לא ימין לא שמאל, צהוב

צירוף מקרים מדהים איפשר לתופעת האפודים הצהובים להתפשט מרחובות פריז אל רחובות תל אביב. בפריז נסגרו לתנועה שדרות השאנז אליזה, ובתל אביב חסמו פעילי המחאה צומת מרכזית והתעמתו עם המשטרה. נשיא צרפת שתק במשך חודש, ובסוף ביטל את המס על הסולר. שר האוצר הישראלי, לעומתו, לא חיכה הרבה, והודיע מיד כי הוא יבטל את העלייה במחיר החשמל.

בצרפת המפגינים הכריזו כי הם "אפוליטיים". הצהוב שלהם הוא נגד האדום והירוק, אמרו כשהם מניפים את דגל הרפובליקה הצרפתית. כמוהם נהגו גם הישראלים בהניפם את דגל ישראל. אין ספק שגם אלה וגם אלה הם פטריוטים, וכאשר הפטריוטיזם כובש את העולם, מי שאיננו פטריוט נחשב לבוגד.

המרד בצרפת הוא מרד מעמד הפועלים, מרד הפריפריה הענייה נגד המרכז העשיר והשבע. בישראל המרד מתרכז דווקא במרכז העשיר, בעוד הפריפריה הענייה נשארת נאמנה לשלטון. במילים אחרות, הקשר בין הצהוב הישראלי לצהוב הצרפתי הוא מקרי בהחלט. אצל הצרפתים הוא מסמל את המדוכאים, אצל הישראלים הוא גימיק שמצטלם טוב.

הכעס הצרפתי בא מהפריפריה, זו שפעם הייתה קומוניסטית, והיום הפכה לפשיסטית. למרות מאמציהם של הקומוניסטים הצרפתים לשכנע את גדודי הכועסים, שהאינטרס המעמדי מחייב אותם להצטרף לשורות המפלגה, נראה כי המרוויחה הגדולה מגל המחאה נגד מקרון, היא דווקא החזית הלאומית של מארין לה פן. גם בישראל הצטרפו הקומוניסטים למחאה נגד יוקר המחיה, אבל ברור שמי שמרוויח מהמחאה הוא יאיר לפיד, כפי שכבר הוכח בבחירות 2013, שהביאו אותו אל כס שר האוצר בממשלת נתניהו.

דונלד טראמפ, המסובך עד צוואר בחקירות על שיתוף פעולה עם הרוסים, הריח דם, ולא איחר לשלוח ציוץ לעגני כלפי מקרון: "אני שמח שחברי עמנואל מקרון והמפגינים בפריז, שותפים למסקנה אליה הגעתי לפני שנתיים. הסכמי פריז פגומים לגמרי כי הם מעלים את מחירי האנרגיה במדינות אחראיות, ומלבינים חלק מהמזהמים הגרועים בעולם." טראמפ מזהה את הדמיון בין הפועלים הצרפתים, לבין מצביעי הבסיס שלו, פועלי "חגורת החלודה" בארה"ב, לבין הפועלים הבריטים תומכי הברקזיט. מעמד הפועלים הבינלאומי מאוחד היום בהתנגדותו לגלובליזציה, ואימץ את הלאומנות כמגן מפני הפלישה של מהגרים ומוצרים זולים מארצות הניכר, המסכנים את פרנסתו.

שיטת השוק הניאוליברלי שארה"ב כפתה על העולם בתחילת שנות השמונים, ואשר אומצה בחום בישראל החל משנת 1985, עומדת בבסיס הכעס העצום של מעמד הפועלים, שירד מנכסיו והפך לשקוף בעיני הממסד הפוליטי. 2008 הייתה שנת המפץ הגדול. אזרחים איבדו את נכסיהם הפיננסים והנדל"ניים, והשיטה הכלכלית קרסה. אלא שאז החליטו ממשל אובמה, הבנק המרכזי האירופאי, והממשל הבריטי להשתמש בכספי המיסים כדי להציל את הבנקאים שהונו את הציבור. הכעס הלך והצטבר ופרוץ המרד היה רק שאלה של זמן.

טראמפ, הברקזיט, החזית הלאומית, האפודים הצהובים, והליגה הצפונית של איטליה, מבטאים נאמנה את הכעס של מי שאיבדו את כבודם, את נכסיהם ואת יכולתם להתפרנס. השיטה הדמוקרטית בגדה באזרח, נקנתה בממון רב ע"י הבנקים, ואיבדה את אמינותה. עכשיו היא נמצאת בסכנה אמיתית. ישראל אינה נכללת בקבוצה הנכבדה הזאת. אמנם הטייקונים הישראלים סרחו.  פישמן, לבייב, דנקנר, ולאחרונה אלוביץ, הועמדו למשפט, והקשר בין ההון לשלטון נחשף במלוא מערומיו. ואולם, השיטה עצמה לא הזדעזעה. את הטייקונים הסורחים החליפו טייקונים חדשים, הבנקים ממשיכים להרוויח מיליארדים, והממשלה ממשיכה בכלכלת השוק.

הניאו-ליברליזם שבק חיים בכור מחצבתו של הקפיטליזם, אבל ישראל חיה בגלקסיה אחרת. השיטה הכלכלית בישראל הביאה להיווצרות פערים חברתיים מהגדולים בעולם המפותח. התקציבים עבור השירותים הציבוריים: חינוך, בריאות, רווחה ותחבורה קוצצו וכמעט לא נותר מהם דבר. אולם, הפריפריה ממשיכה לדבוק בקנאות במפלגת השלטון.

למעט הפסקות קצרות, העם בישראל חי כבר ארבעים שנה תחת שלטון הימין הלאומני. ואולם, רק לאחרונה מקבל המרד הימני הגדול, שהתרחש במהפך של 1977, את מלוא הלגיטימציה. העליה לרגל לישראל של מנהיגים פשיסטים דוגמת , וויקטור אורבן, אנדז'יי דודה, מתאו סלביני, ודונלד טראמפ כמובן, היא ההוכחה להפיכתהלאור לאותם גויים.

השיטה הדמוקרטית אכן הגיעה למבוי סתום. הכאוס השולט היום במדינות המערביות מאפשר לדיקטטור כמו פוטין לבחוש בפוליטיקה הפנימית שלהן, לתמוך בתנועות פשיסטיות, הפועלות לפרק את האיחוד האירופי, ולהטות את הבחירות באותן מדינות. אלא שהימין הפשיסטי חסר כל אלטרנטיבה קוהרנטית לניאו-קפיטליזם. הניסיון להחיות את הכלכלה הלאומית הוא חסר תוחלת, כי הוא מנוגד למהפכה הטכנולוגית, שלא תיעצר ולא תלך לאחור.

הדוגמה של בריטניה מראה את המבוי הסתום של הימין הקיצוני. "יוקיפ" הלאומנית, מפלגתו של נייג'ל פארג', חברו הטוב של טראמפ, התפרקה. זאת לאחר שהיא הצליחה לכפות את הברקזיט על בריטניה במשאל עם פופוליסטי, שהפיל את ראש הממשלה קמרון. עברו מאז שנתיים, ובריטניה לא יודעת איך להתגרש מהאיחוד האירופי. אין לה רוב לשום הצעת הפרדות: לא למעוניינים בגירושים "קשים", לא לרוצים גירושים "קלים", וגם לא לאלה הסולדים מהגירושים. הפרלמנט הבריטי נמצא במבוי סתום, ובריטניה צופה אל עתידה בחרדה.

אין להכחיש שהגלובליזציה גרמה לאסון עבור מיליוני פועלים שאיבדו את מקומות עבודתם, אבל היא איננה תוצאה של החלטה שרירותית בלבד, אלא תוצאה של המהפכה הטכנולוגית הגדולה ששינתה את הדרך בה אנו חיים: מהפכת האינטרנט, הבינה המלאכותית, טכנולוגיית הבלוקצ'יין, ובעיקר כלכלת הפלטפורמות. בניגוד לתעשיות העבר, ענקיות הטכנולוגיה כמו פייסבוק, אמזון, גוגל, אפל, ומיקרוסופט אינן מתפרנסות מניצולו של הפועל הבודד שמנכסים ממנו ערך עודף, אלא משירות "חינם" שניתן למיליארדי משתמשים ברחבי העולם, המאוחדים ברשת צרכנית אחת גדולה. אלו הן החברות השולטות על חיינו. הן יודעות עלינו יותר מכל ממשלה, והן אלו, שבאמצעות פרסומות ושירותים קמעונאיים, יוצרות מונופול ענק המוצץ את עושרה של האנושות.

המלחמה נגד הגלובליזציה היא על כן מלחמת סרק של כוחות ריאקציוניים, המסרבים לקבל את השנוי המהפכני העובר על העולם, ואינם מסוגלים להציע אלטרנטיבה חדשה המתבססת עליו. החברה האנושית חייבת להבין את המציאות החדשה, ולהתמודד עם הקפיטליסטים החדשים, המנצלים את השירות ה"חינמי" שהם נותנים, כדי להמשיך לצבור מיליארדים על חשבון האזרח.

כלכלת הפלטפורמות יודעת איך ליצור עושר בלי ליצור מקומות עבודה; היא יודעת איך לעשות רווחים בלי לשלם מיסים. היא מזיזה הצדה את הכלכלה המסורתית אבל לא יוצרת אלטרנטיבה שמאפשרת לאזרח להתפרנס בכבוד, ובכך יש לה תרומה גדולה להרס השיטה הדמוקרטית ויצירת כאוס פוליטי.

רעיונות אלה רחוקים מאוד מפעילי המחאה התל אביבים. בדומה לצרפתים הם יודעים למחות, אבל הם נטולי כל חזון, ועל כן הם מצהירים על עצמם כ"אפוליטיים". ישראל של היום רוצה ליהנות מכל העולמות. הממשלה תומכת בגלובליזציה המקדמת את הייצוא, ובו בזמן מתיידדת עם לאומנים, המתעבים את "הגלובליסטים"; היא רוצה להיטיב עם העם, אבל דבקה בכלכלת שוק חזירית ומיושנת; היא רוצה להצטרף למהפכה הירוקה, אבל מטפחת את מונופול הגז המזהם והיקר; היא רוצה להיות דמוקרטית אבל מעדיפה את אופייה היהודי; היא רוצה לשכוח מהכיבוש, אבל הכיבוש לא מפסיק להתדפק על דלתותיה. במילים אחרות, ישראל כמו יתר מדינות העולם איבדה את הדרך, ופועלת מתוך אינרציה.  האמירה הישראלית השגורה "יהיה בסדר", מעולם לא נשמעה רחוקה יותר מהמציאות.

 

 

Avatar

אודות יעקב בן אפרת