ממשלת נתניהו החמישית יוצאת לדרך, כאשר תפקידה העיקרי הוא להלחם בנגיף הקורונה. אסור לדון, אסור לחוקק, אסור לעסוק או אפילו לחשוב על נושא אחר מלבד הקורונה, שהפכה לדבק המחזיק את השותפות בין שני אישים שאינם מאמינים זה לזה. לא במקרה ההסכם הקואליציוני נראה יותר כמו הסכם שכירות הבא להבטיח שהמשכיר לא יסלק את השוכר מהנכס בעוד השוכר מתחייב לשמור על נכס ולהחזירו בשלמותו לשוכר בתום תקופת השכירות. אלא שהמשכיר הממולח הצליח להגניב סעיף קטן המאפשר לו לשנות את מבנה הנכס ללא היכר, בלי שהשוכר יוכל להתנגד לו. האיסור לדון בכל נושא מלבד קורונה מוציא מהכלל נושא שאין לו כל קשר לנגיף, והוא הסיפוח.
עם קורונה או בלעדיה, לנתניהו אצה הדרך לממש את הבטחתו של טראמפ לתמוך בהחלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות. הדבר כתוב שחור על גבי לבן בסעיף 29 של ההסכם הקואליציוני לאמור: "ולאחר שיתקיימו דיון והתייעצות בין ראש הממשלה לראש הממשלה החלופי בעקרונות המפורטים מעלה, ראש הממשלה יוכל להביא את ההסכמה שתושג עם ארה״ב בעניין החלת הריבונות החל מיום 1.7.2020 לדיון בקבינט ובממשלה, ולאישור בממשלה ו/או בכנסת." הסיפוח מהווה ללא ספק צפרדע לא קטנה שגנץ ואשכנזי נאלצו לבלוע. הם ניסו להציב סייגים בסעיף 28 להסכם, כמו הדרישה שהסיפוח ייעשה בתאום עם ארה"ב "תוך חתירה לשמירה על האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל ובהם הצורך בשמירה על היציבות האזורית", כאשר למעשה שני הסעיפים (28,29) מתנגשים זה בזה.
דעתו של הצבא ברורה, והיא מתבטאת במאמרו של האלוף עמוס גלעד, מי שכיהן כראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון. במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" מה- 13.5.2020 הוא כתב "תוכנית הסיפוח היא מהלומה שעלולה להביא לפגיעה קשר בביטחון הלאומי של ישראל… אין צורך בסיפוח, כי המעמד שלנו מוכר ואם נספח המעמד יתערער". במילים אחרות הצורך לספח אינו ביטחוני אסטרטגי אלא פוליטי, והוא נועד להיענות לגחמות של הימין האידאולוגי בישראל ושל תומכיו האוונגליסטים של טראמפ.
ניתן לקבוע שהצבא רואה היום את נתניהו כמי שפועל לערער את יסודות הדמוקרטיה כדי להנציח את שלטונו. הקרע בין הצבא לבין נתניהו התפרץ במלוא עוזו בפרשת החייל אלאור אזריה במרץ 2016. אזריה ירה ורצח את עבד אל פתאח א שריף, שתקף קבוצת חיילים בחברון, כשכבר היה מנוטרל, פצוע ושרוע על האדמה. הוא זכה לגינוי חריף מהרמטכ"ל ושר הבטחון משה יעלון, אבל זכה לחיבוק חם מצד נתניהו, שאף קיים שיחת טלפון עם אביו כדי להביע את תמיכתו. נראה כי הפרשה הזאת הייתה נקודת מפנה בפוליטיקה הישראלית, כאשר משה יעלון התפטר מהממשלה, וחבר לרמטכ"לים בני גנץ וגבי אשכנזי במטרה ברורה להביא את נתניהו לסוף דרכו הפוליטית.
נתניהו מצדו רואה את הצבא כחלק ממה שהימין נוהג לכנות בשם הדיפ סטייט (המדינה העמוקה). המונח הזה מתייחס בדרך כלל לקונספירציה של מערכת אכיפת החוק – בג"צ, הפרקליטות, והמשטרה, כמו גם לתקשורת, שמטרתם לגרום להפיכה שלטונית. כאן מוצא נתניהו בטראמפ שותף לדרך. גם טראמפ רואה את עצמו קרבן לקשר של ה-אף בי איי, משרד המשפטים, קהיליית המודיעין, וכמובן הפייק ניוז (מדיה) להפילו.
ההסכם הקואליציוני אינו שם קץ לעימות בין הצדדים. נתניהו פועל במלוא עוזו כדי להמשיך ולערער את מעמדו של בג"צ כשהוא מאיים שכל התערבות בתוכן ההסכם הקואליציוני המתמיה הזה תביא לבחירות רביעיות, והמתקפה על הפרקליטות הולכת ומחריפה ככל שמועד תחילת משפטו של נתניהו מתקרב. כך גם סעיף הסיפוח, שאמור לתת מכה ניצחת לשמאל הישראלי, לסיים אחת לתמיד את אשליית שתי המדינות, ולהותיר את הימין כשולט הבלעדי על השיח הפוליטי בישראל.
התוצאות של הסיפוח הן לא רק פוליטיות, אלא אסטרטגיות במעלה ראשונה. במאמרו מציין האלוף גלעד שהסיפוח יביא לקריסתה של הרשות הפלסטינית ולחזרה של הכיבוש הצבאי הישיר. זו היא גם העמדה של בני גנץ וגבי אשכנזי, שבונים על השכל הישר של טראמפ שימנע את הצעד הבלתי הפיך הזה. אלא שההתנהגות של טראמפ נוכח מגפת הקורונה לא מותירה הרבה תקוות לשכל ישר, ונראה שבדרכו אל התהום טראמפ מוכן לגרור אתו את המזרח התיכון ואת העולם כולו.
המעניין הוא שאם נציגי הצבא בממשלה, גנץ ואשכנזי, אינם יכולים לסמוך על שפיותו של טראמפ כדי למנוע סיפוח, הרי מתנגדי הסיפוח, השואפים להגיע לפתרון על בסיס שתי מדינות, אינם יכולים לסמוך על עמדת הצבא, הדוגל בשמירת הסטטוס קוו על כנו. אין צורך לספח, אומרים נציגי הצבא, כי אף גורם אינו מערער באמת על שליטתנו על הגדה המערבית, ובתוכם בשטחי סי. הצבא, כמו גם השב"כ רואה יתרון עצום בהמשך קיומם של ההסדרים שנקבעו בהסכמי אוסלו, ובראשם התאום הבטחוני בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל.
בדבר אחד מסכימים אנשי השמאל הישראלי והממסד הבטחוני: "השאלה הגדולה היא", כותב האלוף גלעד, "מה יהיה אופייה של ישראל: אם תהיה מדינה אחת מירדן ועד הים התיכון לא יהיה בה רוב יהודי – זהו איום ממשי על עתידנו". כאן מתחברים כל הכוחות היהודים שהמליצו בפני הנשיא על בני גנץ כמועמד להרכיב את הממשלה, מיש עתיד ועד מרצ. כולם רצו לשמר את אופייה של ישראל כיהודית ודמוקרטית, בעוד הרשימה המשותפת המליצה על גנץ מתוך שנאת נתניהו ואהבת אבו מאזן.
בניגוד לטראמפ, נתניהו הוכיח עד כה, הן בניהול משבר הקורונה והן בהתנהלותו מול הרשות הפלסטינית, שהוא מקושר למציאות, ומבין היטב שהתמוטטות הרשות הפלסטינית תעמיד את ישראל בפני מציאות פוליטית וביטחונית שונה לחלוטין. אמנם עסקת המאה של טראמפ נותנת אור ירוק לסיפוח חד צדדי של ההתנחלויות, אבל בו בעת היא שואפת להשיג את הסכמת הרשות הפלסטינית להסכם. אפשר להסתכן ולומר, שאם נתניהו יעריך שהסיפוח יביא להתמוטטות הסכמי אוסלו ולסופה של הרשות הפלסטינית, הוא לא יממש את הסיפוח.
אלא שהניסיון של 25 שנות קיום הרשות הפלסטינית מוכיח שהרצון שלה להמשיך לשלוט בכל מחיר, ואופייה המושחת והרודני, מאפשרים לישראל לעשות הכל תוך המשך התאום הבטחוני בין הצדדים. בל נשכח שהתאום הבטחוני המשיך גם לאחר פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, גם לאחר ההכרזה על עסקת המאה, וגם לאחר שישראל קיזזה מהכספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית את הסכום שהרשות מעבירה למשפחות האסירים. וכך, למרות שהאופק להסדר מדיני שיוביל למדינה פלסטינית מזמן נעלם, אבו מאזן מתעקש להמשיך בפארסה ולהתנהג כנשיאה ושליטה היחיד של מדינת פלסטין.
בסופו של דבר הסיפוח לא ישנה הרבה מבחינת המציאות בשטח. הכיבוש ישאר אותו הכיבוש, ההתנחלויות ישארו על מקומן, והפלסטינים ימשיכו להיות תלויים בישראל בכל דבר ועניין. הדבר היחיד שיעשה הסיפוח הוא לחשוף את מה שכבר ידוע לכל אזרח פלסטיני מזה זמן רב, שהמדינה הפלסטינית אינה אלא אשליה שנועדה לכסות את ערוותה של הרשות הפלסטינית, ולאפשר את השליטה הישראלית המוחלטת על הגדה המערבית ועל תושביה.
מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית בעיקר בדמיונם של כל המפחדים להסתכל במראה. אלו מסתירים את גזענותם ואת הפחד הקמאי שלהם מהפלסטינים באשליה שהדמוקרטיה יכולה לחול על הכובש ולא על הנכבש. לא צריך לחכות לסיפוח כדי להיווכח שאנו חיים דה-פקטו במשטר אפרטהייד השולט על בנטוסטן בדמות "מדינת פלסטין", אשר נתיניה חסרי כל זכויות אזרח ונתונים לחסדיה של המדינה השלטת בפועל. במקום לחזור על המנטרה של "שתי מדינות" מי שרוצה להתמודד עם הימין צריך להעמיד אלטרנטיבה דמוקרטית אמתית. במציאות העכשווית זו יכולה להיות רק הענקת זכויות אזרח לכל אזרחי פלסטין, כולל הזכות לבחור ולהיבחר במסגרת מדינה אחת, שוויונית ללא הבדל לאום, דת או גזע.
כתיבת תגובה