לא להפיכה הצבאית!

כותרות היומון אל-אהראם אינן מותירות מקום לספק – מצרים עומדת בפני הפיכה צבאית שבאה כביכול כדי "לענות על רצון העם". תנועת "תמרוד" (המרד), שאספה לפי טענתה 22 מיליון חתימות בדרישה להתפטרות הנשיא מטעם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ותובעת בחירות חדשות לנשיאות, קראה להפגנות של מיליונים ב-30 ליוני, שהוא יום השנה לכהונתו של מורסי. ההענות ההמונית לקריאה זו היתה גדולה מאוד – דומה לזו שמצרים חזתה בה במהפכת ה- 25 לינואר 2011. הקריאה היתה ברורה ונועדה להעביר לעולם כולו את המסר – מצרים אינה מזוהה עם האחים המוסלמים ועם "לשכת המדריך" (המוסד המנהיג את תנועת האחים המוסלמים), אלא עם העם הצמא לחופש, לדמוקרטיה, ולצדק חברתי. בנוסף להפגנות ההמוניות פורסם גילוי דעת מס' 1 של הכוחות המזויינים המצריים, שנתן לנשיא הנבחר אולטימטום של 48 שעות להיענות לתביעות העם. אם לא יעשה כן, נאמר בגילוי הדעת, יקבע הצבא "מפת דרכים" ליציאה מהמשבר הנוכחי.

לפי אתר אל-אהראם מפת הדרכים ברורה מאוד: ביטול החוקה הנוכחית וניסוחה מחדש; כינון מועצת נשיאותית בראשות נשיא בית המשפט לחוקה; הקמת ממשלה זמנית שבראשה יעמוד אחד ממפקדי הצבא, וזאת במטרה להיערך לבחירות חדשות. עוד נקבע כי הצבא יפקח על כל ההליכים בתקופת המעבר. אל-אהראם מזכיר עוד כי "מקור אמין הודיע כי קיימות הוראות לנהוג בתקיפות מול כל מי שיתנגד להחלטות אלו, כולל מעצר מנהלי עד להעמדה לדין בבתי המשפט של המהפכה. כמו כן, יצאו הוראות לפעול ביד ברזל נגד מי שיפרו את החוק – בין אם מדובר באזור סיני או באזורים אחרים. באותו אופן ינהג השלטון עם כל מי שינסה לשבש הליך זה".

הדבר המוזר הוא שמי שאך לפני שנה קרא לסילוקה של המועצה הצבאית, הפך היום את עורו וכעת הוא מברך על התערבותו של הצבא המצרי ו- "הפטריוטי", שלפי דברי הצעירים המהפכנים "עמד תמיד עם העם". העמדה החיובית של מפלגות האופוזיציה כלפי התערבות הצבא משקפת פשיטת רגל פוליטית. כך גם עלייתם המטאורית של הצעירים המהפכניים – אשר יזמו את תנועת "תמרוד" – בתור תחליף למפלגות האופוזיציה, מצביעה על כך שהעם המצרי אינו מאמין בכוחן ובמנהיגותן. במקביל, במקום להנהיג את ההמונים על בסיס של פרוגרמה פוליטית ברורה, נגררה האופוזיציה אחרי תנועה שמתאפיינת בהיעדר פרוגרמה או השתייכות פוליטית. זו תנועה הדומה באופיה לתנועות מחאה של צעירים שפועלות ברחבי העולם, מאיסטנבול עד ריו דה ז'נרו, מדריד, וניו יורק. כוחה הוא בגיוס משלהב של ההמונים, אך חולשתה היא בתרגום הכוח ברחוב לפרוגרמה פוליטית ומעשית.

תנועת "תמרוד" עשתה שימוש בזעם האדיר ובאכזבה העמוקה מהתנהלות האחים המוסלמים, והצליחה לגייס תמיכה אדירה בקרב המוני העם המצרי, מבלי שתהיה לה פרוגרמה פוליטית. "תמרוד" ריכזה את מסריה בקריאה להתפטרותו של מורסי – "אירחל" (הסתלק). השאלה העולה לפיכך באופן טבעי היא: אם יש לאופוזיציה רוב כל כך ברור ברחוב, מדוע היא חוששת מבחירות, שבהן תוכל ללמד את האחים המוסלמים שיעור בקלפי? מדוע לראות בהתערבות הצבא פתרון עדיף על פני עריכת בחירות הוגנות, שכולם יכבדו בהן את רצון העם? התשובה לשאלה זו פשוטה: האופוזיציה מפולגת וחלשה, משום כך היא נשענת על תנועת "תמרוד" שהיא תנועה המונית אך לא פוליטית, כדי לזכות בלגיטימיות. במקביל, במקום לבנות בסבלנות נסיון פוליטי ופרלמנטרי אשר האופוזיציה בתור כוח אזרחי היתה אמורה להיות שומרת הסף שלו, היא חותרת להשיג השפעה גדולה יותר באמצעות הצבא. אין בדברים אלו כל כוונה לכסות על העובדה שהאחים המוסלמים מצדם אינם מאמינים באמת ובתמים בדגל הלגיטימיות הדמוקרטית. הרי הם נושאי דגל השריעה האיסלאמית, שמנוגדת לדמוקרטיה. עמדתם האמיתית רואה בדמוקרטיה כפירה ("בידעה"), מה שלא מפריע להם לעשות בה שימוש כדי לשלוט.

מורסי צריך ללכת. נכון הוא שהאחים המוסלמים אינם מסוגלים לשלוט במצרים. אבל החלפתם בשלטון צריכה להיעשות בקלפי ולא בהפיכה צבאית נגד הדמוקרטיה. התנהלות האחים המוסלמים מאז המהפכה של ה- 25 בינואר מוכיחה שהם פעלו נגד המהפכה ונגד הדמוקרטיה. מלכתחילה לא הם היו אלה שהרימו את נס המהפכה, אלא רק ניצלו אותה למטרותיהם הדתיות והצרות. כאשר בנובמבר מורסי העניק לעצמו סמכויות מוחלטות, ומינה תובע ראשי המשתייך לאחים המוסלמים, הוא פגע פגיעה אנושה בלגיטימיות אשר בשמה הוא מתיימר לדבר. הוא זלזל באופוזיציה ובעם המצרי כאשר דחף למשאל עם על חוקה שנוסחה ללא הסכמה בין כל הצדדים. הוא שגה כאשר מינה את הישאם קנדיל, איש האחים המוסלמים, לראשות הממשלה; ורק לאחרונה הזדרז למנות מושלים המשתייכים לאחים המוסלמים ב-17 מחוזות. ולבסוף הוסיף חטא על פשע כאשר אסף את תומכיו באצטדיון בקהיר – כאילו הוא מנהיג דתי ולא נשיא מדינה – וקרא לג'יהאד נגד השיעה (בעקבות מעורבות חזבאללה השיעי לצד המשטר בסוריה). הוא אף הגדיל לעשות כאשר השווה את האופוזיציה במצרים ואת תנועת "תמרוד" לפורשים מהאסלאם הסוני.

הסיסמא "האסלאם הוא הפתרון" חסרת שחר. שנה לשלטונו של מורסי חשפה כי האיסלאם הפוליטי אינו שונה בהרבה מהמשטר הקודם, מבחינה כלכלית וחברתית. היחסים עם קרן המטבע הבינלאומית, הסרוב להכיר באיגודים המקצועיים העצמאיים, והסירוב לתמוך בתביעות העובדים – כל אלו הוכיחו שהאחים המוסלמים מיישמים למעשה את הקו של כלכלת השוק הניאו-ליברלית, שמעדיפה את ההון על פני העובד. מורסי כנשיא יכול היה ליישם את התביעה הבסיסית של המהפכה – צדק חברתי. אלא שבדיוק כמו המשטר הקודם, הוא זלזל בפועלים ובעניים, ומצבם הדרדר. זו הסיבה שהזעם כלפיו בולט בכל הכיכרות של מצרים כיום.

היום עומדת מצרים ועמה מהפכת ה- 25 בינואר בפני צומת דרכים קריטית. האחים המוסלמים אינם מאמינים בדמוקרטיה ואינם מתכוונים ליישם את הצדק החברתי. הם פועלים בדרך של ביטול כל מי שאינו שייך אליהם. הם משווים את האופוזיציה לאנשי המשטר של מובארכ. האופוזיציה מצידה, פועלת בחוסר חוכמה בכך שלא הכירה בתוצאות הבחירות לפרלמנט והביאה לביטולו, ואחר כך התכחשה לתוצאות הבחירות לנשיאות. תנועת "תמרוד" חסרת פרוגרמה והיא מתנגדת לכל שלטון בלי להציע אלטרנטיבה. מצב פוליטי בעייתי זה פותח דלת רחבה בפני כניסת הצבא, שאם נאהב זאת או לא הינו בעצם המשך ישיר של המשטר הקודם, תלוי לחלוטין בארה"ב ואינו יודע לשלוט אלא באמצעות צווים ודיכוי פוליטי. כל עוד מסרבים האחים המוסלמים להכיר בלגיטימות של האופוזיציה – וזו בתורה חותרת לבטל את הלגיטימיות של האחים המוסלמים – המבוי הסתום של מצרים ילך ויעמיק.

היום, אחרי שהתבהר לכל הצדדים שאין לאף אחד מהם יכולת לשלוט מבלי לקחת בחשבון את הדעות והעמדות של האחר, ואחרי שהעם המצרי הוכיח שלא יתן לאף אחד לשלוט בו באופן דיקטטורי או לכפות עליו את הפרשנות הקיצונית שלו לדת, ואחרי שהצבא חשף את כוונותיו הזדוניות, חייבים שני הצדדים לעימות לנצל את ההזדמנות ההסטורית כדי להגיע לפשרה ביניהם, להצלת מצרים מציפורני הצבא. הכיכר חייבת לכפות הסכמה היסטורית בין שני הצדדים, להגנה על הריבונות של העם והמדינה. בזמן שנסיכות קטאר תומכת באחים המוסלמים וסעודיה מתייצבת לצד האופוזיציה, חייב העם המצרי לתמוך בעצמו ולכפות על שני הצדדים לכבד את כללי המשחק הדמוקרטי.

מורסי ילך, אבל לא באמצעות הכיכרות אלא באמצעות הקלפיות. ההפגנות ההמוניות שמזעזעות את העולם הערבי כולו, חייבות להפוך לכוח פוליטי שמתמודד מול האחים המוסלמים באמצעים דמוקרטיים. האחים המוסלמים נאחזים בלגיטימיות של שלטונם, אבל אין כל בטחון שהם יסכימו לקבל את רצון העם אם אכן יובסו בבחירות. השמירה על הלגיטימיות החוקית היא אינטרס עליון של האופוזיציה האזרחית, ועליה להוכיח שהיא מכבדת מצידה את כללי המשחק. הצעירים בתנועת "תמרוד" חייבים להבין שהדרך לגהינום זרועה בכוונות טובות. מה שקורה היום במצרים הוא חגיגה עממית אדירה שעלולה להפוך לאסון, אם הצבא יצליח להגשים את מאוויו. כל מי שמהפכת ה- 25 בינואר והישגיה חשובה להם – בין שהם ליברלים ותומכי האחים המוסלמים, סלאפים, או אנשי שמאל – חייבים לצאת היום לכיכרות בקריאה מהדהדת: כן לדיאלוג ולא גדול וצלול לשלטון הצבא.

 

אודות דעם מפלגת פועלים

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.