להון אין מולדת

הבור בתקציב המדינה העמיד את הממשלה, ובעיקר את הציבור, בפני השאלה איך ממלאים אותו. חסרים בתקציב 40 מיליארד שקל, ועקרי הכלכלה הקפיטליסטית אוסרים על הממשלות להכנס לגרעון שעובר את רף ה3% מהתל"ג. הבעיה היא שמה שמותר לקפיטליסט אסור לממשלה, והיא לא יכולה לעבור סף מסוים של גרעון מבלי להענש בירידה בדרוג האשראי. לעומת זאת, היתרון של הקפיטליסט מתמצה ביכולתו לעשות "מינוף", כלומר ללוות כספים בשיעור של פי שלושים מהונו כדי לממש את הפנטזיות העסקיות שלו. הוא קונה חברות, חוזים עתידיים וניירות ערך, ומשתלט על הכלכלה. אם הוא מצליח הוא נחשב לגאון והונו מוכפל בצורה גיאומטרית. אם הוא נכשל הוא מבקש מהמלווים למחול לו על החוב.

כל זה כבר ידוע, ונושא "התספורות" השחיר את פניהם של הטייקונים בציבור. אלא שהתספורות הן רק צדו האחד של המטבע. הצד השני הוא ההפסדים של בעלי המניות, שגורמים לירידה תלולה בהכנסות המדינה ממיסים, וכך תורמים הטייקונים להיווצרותו של בור כפול. הירידה בייצוא עקב התחזקותו של השקל מול הדולר, המשבר הכלכלי באירופה וההטבות המזעריות שניתנו לעובדים עקב המחאה הציבורית, תורמים אף הם להיווצרות הגרעון. הדרך הקלה העומדת בפני הממשלה היא כמובן לצמצם את ההוצאה הציבורית ולהעמיק את הגבייה, לספק לאזרח הפשוט פחות בריאות, חינוך ורווחה, ולהטיל יותר מיסים על האדם העובד.

מאחר והמתח החברתי בישראל מגיע לשיאים חדשים כל אימת שמתפרסם מדד העוני, הפערים החברתיים הם מהגבוהים בעולם, ואנשים צעירים לא מצליחים להתפרנס בכבוד, הגזרות החדשות מתקבלות בשאט נפש. ברור לכולנו שישנם עשירים מופלגים הנהנים מהטבות, בעוד הציבור הרחב משלם את מלוא מחיר המשבר. גם לאוצר ברור שהגזירות על הציבור לא יוכלו לממן את הוצאות הממשלה לטווח ארוך, ואי אפשר להמשיך ולפגוע ברמת החיים של הציבור ללא גבול. לכן מתעוררת לפתע פתאום סוגיית העלמות המס של התאגידים הגדולים, ואנחנו מגלים שחברת טבע עושה רווחים במיליארדים אבל משלמת כמעט 0% מיסים. איך זה ייתכן?

מקלטי המס של התאגידים

הפערים החברתיים אינם תופעה ישראלית. ישראל התאימה עצמה לכלכלה הגלובלית, ואימצה את השיטה שלפיה דרכו של ההון משומנת על מנת למקבל את כל ההטבות, בעוד העבודה הופכת למושג בזוי שאינו מתוגמל. עד תחילת שנות השמונים התנהלה ישראל, כיתר מדינות העולם, כמדינת רווחה, אשר חיזקה את מעמד הביניים באמצעות חלוקה שוויונית של העושר החברתי. הנוסחה הייתה פשוטה: המס על התאגידים הגיע עד ל- 70% מרווחיהם, וחוקי עבודה נוקשים הגנו על רמת ההכנסה של העובד. אולם ברגע שההון שוחרר מכל מחויבות חברתית, המס על החברות ירד ל25%, כמו בישראל, והעובד איבד את ההגנות שלו. בישראל כמו במדינות קפיטליסטיות מובהקות כמו ארה"ב הצטבר העושר בידיים של 1%, בעוד ש-99% הנותרים נלחמים כדי לא ליפול מתחת לקו העוני. מעמד הביניים נשחק, וקומץ מיליארדרים השתלט על העולם.

עכשיו, כאשר מנסים לתקן את העיוות הפעוט הזה, מגלים שהתיקון הוא בלתי אפשרי. ההון הגדול הוא חמקמק, הוא מתחבא בכל מיני מקלטי מס ברחבי העולם, נופש לו בסודיות מוחלטת באיים מבודדים ברחבי האוקיינוסים, ועל כן אי אפשר למסות אותו. רק אחרי שמדינות האיחוד האירופי החלו לשווע לסיוע כספי, לאחר שבועת הנדל"ן שפקעה ופרשיות השחיתות הביאו אותן לפשיטת רגל, הן מגלות לנו שהתאגידים מתחמקים מתשלום מיסים בגובה 1.3 טריליון דולר. בישראל מתפוצצת פרשת "גוגל", חברה העושה רווחים נאים ומשלמת מס בשווי של 1% בלבד על רווח של 500 מיליון דולר. מתברר כי למעשה היא פועלת בישראל תחת כיסוי של חברה אחרת, בשם GOOGLE LCC הרשומה באירלנד שם מס החברות הוא 12% בלבד ולפעמים 0%, ואת עיקר הרווחים שלה לשנה זאת בלבד, בסך 9.8 מיליארד דולר, היא מסתירה באיי ברמודה.

אז עכשיו החתולים השמנים, מנהיגי המדינות המפותחות, חוברים כדי למסות את הטייקונים שאותם טפחו, אלא שזה לא קל. איי ברמודה, קיימן, ג'רסי ומן הם תחת חסות בריטית, כאשר הסיטי של לונדון מהווה כולה מקלט מס ואיזור חוץ טריטוריאלי בכל הקשור למסים וההון. לא במקרה בחרו הטייקונים הרוסים כמו ידידנו לב לבייב להעתיק את מקום מגוריהם ללונדון. כמובן שבריטניה אינה לבד. מדינת דלאוור האמריקאית, השוכנת בין וושינגטון לניו יורק, מהווה בעצמה מקלט מס, וכך גם הולנד, אוסטריה והנסיכויות ליכטנשטיין ולוקסמבורג. אולם בראש טבלת מקלטי המס עומדת ללא ספק שווייץ, ש"הנייטרליות" שלה אפשרה לה לקלוט את כל ההון המוברח בעולם בלי לשאול הרבה שאלות.

סך כל ההון המוברח למקלטי המס מגיע לטריליונים רבים בסכומים השווים את התל"ג העולמי כולו. איך אנחנו יודעים זאת? אז זהו, שאנחנו לא יודעים, אנחנו רק משערים, כי כל הכסף הזה מוחזק במדינות או טריטוריות השומרות על סודיות מוחלטת. יתר על כן, חלק גדול מהכסף הזה מוחזק בנאמנויות. בעלי ההון מעבירים את הונם בנאמנות לעורכי דין, אשר מקימים עבורם חברות קש, וכך אפילו לא ניתן להגיע לבעלים האמיתיים. כל זה חוקי למהדרין, ומגובה ע"י המעצמות ובראשן ארה"ב, בריטניה, שוויץ ואוסטריה ובשיתוף עם רוסיה.

במועדון האקסקלוסיבי הזה שוכנים יחד חברות "מגניבות" כמו גוגל ואמזון, לצד טייקונים רוסים, שייחים מהמפרץ ומאפיונרים למיניהם. הם משתמשים במקלטי המס כדי להלבין את כספי הפשע שלהם, כמתואר בספרו של ג'ון גרישם "הפירמה". נושא מקלטי המס עלה במלוא חריפותו לאחר המשבר העולמי של 2008, שהכניס את ארה"ב ואת אירופה למשבר כלכלי ופוליטי חסר תקדים. היו אלה ניירות ערך "רעילים" המבוססים על שוק המשכנתאות המשניות, שהפילו את הבנקים הגדולים, והם הונפקו באיי הבהאמה וביתר מקלטי המס שהבנקים להשקעות וקרנות הגידור פועלים בהם, הרחק מכל פיקוח.

הטעיית הציבור

מי שמצביע על ועדי העובדים של הנמלים וחברת החשמל כעל מונופולים, וכעל הבעיה המרכזית, לא רק מטעה את הציבור, אלא מנסה לחפות על הפושעים האמיתיים. אלו הם הטייקונים הגדולים וראשי התאגידים המתגאים בכך שהם לא משלמים מס, ושהם צוחקים על הציבור בעזרת מיטב עורכי הדין ומשרדי רואי החשבון. הם מסתפקים בכך שהם "נותנים" עבודה ובכך הם תורמים לצמיחה. זה מאוד עצוב שהממשלות בעולם, ובתוכן הממשלה הישראלית, מוכרת את השקר הזה לציבור, וכל מדיניותן מכוונת למשוך את התאגידים ואילי ההון לישראל באמצעות חוקים כמו ה"חוק לעדוד השקעות הון". כמה חשוב שווארן באפט קנה את "ישקר", כמה חבל שהעסקה עם פוטאש הקנדית שחומדת את ים המלח לא יצאה לפועל, כמה טוב שאינטל וטבע נמצאות בישראל, כמה חשוב לקבל ציון AAA מחברות דירוג האשראי הפועלות לטובת הפיראטיים הגלובליים.

למדינה הקפיטליסטית אין כל תקומה. מי שאומר שהכלכלה הקפיטליסטית יכולה לתקן את עצמה ושהמשבר הוא זמני משקר ביודעין. אין דרך לעצור את התאגידים הגדולים ואת בעלי ההון, ולכן הפערים החברתיים רק יתרחבו, רמת החיים של מעמד הביניים תרד והוא יעלם. לא פחות חשוב – המשטר הדמוקרטי עצמו בסכנה, מאחר והקפיטליסטים שולטים מאחורי הקלעים בפוליטיקה, ואיש לא בחר בהם. לפיד פוגש את שלדון אדלסון, דיויד קמרון הוא שפוט של אילי ההון בסיטי של לונדון, ואובמה חישק את עצמו בנציגי הבנקים הגדולים כבר בקדנציה הראשונה. הציבור לא מאמין בבחירות, ובצדק, כי אין בהן כדי לשנות את המצב. הצבעת לפיד, קבלת ביבי. הלכת עם עיני שוב קבלת ביבי. הצבעת ביבי קבלת דנקנר, תשובה, אריסון ושאר חברי הכנופיה.

אילי הון, התאגידים הגדולים והבנקים הם המונופולים הגדולים השולטים על חיינו, ואין להם נאמנות לדבר מלבד לרווחיהם, בודאי לא למדינה שלהם או לבני עמם. "להון אין מולדת", אך לעומת זאת העובדים שטופי המוח עדיין מאמינים בפטריוטיזם, באהבת המולדת ושנאת הזולת. אולם המדינה שלמענה הם מוכנים להקריב את חייהם כבר מזמן לא שלהם, והיא למעשה הולכת ונעלמת ואינה יכולה לשרתם יותר, כי היא ויתרה על האמצעים ועל הכוח לעשות זאת. מצב זה מוביל לאט לאט לשנוי תודעתי עמוק, הוא מוליד שנוי, והופך את המושג מהפכה מרעיון מופשט למציאות מוחשית.