מורסי מבצע הפיכה חוקתית: פרעה מת, יחי פרעה החדש

ביום רביעי בלילה הסתיים מבצע "עמוד ענן". כשעה לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקפה הופיע נתניהו והודה לכל אלה שתרמו להצלחת המבצע ותיווכו במאמצים הדיפלומטים, ובראשם הנשיאים אובמה ומורסי. מספר דקות עברו, והגיע תורו של חאלד משעל לחזור על הטקס, כשהוא מפריז בהישגי "הניצחון" של חמאס, וגם הוא אינו חוסך בדברי שבח למוחמד מורסי, פטרונו החדש. כך הפך מורסי לדמות מרכזית המחוזרת על ידי כל השחקנים הראשיים במזה"ת: ארה"ב, אירופה, האו"ם, תורכיה וישראל. באותו יום ממש חתמה הממשלה המצרית על הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית. ההסכם מעניק למצרים 4,8 מיליארד דולר, תמורת אימוץ תכנית צנע שתצמצם באופן משמעותי את הגרעון התקציבי המצרי.

מעודד ממעמדו החדש, הכריז מורסי על עצמו כפרעה המצרי החדש. הוא לא יהיה עוד מובארכ אלא יתעלה עליו.  מעתה הוא יגלם את הזרוע הביצועית והחקיקתית גם יחד. מורסי פיטר את התובע הכללי של מצרים ומינה תחתיו חדש, הוא הכריז כי החלטותיו אינן ניתנות לערעור, וגם נתן חסינות למועצת החוקה מול כל ניסיון של בית המשפט לענייני חוקה לפזרה. כתוצאה מכך, ביום שישי התמלאה שוב כיכר תחריר במאות אלפי מפגינים שקראו להפיל את משטר "מורסי מובארכ", ולבטל את הכרזתו החוקתית. נציגי האופוזיציה – חמדין סבאחי, מוחמד אל בראדעי, ועמרו מוסא, עמדו בראש הפגנה שחברה להמונים בכיכר תחריר.

מזה זמן מנסה מורסי להשתלט על מערכת המשפט. רק לפני חודשיים פיטר את התובע הכללי שלא הצליח להרשיע את הנאשמים בגרימת מותם של מפגינים בזמן ההפגנות נגד מובארכ, אולם ההפגנות בכיכר תחריר ועימותים בין תומכיו לבין צעירים שיצאו נגדו, אילצו אותו לסגת מהחלטתו. כעת, מעודד מהפופולאריות שלו מחוץ למצרים, ובמיוחד מהתמיכה האמריקאית, הוא עשה צעד שעלול לגרום למלחמת אזרחים. מצרים הליבראלית והחילונית אשר החלה את המהפכה לא תוותר לו בקלות, ודעת הקהל העולמית לא תוכל להתעלם מצעדי מורסי כפי שהתעלמה מצעדי הדיקטטורה של מובארכ.

הפיכה חוקתית

הבעיה המרכזית שמצרים מתמודדת איתה בימים אלה היא אופיו ועתידו של המשטר החדש. הבחירות לפרלמנט (דצמבר 2011 – ינואר 2012) יצרו אנומליה שקשה למצרים להתגבר עליה. הרוב שהשיגו האחים מוסלמים והתנועה הסלפית הפונדמנטליסטית (70%) עיוות את מטרות המהפכה, והותיר מחוץ למשחק חלקים מרכזיים של החברה המצרית –  ליבראלים, מפלגות שמאל, אינטלקטואלים, איגודים מקצועיים וקופטים. למורת רוחם של האחים המוסלמים, בקיץ האחרון ביטל בית המשפט העליון הקיים מאז ימי מובארכ את הפרלמנט, בטענה שהבחירות נערכו בצורה לא תקינה, ומאז מצרים נמצאת בלימבו חוקתי.

בבחירות לנשיאות, שהתקיימו במאי 2012, מוחמד מורסי לא זכה ברוב מספיק גדול בסיבוב הראשון. רק בסיבוב השני הוא ניצח, אבל כבר לא ברוב מוחץ, ומצא את עצמו מול אופוזיציה רצינית שעליו להתחשב בה. אלא שהאחים המוסלמים נועדו לשלטון על ידי ההשגחה העליונה, ואינם מתחשבים בדעת הקהל אלא בסמכות הדתית העליונה שלהם. כך פעל מורסי כאשר הרכיב את מועצת החוקה בה העניק רוב מוחלט לזרם הדתי. לאחר שבית המשפט ביטל את מועצת החוקה, הוא כונן אותה בשנית, הגיע להסכמות מסוימות עם הפלגים הליבראלים, וכך פילג את האופוזיציה והצליח להשאיר רוב לזרם הדתי.

הדיונים על החוקה נמשכו מספר חודשים והגיעו למבוי סתום. האחים המוסלמים העמידו אולטימטום בפני האופוזיציה – לסיים את החוקה תוך ימים ספורים, על אף טענת האופוזיציה שכל דרישותיה, השגותיה והצעותיה לא זכו לכל התייחסות רצינית. התוצאה הייתה התפטרות של רבע מחברי מועצת החוקה השבוע, דבר שפתח פתח לבית המשפט העליון לפסול אותה בשנית. מחשש להתממשות התסריט הזה, ולאחר שהאחים המוסלמים כבר איבדו את הפרלמנט, פעל מורסי במהירות, כשהוא מבצע למעשה הפיכה קונסטיטוציונית.

אלא שהאסיפה המכוננת היא רק אחת מהבעיות המאיימות על שלטון מורסי. הויכוח אינו נסוב רק סביב השאלה האם מצרים תהיה מדינת הלכה או מדינה אזרחית, אלא גם סביב תפקודה של הממשלה החדשה נוכח הבעיות החברתיות והכלכליות, אלה שהביאו לנפילת המשטר הקודם. העיתונות המצרית החדשה הפכה לאויבת של מורסי. לטענתו היא לא רק מדווחת, אלא מסיתה נגדו, ועל כן הוא החל ברדיפת עיתונאים ועיתונות בכלל. הדיווחים על תאונת הרכבת במחוז אסיוט ב-17 בנובמבר היו אולי הקש ששבר את גבו. למעלה מארבעים תלמידי בית ספר נספו כאשר אוטובוס שבו נסעו חצה את המסילה בזמן שהמחסום היה מורם ורכבת פגעה בו. העיתונים דווחו על קריאות של תושבי אסיוט להפלת מורסי, ועל הסירוב שלהם לקבל את פני ראש ממשלתו, הישאם קנדיל.

 למצרים דרוש חינוך ולא דת

תאונת הרכבת היא רק דוגמה לחוסר התפקוד של ממשלת מורסי, ולעובדה שמצבה של מצרים לא השתפר מאז עלייתו לשלטון. באותו זמן ממש הושבתה גם הרכבת התחתית בקהיר על ידי העובדים, שדרשו להחליף את המנהל המושחת. תושבי קהיר הוציאו את זעמם על מורסי, והמנהל אולץ להתפטר. וכל זה מתרחש על רקע שביתות פועלים ברחבי מצרים בדרישה לשיפור תנאי השכר ולפיטורים של המנהלים המושחתים, דרישות אשר נותרות ללא מענה. האחים המוסלמים עוינים את העבודה המאורגנת, ומוכנים לשתף פעולה עם צווי קרן המטבע הבינלאומית, המעדיפה את המשקיעים הזרים על רווחת העובדים המצרים.

כאשר התרחשה המהפכה במצרים לא היה ספק מי יקטוף את פירותיה, מאחר והאחים המוסלמים היו הכוח הגדול והמאורגן ביותר. אלא שהפרוגראמה שלהם, תחת הסיסמה "האסלאם הוא הפתרון", אין בה כדי ליצור תשתית שלטונית המסוגלת לטפל בבעיות הקשות והעמוקות מהן סובלת מצרים. אם נציין שמחצית מאוכלוסייתה אינה יודעת קרוא וכתוב, נבין שמה שדרוש למצרים זה חינוך ולא דת. הבערות היא אשר עזרה לאחים המוסלמים להגיע לשלטון, כאשר הבטיחו לבוחריהם שהענקת קולם למועמד המוסלמי מקרבת אותם אל גן העדן.

הבעיות שמצרים מתמודדת איתן דורשות פרוגראמה כוללת המאזנת בין כל הכוחות הפוליטיים, והאחים המוסלמים אינם מתאימים למלא תפקיד כזה. הם מתכחשים לעובדה שהמהפכה הונהגה על ידי כוחות חילוניים וליברליים, כוחות שמאסו במצרים הישנה, שהיתה נתונה בין דיקטטור לבין אופוזיציה דתית, שמאסו בטרור האינטלקטואלי, שמאסו בשלטון שפוסל כל סמל של קידמה ודמוקרטיה. הניסיון של האחים המוסלמים לנכס לעצמם את המהפכה חורג מגבולות מצרים. גם החמאס בעזה, וגם אנשי חסן תוראבי בסודן, פוסלים את הכוחות המהפכנים של השמאל והליברלים, ובכך יוצרים פילוג ומלבים מלחמת אזרחים.

צעדיו האחרונים של מורסי מעמיקים את המשבר בו נתונה מצרים, אולם ללא כל ספק ילמדו את האחים המוסלמים את מגבלות הכוח שלהם. דעת הקהל המצרית עומדת לצידה של המהפכה והדמוקרטיה, היא תומכת בדרישת העובדים, פועלי הייצור, המורים והרופאים לשנות את השיטה כך שהיא תשרת אותם ולא את קומץ הקפיטליסטים המושחתים. מורסי ייכשל כישלון חרוץ. בלי הסכמה רחבה לא תהיה למצרים חוקה, לא יהיה לה פרלמנט, ומורסי לא יוכל להמשיך למשול כשליט יחיד שהחלטותיו אינן נתונות לערעור. זה אבסורד שהעולם והחברה המצרית לא יקבלו. העובדים והצעירים במצרים יצרו במו ידיהם את המהפכה הגדולה הזאת, ואין כל סיכוי שיאפשרו שלטון של פרעה חדש.

 

אודות יעקב בן-אפרת