מוחמד אבו חדיר נרצח, ואתו הקונספציה של הימין הישראלי

דקות מרגע היוודע על הירצחו של הנער מוחמד אבו חדיר קם לתחייה הקו הירוק שבתחומי ירושלים.

אותו הקו אשר נעלם מכלל המפות מלבד מפות הסיורים של עמותת "עיר עמים", הפך למציאות חיה כאשר המוני צעירים פלסטינים יצאו לרחובות והתנגשו בכוחות הביטחון הישראלים, אשר מצידם סגרו וביתרו את ירושלים המזרחית כמו היתה כל עיר פלסטינית כבושה.

עד לרגע זה של הפרות הסדר, טיפח הימין הישראלי את הקונספציה לפיה יד הברזל הישראלית בתוספת "גדר ההפרדה" הביאה אותנו למצב הטוב ביותר האפשרי, ולאור זאת אין כל צורך בהסדר שלום, ובוודאי שלא בפינוי ההתנחלויות בגדה, אלא בשימור המצב הקיים.

אמונה זו נשענה על האיזון שהושג בירושלים – בחסות "גדר ההפרדה" הובטחו גבולות ירושלים ממזרח, האוכלוסייה הפלסטינית המזרח ירושלמית נותקה מהגדה המערבית, הטרור פסק, וההתנחלויות בירושלים המזרחית צמחו במאות אחוזים ללא הפרעה – ירושלים אוחדה לה לעד תחת הריבונות היהודית.

בטוח בדרכו דהר הימין לעבר סיפוח הגדה המערבית – בבחירות האחרונות השיק בנט את תוכניתו הגרנדיוזית תחת השם האורווליאני – "תוכנית ההרגעה", הכוללת סיפוח כלל הגדה המערבית; בידוד מיליוני הפלסטינים המתגוררים בערי הגדה באמצאות מערכת גטאות המחוברים ביניהם בכבישים סגורים, ועטופים בחומות אשר ימנעו כל מגע בין האוכלוסייה הפלסטינית לעולם בכלל וליהודים בפרט; בעוד שאר האוכלוסייה הפלסטינית – מאות אלפים בלבד המתגוררים בשטחי C, יקבלו אזרחות או תושבות בישראל- כמו האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית.

את הספתח של תוכנית זו רצה בנט להשיק בירושלים המזרחית, ואף הספיק בתחילת השבוע שעבר, רגע לפני תחילת המהומות, להעביר בממשלה הצעת מחליטים אשר תעביר לרשותו, כשר לענייני ירושלים והתפוצות, 300 מליון שקלים לפרויקט שמטרתו המוצהרת היא "מניעת חלוקתה של ירושלים" ואשר ינוהל על ידי דביר כהנה, לשעבר יו"ר עמותת המתנחלים אלע"ד.

אולם כל מי שמכיר את המצב בירושלים המזרחית יכול היה לחוש בשבריריות הקונספציה של הימין – "גדר ההפרדה" בתוספת ההפליה הממוסדת של ישראל כלפי אוכלוסיות שאינן יהודיות וכלפי פלסטינים בפרט, גבו מחיר כבד מהאוכלוסייה הפלסטינית הירושלמית – בתוך פחות מחמש שנים מהשלמת שני השלבים הראשונים של הגדר אשר מבודדים את ירושלים מהגדה, זינקה תחולת העוני בקרב הפלסטינים תושבי העיר בכעשרה אחוזים והיא עומדת היום על 77-81 אחוזים; השכונות הירושלמיות -כפר עקב, מחנה הפליטים שועפט, ראס חמיס וענתה החדשה- אשר נותרו מאחורי הגדר, הפכו לאתרים של אסון הומניטארי מתגלגל, אשר אליהן נאלצים לעקור אלפי תושבים מתוך שכונות מרכז העיר הפלסטיניות בשל העדר פתרונות דיור אחרים ומצוקת דיור חריפה.

מאחורי אשליית ירושלים המאוחדת הסתיר הימין הישראלי את קורבנותיה המיידיים של האשליה – 310 אלף תושבי ירושלים המזרחית שנידונו לעוני ולעקירה מעירם.

אשליה זו מתה עם בוקר הירצחו של מוחמד אבו חדיר.

משטרת ישראל לא יודעת לספר לנו עדיין את נסיבות הרצח. אולם כל תושב ירושלים, פלסטיני כישראלי, ידע לספר לכם על האירועים – מרגע חטיפת שלושת הנערים היהודים לא פסקה ממשלת ישראל להסית כנגד האוכלוסייה הערבית; עם היוודע הירצחם, נשאה הסתה זו פרי ברחובות ירושלים כאשר במפגן אימה פשטו כנופיות תג מחיר יהודיות על רחובות ירושלים, קראו לנקמה בדמות השמדתם של כלל הערבים, ניהלו מצוד אלים אחר כל מי שנראה להם ערבי, הכו עוברים ושבים והורידו באלימות נשים פלסטיניות מהרכבת הקלה; כל פלסטיני חש כי לנוכח ההסתה של הממשלה הישראלית ומסע האימה ברחובות, דמו הותר.

על רקע אווירה זו הגיעה הידיעה על הרצח האכזרי של מוחמד אבו חדיר, וכך נדלקה חבית חומר הנפץ שניתצה את האשליה של הימין – בתוך דקות ספורות חזרו ההתנחלויות המבודדות בירושלים המזרחית לממדיהן האמיתיים –קבוצות יהודים מבודדות ומפוחדות בתוך אוכלוסייה עוינת – והקונספציה של הימין הישראלי והמתנחלים כאילו יד הברזל שהופעלה כלפי הפלסטינים הפכה את אחדותה של ירושלים לעובדה מוגמרת קרסה.

איננו יודעים לאן יגיעו התרחשויות הימים הקרובים אולם הן מוכיחות כי אין תוכנית אשר תוכל לכלוא לנצח עם שלם, לא באמצעות חומות ולא באמצעות יד ברזל.

כפי שראינו בשבועות האחרונים, את מחירו הכבד של המשך מפעלם של נתניהו, בנט וחבריהם לסיפוח הגדה ולקעקוע כל עתיד של שלום, ישלמו העמים הפלסטיני והישראלי בנהרות של דם – אלא אם כן נשכיל לקום יחד ולסיים את מפעלם מבעוד מועד ולבסס תחתו שלום אמת המבוסס על פינוי ההתנחלויות וסיום הכיבוש.

 

אודות ארז וגנר