לגמור ת'מלחמה

פורסם ב- Saloona.

דז’ה וו – השנה 2009. ירד הרבה דם. אני בבית החולים, ואדם שלי נולד. בחוץ, בקור, יותר מאלף ארבע מאות נהרגו. נבחרו מי שנבחרו, ועוד ארבע שנים עברו. ושוב, מסתובב הגלגל, ושוב כותש תחתיו עוד בשר חי. ולבשר הזה, אין לאום ואין דת, לא צבע ולא מין, ומעכשיו, גם אין לו יותר חיים.

קול השכול והזעקה עולה השמיימה – נ-ק-מ-ה! והגלגל ממשיך להסתובב.

בצד הדרך, מרוחק, עומד לו המנהיג, ומשתין בקשת על הכל. חלום רטוב מתגשם, מצוקות גדולות נקברות. עוני, אבטלה, פריפריה, ייאוש, אדישות, דיכאון, לא גומרים ת’חודש, מחאה, שאלה חברתית, וחייזרים אחרים שפלשו לזירה בלי הזמנה, מגורשים! החוצה! כאן לא תחיה הרווחה, כאן יחיו הרווחים. אח.. אנחת רווחה.. שוב כולם מתייצבים ומתלכדים, כל אותם המנוצלים, המושפלים והמורעבים, מאחורי נציג הטייקונים. שוב אני רואה את המנדטים נוצרים, מדמם של האזרחים, היהודים והערבים.

בצד הדרך השניה, עומד לו מנהיג אחר, ומשתין גם הוא בקשת על כולם. חלום רטוב מתגשם גם שם. ואמירות נוסדה במזרח התיכון. על העוני לא מדברים, ולרחובות המחאה לא יוצאים. קול ההתנגדות רועם. אין רווחה ואין שלום.

ושני המנהיגים מחייכים אחד לשני. מודים אחד לשני. אחרי שעזרו אחד לשני. ואחרי הברוגז יעשו שולם של הקיצוניים. לא ידברו בבתי מלון, רק בשפת הסימנים. והקיצוניות תמשיך למשול, גם שם וגם פה.

ארבע שנים בזבזו וצפצפו על הצלע השלישית, על זה שיושב ברמאללה. השקט היה מחריד. ובצל המחסומים נוספו להתנחלויות עוד ועוד בתים. והעיקר, לא מדברים עם הערבים! לא נכון לומר שלא קרה כלום. לא נכון שלא היתה התקדמות. כי הדברים מטבעם ימשיכו להתגלגל, ואם לא לוקחים אותם לכיוון אחד, הולכים הם לכיוון האחר. והאחר כידוע הוא מקום אכזרי. דרוש המון אומץ לא להגיע לשם. צריך לוותר על פריבילגיות ועל שטחים ועל שמיים ועל ים שנותרו כבושים גם אחרי ההתנתקות, ועל ריבונות שדודה ועל גזענות והתנשאות, ועל הרבה מאוד דברים שפשוט מגיעים לאחרים. נכון, צירי הלידה הם קשים, אך בסוף הם עוברים. כי מקבלים בתמורה חיים, שלום, שוויון, סולידריות וצדק חברתי לכל. וכל אלה שווים את המאבק למענם.

על תביעות אלה בדיוק יצאו העמים הערבים בתוניסיה, בקהיר, בדמשק ובתימן. הם התעוררו והם לא מאמינים יותר למנהיגים ששיקרו להם במשך שנים. הם יודעים שהם שילמו את המחיר של סיסמת ההתנגדות האלימה מחד ושל סיסמת הכניעה לקפיטליזם ולהפרטה מאידך. הם רוצים להוליד חברה חדשה, ובשביל זה הם מוכנים למות.

אנחנו כאן, שמתנו יותר מדי, שנים רבות מדי, יכולים לעצור רגע ולשאול, למי זה עוזר בכלל? צריך להפסיק את המלחמה עכשיו, להחליף את המנהיגים עכשיו, ולבחור בשפיות ובאנושיות.

היום, 15.11.2012, גם אני יוצאת להפגין בקריאה להפסיק את מלחמת ביבי וחמאס הנעשית על הכתפיים של האזרחים שלהם.