לישון עם קאסם סולימאני

קאסם סולימאני כבר לא עמנו, ורבבות בסוריה, תימן, לבנון ואפילו בתוך איראן עצמה חגגו את מותו. ישראל לא חגגה, היא הביעה תמיכה רפה במעשהו של הנשיא טראמפ, תוך הוראה מפורשת לשרי ישראל לסתום את פיהם, כי מה שמותר לאמריקה, אסור לישראל. שהרי אלפי קילומטרים מפרידים בין איראן לארה"ב, בעוד שישראל זה כבר סיפור אחר, כולנו חיים באותה שכונה, ואיראן נמצאת לא הרחק מגבולה הצפוני.

חיסולו של קאסם סולימאני הוא ללא ספק מעשה מלחמתי, אך כאשר בארה"ב עסקינן, איראן נוהגת בזהירות יתרה. בעוד שבעולם הערבי היא מתירה כל רסן, טובחת בסורים, מחסלת מנהיגים לבנונים ואחרים, כאשר מדובר באמריקה התגובה היא "מדודה", כפי שהגדיר זאת שר החוץ מוחמד זריף. על פי השיטה הישראלית, האיראנים מזהירים מראש את שוכני הבניין שהם הולכים להפציץ, והטיל פוגע במטרת הנדל"ן ללא אבדות בנפש. חמאס לא מעונין במלחמה עם ישראל, כמו שאיראן אינה מעוניינת במלחמה עם ארה"ב. ולהיפך, איראן היא מדינה גדולה מכדי שארה"ב תכבוש אותה, ועזה מוכת עוני והזנחה מכדי שישראל תרצה לשלוט בה.  

חיסולו של קאסם סולימאני לא היה הכרחי, וגם לא היה בתכנון האמריקאי. כידוע, טראמפ קרא לנשיא איראן רוחאני להיפגש ללא תנאים מוקדמים כדי להגיע להסכם גרעין חדש. האיראנים התייחסו להזמנה בזלזול, ודרשו מטראמפ להסיר את הסנקציות הכלכליות החמורות שהוא הטיל עליהם כתנאי מוקדם למו"מ. האיראנים לא הסתפקו בסירוב. לאור המשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה הכלכלה האיראנית, הם החליטו שהתשובה הטובה לנשק הכלכלי האמריקאי הוא נשק צבאי, מבלי לקחת אחראיות מפורשת על המעשים.

על פי ההערכה האיראנית, טראמפ, כמו אובמה, שונא מלחמה, שואף להסתלק מעיראק ומהמזה"ת בכלל, וחוזר ללא הרף על סירובו להתערב במלחמות השבטיות האזוריות שאין להן הגיון ופתרון. כך התחילו האיראנים לפגוע במכליות נפט השטות במפרץ הפרסי, ולאחר מכן הפילו מל"ט אמריקאי. כאשר הם ראו שטראמפ ממצמץ ולא מחזיר מלחמה, הם הסלימו את פעולותיהם והפציצו את מתקני הנפט בסעודיה מתוך הערכה שטראמפ יבלע את הפרובוקציה ולא יחזיר מלחמה.

אלא שבזמן שאיראן הרגישה בטוחה במעמדה האזורי, תחושה שרק גברה לאור הנטישה האמריקאית של האזור הכורדי בגבול הטורקי סורי; כאשר הנוכחות האמריקאית בעיראק הצטמצמה, וכאשר יריבתה סעודיה מחפשת קשר עם חצר המנהיג העליון עלי ח'אמנאי – לפתע פורצת ללא הודעה מוקדמת אינתיפאדה עממית בלבנון תחת הסיסמה "כולם פירושו כולם", הקוראת להפלת הממשלה שבשליטת חיזבאללה. ולא זו בלבד, אלא שהאינתיפאדה הזאת לא נשארה בתוך גבולות לבנון. היא התפשטה גם לעיראק, בעיקר לדרומה של המדינה בעלת הרוב השיעי, כאשר בעיראק הקריאה הרבה יותר ברורה:  לסלק את איראן ואת ממשלת הבובות הפרו איראנית שלה.

לא רק זאת, אלא שגל המחאה התרחב לתוככי איראן, ואלפים יצאו לרחוב בקריאה להפיל את משטר האייתולה. העלאת מחירי הנפט היתה הגורם המיידי שהוציא את ההמונים לרחובות במחאה על האבטלה, העוני והשחיתות של המשטר. אולם קריאות הזעם היו גם נגד סדרי העדיפויות של המשטר, העסוק בהתפשטות אזורית במקום לדאוג לאזרחים. לזה המשטר האיראני לא ציפה. המחאה העממית מהווה את הסכנה האסטרטגית האמתית המאיימת על המשטר, וההוראה הייתה ברורה, להטביע את המחאה בדם. המוציא לפועל היה לא אחר מאשר קאסם סולימאני.

האיראנים, הנחשבים מתוחכמים, מצאו דרך להיחלץ ממשטר הסנקציות הכלכליות שמטיל עליהם טראמפ ובו בזמן גם להיפטר מהמחאה. הם פתחו במתקפה משולבת באמצעות המיליציות העיראקיות שתחת פיקודו של סולימאני, טבחו למעלה מ- 500 מפגינים עיראקיים, רובם שיעים, וטבחו גם 1500 מפגינים בתוך איראן.  במקביל הם התחילו במתקפה על בסיסים אמריקאים בעיראק כדי לסלק את הפולש.

אלא שהחישוב שלהם לא יצא נכון: הצעירים העיראקים לא נרתעו, הם ממשיכים להפגין למרות שהמיליציות ממשיכות להרוג בהם גם עכשיו; בלבנון ההפגנות לא פוסקות; והעיקר, טראמפ הפתיע על ידי חיסולו של סולימאני והודיע בזאת לאיראנים שהמשחק המתוחכם שלהם הסתיים. האיראנים הבינו את מסר, ירו את הטילים שלהם, והפיצו פייק ניוז שהם הרגו חיילים אמריקאים. טראמפ הודה להם על המחווה, ובינתיים הדברים נרגעו.

אלא שהרגיעה היא זמנית. טראמפ הודיע על הטלת סנקציות נוספות על איראן, וזו חייבת לעשות חישוב מחדש של המסלול ולהחליט לאן מועדות פניה. טראמפ כבר הציע לאיראנים להמשיך ולהילחם ביחד נגד דאעש, ולחזור לשולחן המו"מ. אלא שאיראן הייתה מעדיפה לחזור לימי ברק אובמה, ולאותו הסכם הגרעין שכל כך היטיב עמה.  עד כדי כך שישראל, סעודיה וכמובן טראמפ לא רוצים לשמוע עליו, ויעשו הכול לחסלו סופית. למעשה קאסם סולימאני ומשטר המנהיג העליון פרחו בימי אובמה. הוא העדיף אותם על פני הסעודים, ואפשר להם לפרוס את שליטתם על פני המזה"ת כולו תמורת החתימה על הסכם הגרעין.

מה שהיה טוב לאיראן, לאירופה ולאובמה היה רע מאוד למיליוני סורים שנותרו לבדם מול משטר רצחני אשר נעזר בקאסם סולימאני ובוולדימיר פוטין כדי להחריב את סוריה על תושביה. כך האיץ הסכם הגרעין עם איראן (2015) את צמיחתה של דאעש, בתמיכה של האוכלוסייה הסונית בסוריה שהופצצה בחביות נפץ מהאוויר. תוצאותיו סייעו לעליית הימין הפשיסטי באירופה, ושינו את המפה הפוליטית עקב ההגירה ההמונית של סורים ועיראקים סונים שחיפשו מקלט בטוח באירופה. בסופו של דבר, המהלך של אובאמה הכשיר את הקרקע לעלייתו של טראמפ ולגל הלאומני ששטף את ארה"ב ואת בריטניה בדמות הברקזיט.

היום נשמעים קולות של המועמדים הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב, כמו אליזבט וורן וברני סנדרס, הקוראים בגרון ניחר "לא עוד מלחמה". הם מגנים את חיסולו של קאסם סולימאני, אשר למרות היותו לדבריהם נבל, הוא אינו יוצא דופן, ולטענתם לארה"ב אין סיבה להתערב בסכסוכים הנצחיים במזה"ת. אכן דבריהם נשמעים שמאליים ורדיקאליים, אלא שעמדתם לא פחות לאומנית מעמדתו של טראמפ וחבורת השמרנים שלו, שקוראים להסתגרות ומגנים את הגלובליסטים.

יתר על כן, ארה"ב הרסה את עיראק, דאגה להעביר את השלטון לעושי דברה של איראן בעיראק בדמות נורי אל-מלכי, גרמה לצמיחה של אל קאעידה בעיראק, וקבעה בה חוקה עדתית שגרמה לשחיתות פנימית כרונית ולגניבה של כספי הנפט. עכשיו באים הליברלים האמריקאים, מעמידים פני תם ורוצים להסתלק, תוך שהם משאירים את העם העיראקי לחסדי מנהיגים כסולימאני והכנופיות שתחת פיקודו.

האמת היא, שלא רק וורן וסנדרס אינם מעוניינים במלחמה, גם טראמפ אינו מעוניין בה כפי שצייץ אינספור פעמים. כמו טראמפ, גם הם לא מתעניינים בגורלם של האזרחים בעיראק, סוריה, לבנון ותימן. אם היה לאותם דמוקרטים שמץ של עמדה סולידרית, דמוקרטית וליברלית, הם לא היו רצים להתפייס עם משטרים רצחניים כמו באיראן וסוריה, אלא היו תומכים בתנועות הדמוקרטיות שעומדות בבסיס האביב הערבי.

מדוע איננו שומעים אותם מתייחסים למאבקם של מיליוני צעירים ערבים, מצרים, סורים, תימנים, עיראקים וגם איראנים למען דמוקרטיה בארצם? המפגינים קוראים לשינוי המשטרים המדכאים שלהם, ולכינון משטר חילוני, בעד עתיד של שיתוף פעולה עם העולם, רחוק מהדמגוגיה האנטי אימפריאליסטית המשמשת את המשטרים הרודניים השולטים היום בעולם הערבי והאיסלאמי.

כל עוד הדמוקרטים לא ירחיבו את הבנתם בבעיות המורכבות של העולם הערבי, ואת החתירה הנואשת של מיליוני צעירים ערבים לחיות חיים דמוקרטיים נטולי שחיתות ובערות, הם לא יהוו אלטרנטיבה לטראמפ, ולא יציעו דרך אלטרנטיבית למען עולם טוב יותר וצודק יותר. על כן הסיכוי שלהם לנצח אותו בנובמבר 2020 קלושים.   

   

 

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת