להפוך את ירושלים מעיר של אפרטהייד לשער למדינה דמוקרטית אחת

ביום ה' 11.2 קיימה מפלגת דעם דיון ציבורי שהתמקד בירושלים. הדיון הציג תמונת מצב קשה ומדאיגה של עיר מפוצלת בה חיים מאות אלפי תושבים פלסטינים בתנאים קשים ביותר. מאידך הוצג […]

ביום ה' 11.2 קיימה מפלגת דעם דיון ציבורי שהתמקד בירושלים. הדיון הציג תמונת מצב קשה ומדאיגה של עיר מפוצלת בה חיים מאות אלפי תושבים פלסטינים בתנאים קשים ביותר. מאידך הוצג גם חזון של שותפות וחיים שוויוניים בין ישראלים ופלסטינים בעיר אחת שיכולה, אם יהיה הרצון והאומץ, להפוך מעיר שמסמלת את הסכסוך ומדיניות האפרטהייד לשער של תקווה למדינה אחת דמוקרטית לכולם.

הדובר הראשי בדיון היה ארז וגנר, רכז סניף מען ארגון עובדים בירושלים, שתאר את המצב המשברי הקיים והציג חזון עתידי מעורר תקווה. בנוסף דברו שרה אברהים תושבת מחנה הפליטים שועפט וראמי ערפאת תושב שכונת כפר עקב. את הדיון הנחה יואב גל טמיר מועמד דעם לכנסת. להלן עיקרי הדברים. הדיון כולו ניתן לצפיה בפיסבוק

את הדיון פתח המועמד הראשון ברשימת דעם החבר יואב גל טמיר שהזכיר שמאז כיבוש ירושלים המזרחית בשנת 67 וסיפוחה, מדינת ישראל והעירייה מנהלות מאבק לדילול האוכלוסייה הפלסטינית בעיר. המטרה היא לשמור על רוב יהודי ולקבע את ירושלים כעיר יהודית שמנותקת לחלוטין מהגדה המערבית ומרצף הישוב הפלסטיני המקיף אותה. 

במסגרת מדיניות הדחיקה של התושבים הפלסטינים, העירייה מונעת תכנון ופיתוח של שכונות במזרח העיר, דבר המוביל למשבר דיור. שירותים בסיסיים כמו איסוף אשפה, טיפול בתקלות מים ושירותי רווחה, כמעט ואינם קיימים במזרח ירושלים. מערכת החינוך הפלסטינית הוזנחה לחלוטין. בנוסף, כליאת מחנה הפליטים שועפט וכפר עקב מאחורי גדר ההפרדה יצרה מצב הקרוב לאסון הומניטרי. 

העוני, המצוקה והרס הסביבה והחברה זולגים ומשפיעים על כלל תושבי העיר, שמשלמים את מחיר האפרטהייד העירוני. 

גל טמיר קבע שאת הפרדיגמה הזאת צריך לשנות: במקום להיאחז בשאיפה לרוב יהודי צריך לדבוק בעקרון השוויון לכול; במקום להשלים עם עיר מזוהמת, שמונעת פיתוח תשתיות ושירותים לתושביה הפלסטינים ונידונה לפיגור כלכלי, חייבים לאמץ מודל של עיר עם תשתיות ירוקות ומתקדמות המשרתות את כולם; במקום נדל"ן יקר ופרויקטים מושחתים כמו הולילנד במערב העיר, במקום הרס בתים ומצוקה במזרחה, צריך לקדם דיור בר השגה בבנייה ירוקה לכל. 

מדיניות חדשה וירוקה של עיריה עם חזון שוויוני תפתח בתי ספר מתקדמים, תעשיות ירוקות, תחבורה ציבורית חשמלית ונקייה, תשתיות מים וחשמל ירוקים, לכל התושבים ללא הבדל דת, גזע ולאום.

שינוי כזה ייצר עתיד של פריחה ושותפות בין כל תושבי העיר; יחליף את העוינות בין האוכלוסיות בהפריה הדדית ועושר תרבותי המאפיינים את העיר. ירושלים כזאת יכולה להוות מנוע לחיים משותפים במדינה, במקום נושא שמפוצץ כל מו"מ לשלום. כדי להכיר טוב יותר את ירושלים ואת בעיותיה ולדון על אפשרות למציאת פתרונות אנו מארחים היום שלושה דוברים. הראשון בהם ארז וגנר מנהל סניף מען בעיר.

ארז וגנר: ירושלים כמיקרו קוסמוס של הסכסוך

באוקטובר 2000 עברתי לירושלים לצורך לימודים. באחת חוויתי כמו כולנו את הקריסה של תהליך השלום והשתלטותה של האלימות. בשני המחנות השתלטו על הזירה זרמים קיצוניים – הימין הישראלי זינק, החמאס השתלט על הרחוב הפלסטיני. המשטרה ירתה למוות ב-13 תושבים ערבים בתוך ישראל, ואילו בירושלים חווינו גיהנום של פיגועים. מה שנדמה לרגע כהתקדמות לקראת פתרון שתי המדינות התמוטט לחלוטין.
כמה שנים קודם נולדה מפלגת דעם, לאחר שבינה ובין מפלגת חד"ש התגלעו חילוקי דעות חריפים ביחס להסכם אוסלו. שעה שחד"ש ראתה בהסכם בין מפלגת העבודה ואש"ף הישג,  וצעד לקראת פשרה היסטורית בין שני העמים, ראו מנהיגי דעם את ההסכם כהסדר שקובר את רעיון שתי המדינות ומסכל כל סיכוי לבנייה של מדינה וכלכלה פלסטינית עצמאית. להערכת מפלגת דעם הביא הסכם אוסלו להנצחת התלות של הפלסטינים בישראל והפיכתה של הרשות הפלסטינית העתידית לישות חסרת ריבונות שהפונקציה היחידה שלה תהיה לשמש כקבלן משנה לכיבוש הישראלי. שעה שחד"ש ויחד איתה הרוב המכריע של השמאל הישראל תמכו ברשות הפלסטינית ובמנהיגי מפלגת העבודה,  הגדירה מפלגת דעם את ההסכם כאסון הסטורי לשני העמים וכמבוא ליצירת שיטה של אפרטהייד בהסכמה פלסטינית.

האינתיפאדה של אוקטובר 2000 – עשרים שנה של הקצנה

המחלוקת על קריאת המציאות הוכרעה בשטח מהר מאד באופן הנורא ביותר. האכזבה ברחוב הפלסטיני תדלקה את חמאס ואת המגמה המקצינה של האיסלם הראדיקלי עם פיגועי האוטובוסים של האינתיפאדה השניה. אלו בתורם חיזקו את התיזה של הימין האנטי פלסטיני והדתי שהלך מאז שנת 2000 וביצר את שילטונו תוך שהוא מרסק עד דק את השמאל. אבק השרפה שנדלק באוקטובר 2000 וגבה אלפי קורבנות, הפיל קורבן גם את האמונה של קבוצות שלמות בשני הצדדים בפתרון מדיני וחיים משותפים של ישראלים ופלסטינים בארץ הזו.
חומת ההפרדה שנמתחה לאורך מאות ק"מ חצתה את ליבה של ירושלים שהפכה לכר פורה של זרמים דתיים ופוליטיים פנאטים. שייח ראאד סלאח צעד לירושלים, שרון עלה להר הבית, גם האוונגליסטים דחפו את עצמם אל תוך הזירה.  כל אלו הפכו את תושבי העיר, הפלסטינים והישראלים, לבני ערובה של האג'נדות הקיצוניות שלהם. בתוך מציאות קשה ומדממת הוקם בשנת 2000, ממש במקביל לפריצת האינתיאפדה, משרד קטן של מען שהחל לטפל בבעיות של עובדים ומובטלים במזרח העיר. כאשר חיפשתי לעצמי בית פוליטי ורעיוני, שבו אנשים ונשים ושמסרבים לראות בפלסטינים אויבים, ופועלים בשטח להעצמה של עובדים פלסטינים, היה זה אך טבעי שאצטרף לדעם ולמען. כך יצא לי לפגוש את המציאות בירושלים המזרחית ואתה לבנות יחד עם  שותפים למאבק מציאות אחרת ששמה את האדם וחייו במרכז במקום להגרר אחר ההקצנה הדתית והלאומנית.

בשני העשורים האבודים שחלפו מאז האינתיפאדה של אוקטובר 2000 איבד השמאל הישראלי כל רלוונטיות. התמיכה שלו בתכנית ההפרדה של שתי המדינות הובילה רבים בתוכו לתמוך בהקמת גדר ההפרדה ולתמוך בממשלת שרון. באותה שעה שלטון הימין המשיך בצורה עקבית לייצר עובדות בשטח, ליישב עוד ועוד יהודים בשטחי ירושלים המזרחית, לייצר רצף טריטוריאלי יהודי המנתק את הפלסטינים תושבי ירושלים מהגדה. הקמת גדר ההפרדה הפכה כלי כלכלי אדיר כוח של דחיקת עשרות אלפי פלסטינים אל מחוץ לעיר.  
המדיניות הקבועה של ישראל מאז סיפוח ירושלים בשנת 1967 הינה דילול האוכלוסייה הפלסטינית בעיר וניתוקה מהרצף הפלסטיני של רמאללה, בית לחם, יריחו והעיירות והכפרים שביניהם.

 

מזרח ירושלים  – מצב חברתי וכלכלי אסוני

בגלל מניעתן של תוכניות מתאר לפלסטינים מחזיקה האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, המונה 38% מתוך תושבי ירושלים, שטח של 8% בלבד. ב-50 השנים שחלפו מאז הסיפוח שוכנו בשכונות החדשות שהוקמו על השטח הכבוש 211,600 יהודים – כולם בשכונות שנבנו לישראלים בלבד על אדמות שהופקעו מפלסטינים.
למציאות זו נוספה כאמור בשנת 2006 חומת ההפרדה, שניתקה את ירושלים המזרחית מהשכונות הפלסטיניות הנושקות לה, הפרידה בין משפחות באבו דיס, בא-ראם וגם גרמה לניתוקן של שתי שכונות – כפר עקב בצפון העיר, ומחנה הפליטים שועפט בצפון מזרח העיר מהרצף העירוני.
הניתוק מן העיר הביא עימו גם ניתוק מהתשתיות העירוניות, והוא אונס את התושבים לעבור מדי יום במחסומים צבאיים. תושבי כפר עקב נדרשים לעבור מדי יום את מחסום קלנדיה בדרך לבית הספר מקום העבודה או למרפאה בירושלים.

העוני החריף בשילוב עם מצוקת הדיור העצומה ממנה סובלים הפלסטינים בעיר יצרה מנוע של טרנספר שקט. בלית ברירה תושבים פלסטינים שידם אינה משגת לשלם שכירות בתוך העיר, נאנסים לעבור לגור בשכונות שמעבר לגדר בבניינים רבי קומות וזולים יחסית אך חסרי כל פיקוח הנדסי ותשתיות תואמות. על פי דו"ח אונרא אשר עוקב אחרי הבנייה במקום – במקרה של רעידת אדמה צפויים 80% מהמבנים באזורים אלה לקרוס. כתוצאה מבניה זולה זו והעדר שרותים בסיסיים נוצרו בשכונות שמעבר לגדר מעין משכנות עוני שבהם מתגוררים כיום למעלה ממאה אלף תושבים – כשליש מתושבי ירושלים הפלסטינים.
האסון החברתי אינו פוסח על מצב החינוך במזרח העיר. לפי מחקרים שהתפרסמו כ-40 אחוז מהאוכלוסיה סובלת מחוסר השכלה בסיסי ולא סיימה 12 שנות לימוד. תחום הרווחה והתעסוקה, בו אנו עוסקים ממשרד מען ברחוב סלאח א-דין בעיר המזרחית, מהווה שיקוף למצב הקשה: בעשור האחרון בין 77 לשמונים אחוז מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. למעלה מ75 אחוז מהנשים לא השתתפו בשוק העבודה. מי שכן מצליח למצא מקום עבודה  -נשים וגברים כאחד – סובלים משוק עבודה פוגעני במיוחד, העדר כל בטחון תעסוקתי, שליטה מוחלטת של קבלני משנה, ומשכורות נמוכות.


העברת השגרירות האמריקאית – רגע מכריע

העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וההכרה של טראמפ בסיפוחה של העיר לישראל היתה עוד נדבך בחיסול פתרון שתי המדינות. תכנית טראמפ שזכתה לגיבוי מקיר לקיר בישראל הבהירה שאין התכנות להקמתה של  מדינה פלסטינית עצמאית. הסירוב הישראלי להכיר בזכות של הפלסטינים לעצמאות ופירוק  ההתנחלויות מחד, והקריסה של הרשות הפלסטינית כגורם מדיני שיכול להוביל לבניית כלכלה וחברה עצמאית מאידך הפכו את הקריאה להפרדות ולהקמת שתי מדינות למנטרה שנועדה למען יחסי ציבור אך בפועל רק מנציחה את המצב הקיים.

בהקשר הזה מפלגת דעם מניפה בגאון את הרעיון של שותפות במקום הפרדות. מול המציאות של הפרדה וגזענות, בין אם מדובר בלאומנים קיצוניים ישראלים או באנשי שמאל ציונים, ובמקביל נוכח הקצנה דתית לאומנית פלסטינית מאידך, הדוחפים לעימות דמים, אנחנו מציעים להחליף דיסקט. ההצעה של דעם היא להשליך לפח הזבל של ההיסטוריה את עקרון העיוועים של מלחמה דמוגראפית לשמירה על רוב יהודי, ולהחליף אותו בעיקרון השוויון, הדמוקרטיה והכלכלה הירוקה.

לקידום הרעיון המהפכני הזה איננו מסתפקים בחלומות ודיונים תאורטיים. אנו פועלים בשטח, בעבודת נמלים שעושה מען ארגון עובדים לקידום שוויון לנשים, להקמת ועדי עובדים, לבנייה וייזום של קואופרטיבים הידרופונים, לקידום תעסוקה הוגנת. אנו בונים יחד פלסטינים וישראלים בסיס משותף ותנועה ששואפת לשנות מציאות.


המשבר בירושלים הוא גם הזדמנות
אנחנו מאמינים שהמשבר הוא גם הזדמנות. תוכנית גרין ניו דיל ישראלי פלסטיני שאותה מעמידה מפלגת דעם, מהווה מפתח שיאפשר להתמודד עם שלושה צדדים של המשבר שאותו אנו חווים בירושלים. כאן לדוגמא שני נושאים הדורשים טיפול מיידי:

בתחום הדיור – נדרשת תכנית מתאר חדשנית שתהיה מבוססת על צרכיהם של תושבי העיר ולא על אג'נדה גזענית של צביון יהודי. תכנית זו תיתן העדפה מתקנת לבנייה בשכונות הפלסטיניות אחרי שנים של אפליה ותהיה מבוססת על בנייה ירוקה ומאופסת אנרגיה. תכנית זו שבהכנתה והפיקוח עליה יהיו שותפים מתכננים ערבים ויהודים תבטיח עצירתם של פרוייקטים מגלומניים והרסניים במערב העיר, שמשרתים בעלי הון וגם את הגנה על הריאות הירוקות במערב העיר.  
בתחום הכלכלה והתעסוקה – נדרשת מדיניות של קידום ופיתוח של תעשיה ירוקה ומתקדמת, יצירת תכניות הכשרה מקצועית להכשרת עובדים לעולם התעשיה החדש והבטחה של זכויות עובדים.

בתחום החינוך – אנו קוראים לפיתוח והרחבה מסיבית של רשת בתי ספר ציבוריים שישרתו את כלל ילדי העיר, כולל בתי ספר משותפים בהם ילמדו תלמידים יהודים וערבים יחד. יש לפתח תוכניות רחבות היקף לטיפול בעצירת נשירה, השלמת השכלה למבוגרים תוך דגש על קידום השכלה של נשים.  
תכנית רחבת היקף כזו בשלושה מישורים מרכזיים שנוגעים לחייהם של כל תושבי העיר תייצר מכנה משותף של קידמה ורווחה ותוכל כך להתחיל לפרק את חומת האיבה בין ישראלים ופלסטינים. זהו אינו משחק סכום אפס בו זכיה של צד אחד הולכת על חשבון הצד השני. נהפוך הוא, בחזון שלנו קידום שני הצדדים יחד יקרין חיובית ויפרה את שתי הקהילות.
כך לדוגמא אנו קוראים לבטל את התכנית  שאותה אשרה הממשלה לאחרונה כאתנן לרשימת הימין הקיצוני של סמוטריץ ובן גביר לבניית 9000 יחידות דיור בשכונה ליהודים בלבד בשטח שדה התעופה עטרות בצפון ירושלים. במקום תכנית זו שרק תגביר את המתח ותנתק את הרצף העירוני בין בית חנינה ובין כפר עקב אנו מציעים להקים שכונה לתושבים פלסטינים שתיבנה בשיטות מתקדמות של בנייה ירוקה מאופסת אנרגיה במחיר מסובסד אשר תתן מענה למצוקת הדיור של התושבים הפלסטינים באזור שהביאה  למצב האסוני בכפר עקב.  

בירושלים ישנם כבר כיום לא מעט תעשיות טכנולוגיות מתקדמות ובהן תעשיית הפוד – טק שעומדת בחזית הקידמה הטכנולוגית. אם וככל שיהיו תוכניות להכשרה של כוח עבודה מתאים יכולה תעשיה זו לתת כר נרחב למחקר ולתעסוקה ולהציב את העיר במקום מכובד במאבק העולמי לצמצום השימוש במזון מן החי על הנזק הסביבתי הכרוך בו. מאידך מערכת חינוך מתקדמת ומתפקדת תכניס מוחות חדשים למעגל היצירה הזה, תכניס לחיים המודרניים אוכלוסייה שלמה שנזרקה אל מחוצה לה.
החזון הזה אינו חלום בהקיץ. מדובר בפרוייקטים שמתבצעים בעולם, חלקם מנוהלים ומובלים על ידי חברות ישראליות המובילות בתחומים של אנרגיות מתחדשות טיפול במים וטכנולוגיות הקשורות לרכב האוטונומי. תקנים של בנייה מאופסת אנרגיה הופכים לתקנים מחייבים בארצות הברית ובאירופה וכך גם ההכשרה של עובדים שנפלטו מתעשיות מסורתיות ומזהמות לעבודה בתעשיות מתקדמות וירוקות. כוון התפתחות זה מהווה כלי רב עצמה בהתמודדות של האנושות מול משבר האקלים ובמאבק לקידום  אוכלוסיות מופלות אשר סבלו במשך שנים מגזענות, עוני ודיכוי.
ירושלים הינה היום אזור מוכה אסון. עיר מקוטבת ומלאת מתחים שמייצרת יום יום אפליה והדרה. את המודל ההרסני הנוכחי אנו מציעים להחליף במודל של מרחב משותף בין יהודים לערבים – גרין ניו דיל ירושלמי. זהו הסיכוי לייצר כאן מרחב משותף של רווחה ולהפוך את ירושלים מסמל של עימות, שנאה ואפליה למקום שיפתח את השער לבנייתה של מדינה דמוקרטית שוויונית אחת לישראלים ופלסטינים.

Avatar

אודות ארז וגנר