מגבורי תרבות אנונימיים לאנשי השעה – הפועלים קובעים את עתידנו המשותף

דברים מאת אסמא אגבאריה זחאלקה וניר נאדר מתוך ערב על צילום ומחאה, שאצר אדי גרלד, במסגרת פסטיבל הצילום השני – נמל יפו, אוקטובר 2012.

הדס רשף, "המלקטות", עיבוד תמונתו של מיילה מ- 1857


"הצעקה", דותן גור אריה, קיץ 2011

בפסטיבל הצילום הראשון העברנו כאן הרצאה ומצגת מצולמת בשם גיבורי תרבות אנונימיים. הסדרה הוקדשה ליוצרים החברתיים האלמוניים. עובדות חקלאות ופועלי יצור, אמנים ומרצות, אלו היוצרים עבורנו את העושר החברתי, אנחנו. בפתיח לסדרה הסברנו כיצד "החברה האנושית הנשלטת בימנו על ידי רעיון חופש הקניין ותנועת ההון הבלתי מוגבלת דרך הבורסה, יוצרת עבור גיבור התרבות האנונימי חיים של סבל ופחיתות כבוד, חיים של הישרדות והעדר יצירה."יחד עם זאת הבהרנו וקיווינו ש"הגיבורים הללו, מעמד העובדים, על מנת למנוע את ניצולם, פיתחו את המנגנון המשוכלל של התארגנות קולקטיבית ככוח עבודה מול ההון, כתנאי לחיים של יצירה ורווחה והם עתידים להשתמש בו".

לא חלפו שנתיים והמצגת שנראה כאן כבר אינה מגיעה משולי החברה אלא פונה אל מרכז התודעה של כל אחד מאיתנו, להיכרות האינטימית עם המאבק לצדק חברתי המתחולל ברגעים אלו, ברחובות טהרן, דמשק, מדריד, אתונה, ניו יורק, רמאללה ותל אביב.

ערב על צילום ומחאה, שאצר אדי גרלד, במסגרת פסטיבל הצילום השני – נמל יפו, אוקטובר 2012. על המסך משמאל, וידאו של אסמא אגבארייה זחקאלה

הצילום המופץ ברשת החברתית הוציא את האנשים לרחוב, מהבדידות והניכור שכפה עליהם הקפיטליזם,  והעמיד אותם מחדש בזיקה אל אנושיותם, אל תביעותיהם המוצדקות לפרנסה יציבה, עתיד בטוח, חינוך ראוי, בריאות תקינה וקורת גג קבועה. המאבק בקפיטליזם החזירי הפך את העולם לזירה של מאבק מלא בתקווה לשינוי.

הדימוי הפותח בפסטיבל הצילום בשנת 2010 היה "המלקטות" על פי מיילה. אמרנו אז כי "הדס רשף הופכת את הציור הזה לפעולה של צילום. רשף מלמדת אותנו את טיבו המורכב והמתריס של הצילום – כמו מייליה היא מראה את שהיה שם – הליקוט, וגם את מה שיכול להיות כאן – רשף הופכת את פעולת הליקוט לפעולה של מחאה מאורגנת. המלקטות רוצות תנאים. אילו היינו נשארים איתן בשדה כל אותו היום, היינו מצלמים את מה שמראה לנו רשף. תסיסה חברתית כנגד העוני."

ובכן, נשארנו בשדה ואנחנו לא לבד. במרכז התודעה של כולנו תוסס המאבק החברתי, בין אם אנחנו רק שותפים לו או מתבוננים בו מהצד. כך הפכו גיבורי התרבות האנונימיים לאנשי השעה – הפועלים קובעים את עתידנו המשותף. הקונצנזוס לגבי טענה זו אינו ברור, אך תפקידנו אינו לגזור את קופון בהווה, לא לסייע לקדם את השאיפות לשינוי בעתיד.

וכאן בין הירדן לים, בתוך מדינת ישראל על שטחי הכיבוש המאבק לצדק חברתי יצר אפשרויות חדשות שלא היו קיימות לפני כן. לפני דצמבר 2010 המשבר הפוליטי בישראל הזמין פלסטינים לבחור בפונדמנטליזם אסלאמי כתשובה לכיבוש ולדיכוי, ואילו את הישראלים הוא הזמין לתמוך בפונדמנטליזם כלכלי ניאו-שמרני. שני המחנות הללו הם אויביהם של שוחרי השוויון והשיתוף, של אלה המאמינים בהבנה ובדו-קיום. המאבק לצדק חברתי תובע מאיתנו ליצור פוליטיקה אלטרנטיבית, שוויונית, הרואה בעובדים לפרנסתם משני צדי הגדר שותפים לבניית עתיד אחראי.

תגיות:

אודות ניר נאדר