"מהפכת היסמין" בטוניס – ניסיון ייחודי לדו־קיום בין האסלאם הפוליטי והכוחות החילוניים

<p><br />ההפיכה הצבאית שהתרחשה במצרים בראשית יולי 2013 מאיימת לדחוף את המדינה למלחמת אזרחים. כוחות האסלאם הפוליטי והכוחות האזרחיים הליברליים, שעד לפני שנתיים שיתפו פעולה בתהליך המהפכני, נלחמים כעת האחד בשני. לעומת האירועים המדאיגים והנסיגה של המהפכה במצרים, מהפכת היסמין בטוניס, שהיתה הניצוץ שהדליק את האביב הערבי, מהווה מקור לתקווה. במקום ההתכתשות בין הגורמים החילוניים והאסלאמיים, שאיפשרה את חזרת המשטר הישן לשלטון, מצליחות התארגנויות ריאליסטיות ובעלות חזון בטוניס לשמור על יחסי שיתוף פעולה, ולבנות, בקשיים גדולים, הליך דמוקרטי ייחודי.</p>

2011[8] המפלגה לזכות ברוב משמעותי. כך הפכה אַ-נַהְדָה לגורם דומיננטי בזירה הפוליטית והציבורית, אירגון המשתף פעולה עם שתי מפלגות חילוניות – הקונגרס למען הרפובליקה, בראשות דר' מונסף אל-מרזוקי ומפלגת הברית (אַ-תַקַתּוּל) בראשות מוסטפא בן ג'עפר.

מאז פעלה אַ-נַהְדָה בזירה הפוליטית (למשל בוועדת ניסוח החוקה) בדרך שהתאפיינה בחתירה להסכמה רחבה, זאת למרות שיכלה להשיג רוב ברור במשאל העם, כפי שנקבע שיערך במידה ויתעוררו חילוקי דעות בניסוח החוקה. לעומת הנשיא מורסי Mirsi במצרים שדחף למשאל עם מהיר על החוקה, למרות חילוקי הדעות החריפים במצרים, דחתה אַ-נַהְדָה את השימוש באמצעי זה כדי לא להביא להחרפת העימות הפנימי.

בראיון שערך כתב הוושינגטון פוסט עם מנהיגי אַ-נַהְדָה (יוני 2013)[9] ראשֶׁד אל-רָ'נוּשִי וחמאדי גִ'בָּאלי, ביטאו השניים את התנגדותם לגישה הדוגמטית שבה נוקטים מורסי במצרים ואֶרְדוּאָן בטורקיה. ג'באלי, מזכ"ל אַ-נַהְדָה הסביר בראיון, כי לפי תפיסת מפלגתו חייבת טוניס לעבור תקופה של חמש עד עשר שנים בהן ישרור סוג של הסכמה חברתית רחבה, תוך המנעות המפלגה השלטת משימוש ברוב זה באופן כוחני. הדובר מבדיל בין מדינה כמו ארה"ב, בה יכולה מפלגה שזכתה ב-51% לכפות את האג'נדה שלה, ובין טוניס, שבה יוביל נסיון כזה לדעתו לעימותים הרסניים.

הדרך בה פועלת אַ-נַהְדָה אינה נקייה משגיאות ופעולות חד צדדיות. כך למשל ישנה ביקורת חריפה על היעדר אכיפה מספקת של החוק ביחס לארגונים מזויינים אזרחיים שהוקמו על ידי הארגונים המוסלמים הקיצוניים, הסלפים, "ועדות להגנת המהפכה". כוחות בלתי סדירים אלו, שאינם סרים למרות המשטרה או הצבא או קבוצות מזוינות אחרות, פוגעים באופן שיטתי בארגונים האזרחיים ובמפלגות, ובכל זאת מסרבים ראשי אַ-נַהְדָה לפרקם.

האירוע הבולט ביותר של התקיפות המסוכנות הללו, היה ההתנקשות בחייו של מנהיג השמאל עו"ד שׁוּכְּרִי בִּלְעִיד, בפברואר 2013. רצח שהוביל למשבר ממשלתי. אך גם במקרה זה, גילתה הנהגת אַ-נַהְדָה נכונות לפשרה כאשר הביעה נכונות להתפשר על הרכב ממשלתו של ג'באלי, ולמרות הדומיננטיות של אנשי אַ-נַהְדָה בממשלה, הם הסכימו שבשלושה מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה החדשה (בראשותו של עלי אל-עַרֵיד), יכהנו אישים עצמאיים ובלתי מפלגתיים: שר ההגנה, שר החוץ ושר האוצר, ולא, כמו שהתבקש, אנשי תנועתם.[10]

המציאות הכלכלית חברתית מאיימת על התהליך המהפכני

למרות היציבות היחסית בחיים הפוליטיים, מהווה המצב הכלכלי מוקש המאיים על עתיד המהפכה והמשטר הדמוקרטי. שיעורי אבטלה גבוהים, עוני והזנחה מאפיינים את איזורי הפנים, בדרום מערב טוניס, וברחוב הטוניסי שוררת תחושה החמצה ותסכול מהעובדה ששנתיים וחצי אחרי הפלת בן-עלי, שום דבר ממשי לא

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7

Avatar

אודות אסף אדיב