכנה לעמוד מול מתקפה ישראלית נוספת שתעלה לה מאוד ביוקר. כל עוד שאין לישראל כתובת ברורה, הקריאות לחסל את סינוואר הם בעיקר פרופגנדה תקשורתית, כאשר אין לישראל שום תשובה לבעיה.

כידוע, במשך 20 השנה האחרונות החליטה ישראל לא לפתור את המשבר, אלא לנהל אותו בסיוע הרשות וחמאס, כשהיא מדברת בכפל לשון. מצד אחד הרשות וחמאס פועלים להבטיח את הביטחון הישראלי, אבל באותה שעה גם מוצגים כאויבים שאין מה לדון אתו על פתרון. ביניהם תקוע העם הפלסטיני, שסובל גם מהכיבוש הישראלי, גם מהרשות הפלסטינית בגדה ומהחמאס בעזה, והמצב הזה רק מוביל להתגברות של הייאוש והתסכול. מי שבוחרים לעשות פיגועים, ובמיוחד פועלים שעובדים בישראל ללא היתרים, סובלים גם מניצול קשה ומהעדר זכויות אדם ואזרח: אין להם זכות להתפרנס, לנוע בחופשיות, מעמד ברור או כל זכות אחרת. אלה הם בדיוק האנשים שתורמים לכלכלה הפלסטינית יותר מכל קבוצה אחרת, ובלעדיהם הרשות וחמאס אינם יכולים להתקיים כי הם מכניסים כסף, ויש להם כוח קניה.

כל הפרצות בגדר ידועות ומוכרות לצבא, שמעלים מהם עין. שני הפועלים האחרונים שפגעו באלעד הוכנסו על ידי מתנחל שהכניס אותם לישראל פעמים רבות ללא אישור עבודה תמורת תשלום. עד עכשיו הוא הרוויח על חשבונם, והפעם הוא שילם בחייו. כל זה על רקע משטר היתרי העבודה שנמכרים לעובדים פלסטינים, מה שרק מחריף את הניצול שלהם, כאשר רובם עובדים במקומות עבודה לא מאורגנים ובלי זכויות. את ההסדר העקום והבלתי הגיוני הזה ישראל מכנה 'ניהול הסכסוך', במקום לתת רישיונות עבודה קבועים ללא הגבלות לאחר בדיקה ביטחונית לכל מי שרוצה לעבוד בישראל. ישראל לא רוצה להכיר ברשות הפלסטינית או לדון אתה, וממשיכה להישען עליה בתירוץ שהיא לא צריכה לעסוק באיסוף האשפה בגדה. אבל הפלסטינים לא צריכים שיטפלו להם באשפה, הם צריכים זכויות יסוד שיאפשרו להם לחיות כמו בני אדם. אנחנו נמצאים במבוי סתום כי ישראל מתנגדת להתמודד עם המצב כפי שהוא, ומתעלמת מהעובדה שאי אפשר לנהל סכסוך עם למעלה מ- 5 מיליון פלסטינים לנצח.

פרסמנו מאמר של יעקב בעברית "ניהול כושל של סכסוך לא פתיר" על כל הסכסוכים הפנימיים שקיימים בין הפלסטינים לבין עצמם, על המשך ההפרדה בין הגדה לרצועה, ותחזוקת הסכסוך בין הפת"ח וחמאס. המצב הזה גורם לצעירים לעשות פעילויות טרור נגד ישראלים, אבל למעשה הם מוחים בעיקר נגד הרשות הפלסטינית יותר מאשר נגד ישראל, שאין להם את היכולת למנוע ממנה את המשך הכיבוש. בהמשך יש את 'הסכמי אברהם' שפוסחים על הרשות הפלסטינית, אבל למרות זאת הבעיה הפלסטינית לא נעלמת. לא במקרה באותו היום שנציגי מדינות ערב נפגשו עם ישראל בשדה בוקר, התרחשה עוד תקיפה של ישראלים. הסכמי אברהם לא רק שאינם פותרים את הבעיה אלא שהם רק מחריפים אותה, כי הפלסטינים רואים שאף אחד לא מתייחס אליו, כולל המשטרים הערבים, מה שמחמיר את התסכול והזעם.

גם הממשלה הישראלית הנוכחית סובלת מהמצב, כי הימין מאשים אותה שהיא לא מספיק חריפה נגד הטרור הפלסטיני, מה גם שהקואליציה כוללת את התנועה האסלאמית בראשות מנסור עבאס, מה שמחריף את הניגודים בין מרכיביה. בינתיים הגענו למצב שהאסלאמיים הקפיאו את פעילותם בכנסת, הממשלה נשארה עם 60 חברים בלבד, כאשר היא מתמודדת עם אופוזיציה מחוצה לה ולחצים פנימיים, שאין לה תשובה עליהם. מרצ, העבודה ומנסור עבאס הצטרפו למעשה לימין הישראלי, שיש לו מעל 70 חברי כנסת, ואין להם אלטרנטיבה או פרוגרמה פוליטית אלטרנטיבית לימין שמציגה פתרון.

דעם מציעה מדינה אחת דמוקרטית לכולם, אלא שחמאס והרשות הפלסטינית לא מכירים בדמוקרטיה אצלם בבית. דעם אינה לא מדברת על בחירות דמוקרטיות על בסיס לאומי, אלא על יצירת תנועה שישתתפו בה ישראלים ופלסטינים על בסיס מכנה משותף דמוקרטי. כוחות דמוקרטים בישראל, בגדה ובעזה צריכים להתאחד ולהציג פתרון אחד לסכסוך המתמשך. לעומת זה, הלאומיות מהווה מחסום שמפריד בין עמים, כאשר הימין הישראלי, הרשות וחמאס נשענים עליו ומזינים אותו. הפלסטינים טוענים שהמצב הנוכחי ימשך כל עוד ישראל לא מכירה בזכויותיהם, וישראל טוענת שהוא ימשיך כל עוד  הפלסטינים לא מכירים בזכות המדינה היהודית, וחוזר חלילה. דעם עוסקת בפעילויות שלה במען ובסינדיאנה כדי למצוא בני ברית פלסטינים דמוקרטים, וכל עוד אנחנו לא מוצאים אותם, אנחנו נשארים מבודדים. יש חשדנות הדדית בין הצדדים שמונעת שיתוף פעולה, אבל צריך להתגבר עליה. תנועה מאוחדת של ישראלים ופלסטינים פחות מפחידה אותנו מאשר להמשיך עד אין סוף עם בנט / נתניהו ועם חמאס / הרשות. דיון הדדי שיאפשר להגיע למטרה משותפת דורש שינוי בעולם הערבי סביבנו. קיימת שאיפה לדמוקרטיה בעולם הערבי, ראינו אותה בפרוץ האביב הערבי, באנשים שיושבים בבתי הכלא במצרים ובמדינות ערביות אחרות, ובאנשים שעזבו את המדינות שלהם.

ארה"ב וישראל:

ההנהגה האמריקאית מנהיגה את המאבק הנוכחי למען דמוקרטיה, כשהיא נלחמת נגד הפשיזם בתוכה, נגד טראמפ, ובעולם כולו. האינטרס הלאומי האמריקאי הוא להגן על הדמוקרטיה, מה שנותן אמינות לפרוגרמה של ביידן. הביקור הצפוי של ביידן אצל בנט באוגוסט לא נובע בתמיכה בפרוגרמה הימנית של בנט, שהיא מבקרת כל הזמן, אלא מחשש שנפילת בנט ועלית נתניהו תהיה מכה עצומה לביידן ומתנה לטראמפ. זה משום שנתניהו הוא בן הברית העיקרי של טראמפ, ונצחונו יהיה מכה לביידן, כשם שניצחון של מארין לה פן על מקרון היה מהווה מכה חזקה לביידן ולדמוקרטיה.

לגבי אוקראינה, ביידן המסלים את עמדתו כלפי רוסיה, והשבוע הוא עומד לתת לאוקראינה 33 מיליארד! דולר, במטרה להביס את משטר פוטין ללא תקנה ולתמוך  בזלנסקי. לכן הם נותנים לו נשק הרבה יותר מפותח טכנולוגית מהנשק הרוסי. היום זלנסקי נפגש עם מנהיגי ה-7G המדינות הגדולות בעולם, כדי להכריע את הרוסים. אמנם שר החוץ הרוסי לברוב אמר שהיהודים עצמם היו האנטישמים הגדולים ביותר, ושלהיטלר היה מוצא יהודי, מה שגרם בישראל לסערה של גינויים. אולם למרות זאת, ישראל נחושה להמשיך לשתף פעולה עם הרוסים, אחרי שפוטין כביכול התנצל על דברי לברוב, בעוד שהמאבק נגד פוטין הוא מאבק לחיים ולמוות בשביל האמריקאים ובשביל הכוחות הדמוקרטים בעולם. ישראל לא רק מנהלת את הסכסוך עם הפלסטינים, אלא שהיא יצרה ציר ידידותי עם המשטרים הכי חשוכים במזה"ת, וממשיכה לטעון שהבעיה הפלסטינית היא בעיה משנית ולכן אפשר להמשיך לנהל אותה.

ישראל מבינה היטב שניצחון ביידן על פוטין, הוא ניצחון נגד משטרים חשוכים ומושחתים באזור שמשתפים פעולה ביניהם, שונאים את הדמוקרטיה ושואפים להפיל את ביידן. Ynet וידיעות אחרונות פרסמו שג'ארד קושנר שכנע את הסעודים להשקיע בישראל. ואכן לקושנר יש לו יחסים עם הסעודים, שהשקיעו בקרן שלו אחרי שטראמפ הפסיד את הבחירות. זאת למרות ההתנגדות של ההנהלה של הקרן לתת לקושנר 2 מיליארד דולר ולנהל את הקרן כי אין לו שום ניסיון בניהול קרן והוא לא כשיר. אבל מחמד בן סלמאן החליט אישית ונתן לו את הכסף כמין שוחד שקונה את הנאמנות שלו, ותמך בטראמפ. בישראל כמובן מאוד מרוצים מזה, כי זה כסף שמוקדש למלחמה נגד ביידן ולחיזוק משטרי דיכוי.

זה מראה עד כמה ממשלת בנט וישראל נותרו בשוליים במאבק בין הדמוקרטיה לדיקטטורה. ישראל הפכה לבלתי חיונית במאבק הזה, אחרי שהיתה כביכול הכוח הדמוקרטי החשוב במזה"ת נגד המשטרים המושחתים. כיום היא תומכת בפוטין שהוגדר כאויב העיקרי של האמריקאים בעולם. זה מאבק גורלי, ומלבד דעם, אף אחד בישראל לא תומך במאבק הזה, שיכריע את גורל העולם במאה ה- 21. זה הרבה יותר חשוב מהגדרה מדויקת של אופי המשטר האוקראיני, שנשאר לא לגמרי ברור, אבל אם אוקראינה רוצה להצטרף לאיחוד האירופי, היא תצטרך להתאים את עצמה.

ויכוח פנימי בארה"ב:

גם בארה"ב עצמה יש ויכוח חריף. העמדה של ליברלים כמו פריד זכריה ותומס פרידמן מאוד ביקורתית על מדיניות ביידן כלפי אוקראינה. הם טוענים שצריך להסתפק בהפסקת אש והשגת פוטין אחורה או השגת פשרה בין זלנסקי ופוטין. תומס פרידמן טען שביידן מתערב יותר מדי בסכסוך הזה ורוצה את תבוסת פוטין יותר מאוקראינה עצמה. מדובר בליברלים אמריקאים שחוששים מהעמדה חסרת הפשרות של ביידן. לטענתם לא צריך להגדיר אותה כמלחמה בין דמוקרטיה לדיקטטורה, תוך כוונה להנחיל לפוטין תבוסה, כי זה רק מסכן את העולם במלחמת עולם שלישית. לטענתם, אפשר לבקש מסעודיה, שהיא כידוע משטר לא דמוקרטי, להשתתף במלחמה נגד פוטין, ולעשות אתה שלום. אבל בסקר דעת הקהל של ה CNN שאלו את הקהל האמריקאי אם הוא תומך בעמדת ביידן לתת לאוקראינה את כל הסיוע, והתוצאה היתה ש- 94%! תמכו בביידן, לעומת 6% מתנגדים.

מצד שני התפרסם בוושינגטון פוסט מאמר מאוד חריף של ג'ושוע רובין נגד סעודיה, שטוען שהגיע הזמן שהאמריקאים ילחמו נגד הסעודים, שהם בני הברית ההדוקים עם פוטין, והם מעלים את מחירי הנפט בעולם כדי לפגוע בביידן. עד היום יש לאמריקאים בסיסים צבאיים בסעודיה, ולכן המאמר קורא לביידן לשנות כיוון להתחיל להילחם נגדם כדי להחליש גם את פוטין ולחזק את עמדתו. ניצחון של ביידן ישליך על כל בני הברית הדיקטטורים של ישראל במזרח התיכון, שלא לדבר על ההפסד הגדול של פוטין. זוהי זאת עמדה חדשה וחשובה, שמראה את הכיוון החדש של התנועה הדמוקרטית. כמו כן התפרסם שארה"ב העבירה לאוקראינה מידע ביטחוני שאפשר לה להשקיע את אניית הקרב הרוסית בים השחור, מה שהיה מכה אסטרטגית לרוסיה. עכשיו כשהעולם נוכח שהאוקראינים מחזיקים מעמד, האמריקאים הוסיפו 33 מיליארד $ לאוקראינה כדי להסביר לפוטין שהוא לא יכול להכריע את המלחמה הזאת.

למרות התמיכה הגדולה שיש לביידן בנושא אוקראינה, הוא נמצא בנסיגה בפופולריות שלו בגלל האינפלציה הגואה, שהיא תופעה עולמית גם בגלל הקורונה וגם בגלל המלחמה עם רוסיה. לצד זה הנתונים הכלכליים בארה"ב הם דווקא חיוביים. האבטלה ירדה לעומת מה שהיתה, ויש יותר מקומות עבודה פנויים מעובדים שיעבדו בהם. מבחינה זו המצב טוב, אבל יוקר המחיה הוא בעיה גדולה שהרפובליקאים רוצים לנצל אותו כדי לזכות ברוב בקונגרס בבחירות של נובמבר.

בנוסף יש נפילה של מניות בבורסה של ניו יורק. זאת כי הבנק המרכזי הפסיק את המדיניות שנקראת 'הרחבה כמותית' (הדפסת כסף). מדיניות ההרחבה הכמותית אפשרה לחברות הגדולות להתעשר עוד יותר, למשל בזוס עם אמזון או אלון מאסק עם טסלה, או גוגל ודומיהם, שהתעשרו בצורה חסרת תקדים בתקופת הקורונה מה. כולם מדברים על הצורך להחזיר את האיזון הכלכלי בארה"ב, והבנק המרכזי העלה את הריבית מ-0% ל- 2.5% כדי לארגן מחדש את הכלכלה. הממשל של ביידן גם תומך בהתאגדות עובדים כחלק מהתיקון של הפערים החברתיים.

דבר נוסף – בקרוב עומדת לצאת החלטה של הבג"צ האמריקאי למנוע נשים מזכות ההפלה, למרות שזאת עמדת מיעוט בארה"ב. יש בבג"צ רוב לשמרנים הקיצונים בגלל המינויים של טראמפ, בניגוד ל-70% מהציבור שתומך בזכות ההפלה, שקיימת כבר למעלה מ- 40 שנה. העיוות הזה נגרם בגלל שיטת הבחירות לקונגרס בארה"ב, כאשר למדינות קטנטנות עם מינימום תושבים יש משקל שווה למדינות הגדולות והחשובות. ההחלטה הזאת העלתה שוב את החשיבות וההשפעה של המפלגה הדמוקרטית שתומכת בזכות כל אישה להחליט לגבי גופה, בעוד שהחלטת הבג"צ תפגע באימהות חד הוריות, בנשים עניות, ומהווה פגיעה בזכות הדמוקרטית של נשים לשלוט על גופן. הנושא הזה יהיה בלב הדיון של הדמוקרטים בבחירות שיתקיימו בנובמבר, בשעה שהרפובליקאים רוצים להתעלם מזה ולדבר על עליית המחירים, ועל הזכות ללמד או לא ללמד נושאים מסוימים. דבר נוסף שמאפיין את הזירה הציבורית הוא שיש עוד מועמדים דמוקרטים שנוקטים בעמדת ביניים בין המפלגות ומנסים לפנות לשני הצדדים בו זמנית. השאלות האלה עדין לא הוכרעו. טראמפ ממשיך להחליט מי יהיו הנציגים של המפלגה בקונגרס, להתנגד להפלות, לתמוך בפוטין. כך עומד ביידן מול ביקורת מימין ומהליברלים בו זמנית, וזה מצב מסובך מאוד.

מצד שני, הצורה שביידן מתמודד עם רוסיה, עם בעיות פנימיות, ולא נכנע לקריאות  להשלים עם בן סלמאן או עם משטרים דיקטטורים, היא מאוד מרשימה ומתאימה למה שאנחנו חושבים: צריך לעבוד עם הדמוקרטיה נגד הדיקטטורה, עם השלום נגד מלחמה וכיבוש, ולהציע אלטרנטיבה פוליטית.