מורשת בן גוריון

דוד בן גוריון, שהכריז על הקמת מדינת ישראל נקט בארבעה צעדים שעיצבו את אופי המשטר של מדינת ישראל, והניחו את היסוד למשבר החוקתי הנוכחי, שהוא המשבר החמור ביותר שידעה המדינה מאז שנוסדה.

בן גוריון מחק את המילה "דמוקרטיה" מטיוטה של מגילת העצמאות שבה היא הופיעה, דחה את כינונה של האספה המכוננת, לא הפריד בין הדת למדינה וסירב לקבוע את גבולותיה. מאז הפכה ישראל לדמוקרטיה נכה, כפי שפסק  היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ד"ר אביחי מנדלבליט: "האבות המייסדים של המדינה הבינו כי המבנה שלה הוא של דמוקרטיה חלשה". עד כדי כך חלשה, שעו"ד אילן בומבך טען בפני בג"צ כי "מגילת העצמאות לא יכולה לשמש כבסיס חוקתי". בזה הוא עורר תדהמה אצל כל הישראלים שסברו שישראל היא לא רק הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, אלא שיסודותיה הדמוקרטים מעוגנים היטב במגילת העצמאות.

השאלה היא מדוע החליט בן גוריון למחוק את המילה "דמוקרטיה" מהמגילה, מדוע לא כינס את האספה המכוננת כפי שמגילת העצמאות דרשה, ומדוע הסכים בקלות על סטטוס קוו המעניק למיעוט החרדי כוח עצום מול הרוב החילוני. התשובה לשאלות האלה היא פשוטה. הוא החליט כי הוא היה יכול לעשות את זה, כלומר הוא בנה מדינה על פי גחמותיו כשליט כל יכול. בן גוריון לא היה מעוניין בהפרדת רשויות ולא רצה איזונים ובלמים למשטר, במיוחד בתקופה שהמדינה היתה בהתהוותה. אמנם המדינה אימצה לעצמה את השיטה הדמוקרטית, אבל זו היתה דמוקרטיה שהתאימה את עצמה לשלטונה הכול יכול של מפא"י. הממשלה, צה"ל, הכלכלה וההסתדרות, כולם היו תחת השליטה המוחלטת של מפא"י, כמו גם הכנסת. מפא"י ייסדה את המדינה בדמותה ובצלמה.

העניין הוא ששלטון מפא"י שרד 30 מתוך 75 שנות קיומה של המדינה, והסתיים במהפך של 1977 עם עליית הליכוד לשלטון. מאז ישראל שנתה את פניה ללא היכר: המשק הופרט, ההסתדרות עברה לידיים של הליכוד, הקיבוצים הופרטו, הליכוד עבר מטמורפוזה, המפד"ל הפכה מבת ברית מתונה של מפא"י לציונות הדתית המשיחית-אקטיביסטית, ואגודת ישראל משתתפת בממשלה ושולטת ביד רמה בוועדת הכספים של הכנסת. מגילת העצמאות איננה מסוגלת כיום ליישב את המחלוקת בין שני מחנות, שאינם מסכימים על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה. עבור המחנה השולט, דמוקרטיה היא שלטון הרוב שנקבע בבחירות לכנסת. עבור המחנה הנגדי, דמוקרטיה היא קודם כל שמירה על זכויות אדם וזכויות המיעוטים. צמד המילים "יהודית ודמוקרטית" שאמורים לבטא את הקונצנזוס הציוני, לא רק שלא מופיע במגילת העצמאות, אלא שהוא הפך למוקד הפלוגתא בין הניצים.

המחנות הניצים, לא רק שאינם מסכימים מהי דמוקרטיה, הם גם לא מסכימים על הגדרת היהדות. בדמוקרטיה האבסולוטית של הימין, הכנסת יכולה לחוקק כל חוק שיעלה על דעתה בהסתמך על "רצון העם", ולגבי אופייה היהודי של המדינה, הדתיים טוענים שהוא מתבטא בסמכויות הנגזרות מן ההלכה בהם שמירת שבת, כשרות, הפרדה מגדרית, אופי המשפחה המסורתית, זכויות היתר של הגבר, שלילת הלהט"ב,נשואים ברבנות וכו'.

בעוד שהמחנה הליברלי מגדיר את בית המשפט העליון כסמכות הקובעת איזה חוק הוא חוקתי ואיזה חוק אינו תואם את עקרונות היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית, המחנה הדתי לאומי רואה בבית המשפט העליון צד בפלוגתא ולא שופט חסר משוא פנים. הנאום של יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, שמחה רוטמן, הבהיר היטב מה דעתו של המחנה השליט היום על שופטי העליון, כאשר כינה אותם בהופעתו בפני בג"צ "אליטה אוליגרכית". במילים אחרות, בית המשפט העליון ואיתו כל שומרי הסף, היועץ המשפטי לממשלה, השב"כ, המוסד וצה"ל, אינם אלא שרידים של שלטון מפא"י שחלף ועבר מן העולם לפני למעלה מ-40 שנה.

במאמר דעה שפורסם ב"ישראל היום" ביום שישי ה-15.9, כותב יעקב ברדוגו שהמטרה של בג"צ היא "לעקוף את בחירותיו ורצונותיו של העם בכל מחיר ולהצעיד את ישראל בנתיבים הרצויים לפי תפיסת השופטים בסוגיות הרגישות ביותר." את השקפת העולם של שופטי בג"צ מסכם ברדוגו בשלוש רגליים: "הנדוס של היחסים עם הפלשתינים, כמיהה להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה, ושאיפה להכריע את זהותם של נבחרי ציבור." במילים אחרות בג"צ הוא גוף שמאלני שפועל נגד רצון "העם" בנושא הפלסטיני, מכרסם באופייה היהודי של המדינה ופועל להפיל את נתניהו מהשלטון כנגד "רצון העם". מכאן, שכל מי שמצדד בבג"צ או מתחייב לבצע את פסיקותיו נגד החלטות הממשלה מוצג כמורד ב"רצון העם". שומרי הסף ושופטי בית המשפט העליון מייצגים את הזרוע העמוקה של המדינה, את שלטון מפא"י, שאמנם מזמן נעלם אבל ממשיך להתקיים במוסדות המרכזיים שלה.

ההסתמכות על מגילת העצמאות כמסמך מכונן ולפרשן את רוחה, במקום להסתמך על סעיפים כתובים וברורים הבנויים על קונצנזוס רחב, היא שאפשרה את ניסיון הימין הפונדמנטליסטי לבצע הפיכה משטרית, להפוך את ישראל למדינה יהודית על פי חוקי ההלכה, ולקבע משטר אפרטהייד על הפלסטינים מעתה ועד עולם. שנים של פסיחה על שני הסעיפים, הלבנת ההתנחלויות, לגיטימציה של מתנחלים, הענקת וויתורים וכספים לחרדים, הדרת האזרחים הערבים ואפלייתם, ואי הרצון להכריע בנושא הפלסטיני, כל אלו החלישו את היסודות הדמוקרטים של המדינה, העומדים היום בפני קריסה מוחלטת.

מאות אלפים צועדים ברחובות, ובתוכם כותב שורות אלה, וצועקים בגרון ניחר "דמוקרטיה" כנגד הניסיונות לחסל את בג"צ. אלא שישראל הייתה דמוקרטיה חלשה לא רק משום שהיא נעדרת חוקה, שהפרדת הרשויות בה אינה מספיק ברורה, שהדת והמדינה התערבבו זו בזו. אלא כי ההתעלמות מזכויותיהם של 5 מיליון פלסטינים החיים בין הים לירדן תחת שליטה ישראלית היוותה עיוות שיצר קרקע פורייה לעלייתו של הפשיזם הישראלי.

ההצמדות למגילת העצמאות איננה תשובה ראויה לעו"ד אילן בומבך, הטוען שמגילת העצמאות אינה מסמך מכונן. מגילת העצמאות נועדה לשרת משטר חד מפלגתי וריכוזי, שענה לצורך היסטורי: לבנות מדינה יש מאין, להעניק לה שפה, מוסדות, לנהל מלחמה כנגד האוכלוסייה הפלסטינית הילידית, לקלוט מיליון יהודים כדי לבסס רוב יהודי ולספק להם שיכון, חינוך, בריאות ומקום עבודה.

מאז המציאות השתנתה. אומת הסטארט-אפ אינה יכולה להסתפק במסמך דליל שלא נותן מענה לכל הבעיות שעולות במלוא חריפותן במשבר הנוכחי. כאשר הרוב מחליף את "העם" על כל מרכיביו, וכופה את רצונו על המיעוט המזדמן, הדרך לפשיזם סלולה. אי אפשר להתחבא מאחורי "יהודית ודמוקרטית" כדי לכסות על כל מחדליה של השיטה. חייבים לחוקק חוקה שתעגן את זכויותיהם של כלל התושבים החיים בין הירדן לבין הים. ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שמה שישראל מקיימת בגדה המערבית ובעזה הוא משטר אפרטהייד.

הקריאה הנכונה כשלעצמה "דמוקרטיה",  אינה יכולה לכסות על האמת הזאת, ומי שבאמת רוצה דמוקרטיה וגם לוודא שהיא תבטיח את קיומה לדורי דורות, צריך להחילה על כל התושבים החיים היום על אותה פיסת אדמה תחת שליטה ישראלית. דמוקרטיה לכולם בין הירדן לבין הים.