"רק לא ביבי!" אנו צועקים בפאניקה. אך במה אנחנו באמת תומכים כשאנו דבקים בהצבעה טקטית?
כאשר מצביעים מהשמאל מוותרים על חזון לעתיד הרחוק כדי לחסום את נצחונו של "הגרוע מכולם," הם מנציחים את הסטאטוס-קוו. אי-הרצון שלנו לתמוך במפלגות שסיכוייהן לעבור את אחוז החסימה נמוכים, משחק לידיהן של המפלגות הגדולות, אשר כבר הפגינו פעמים רבות את חוסר יכולתן להביא לשלום ולשוויון.
מאמר זה בוחן את מיתוס הקול המבוזבז, וטוען שכדי לחולל שינוי אמיתי, עלינו להיות מונחים על ידי עקרונות, ולהצביע בהתאם. כלומר לתמוך במפלגות שנלחמות למען אלטרנטיבה ללאומנות ולקפיטליזם החזירי – קטנות ככל שהיו.
בשביל מה בכלל להצביע?
למה ללכת לקלפי? הרי, הכנסת כולה נגועה בשחיתות. היא מעוצבת כך שתנציח את עליונותם של קבוצת אנשים מסוימת מעל מרבית הקבוצות האחרות. אמת, היא איננה מהווה מבנה פוליטי מושלם. אך היא המסגרת הדמוקרטית היחידה בישראל, וכל אחד שדורש שינוי חייב להתייחס אליה. בנוסף, הכנסת מספיק פתוחה וגמישה כדי לאפשר שינוי אמיתי – אם רק נרצה בכך.
אך שינוי אמיתי מתרחש לאט. הוא דורש טרנספורמציות הדרגתיות של נורמות פוליטיות ותרבותיות. הוא דורש פיתוח סבלני של אלטרנטיבה, שיש בה ערכים ונורמות משלה, כדי להושיט יד לכל אלה המעוניינים להצטרף לבניית חברה אחרת. הוא דורש ביסוס של עקרונות המאתגרים את הסטאטוס-קוו. שינוי אמיתי לא ינבע מהצבעה טקטית ל"רע במיעוטו".
במשך 45 שנים, הכיבוש ממשיך ללא הפרעה. למרות מחאות נגדו, הנעות בין שקטות לאלימות מאוד, ולמרות כמה ניצחונות מינוריים – פה עציר שוחרר, שם פצוע קיבל טיפול בבית חולים ישראלי, פה ניתן למשפחה למסוק זיתים ב"שטח צבאי סגור", שם גדר ההפרדה הוזזה בכמה עשרות מטרים – הכיוון הכללי של פרויקט ההתנחלות הישראלי לא השתנה כלל. והוא מוביל לעוד הפקעת אדמות, עוד הפרת זכויות אדם, עוד מעצרים ומאסרים ללא משפט, ועוד הרס והרג.
ללא ספק, הכיבוש הוא הבעיה הבוערת ביותר, אך אי אפשר לנתק אותו מסוגיות אחרות שגם הן דורשות את תשומת ליבנו: הפערים החברתיים ההולכים ומתרחבים, הסבסוד בעקיפין (ולא בעקיפין) של העשירים, קיצוץ בשירותי הרווחה והחינוך, הפרת זכויותיהם של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, אפליה נגד האזרחים הפלסטינים – הרשימה ארוכה.
כל אחת משלוש המפלגות הגדולות שותפה לפרויקט ההתנחלות. רוב המפלגות הקטנות ישבו בקואליציות שלא עשו דבר כדי לשים קץ לכיבוש. הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הבולטים מעורבים בפרויקט הזה. יתר על כן, שלוש המפלגות הגדולות מקבלות את המבנה הכלכלי הקפיטליסטי, חרף הצהרות התמיכה הפופוליסטיות במחאה החברתית. התנהלותן של המפלגות האלה מדברת בעד עצמה. הפוליטיקאים מחליפים מפלגות לפי שיקולים פוליטיים צרים, ללא קשר לאג'נדה או עקרונות. מתבסס כאן קשר רקוב בין הון לשלטון, לראיה – ראש מפלגת העבודה לשעבר הוא אחד האנשים העשירים ביותר במדינת ישראל.
הסטאטוס-קוו בישראל נשען על שני יסודות איתנים: קפיטליזם והתפיסה שקבוצת אנשים אחת – היהודית – זכאית למעמד-על. מבחינת אלו שדורשים שינוי אמיתי, קול מבוזבז הוא קול למפלגה שמקבלת אחד מהיסודות האלו או את שניהם. לכן הצבעה למפלגה שדוחה את שני היסודות של החברה הישראלית הנוכחית, ושפועלת לבניית חברה אלטרנטיבית, היא לא קול מבוזבז. נהפוך הוא: הצבעה כזאת היא הצבעה עקרונית שדוחה "פתרונות פוליטיים מהירים" ומבטאת ביטחון באלטרנטיבה הזאת, לא משנה כמה ארוכה הדרך.
למה להצביע דעם מפלגת פועלים?
דעם מפלגת פועלים מציעה אלטרנטיבה שכזאת. מאז שהיא נרשמה כמפלגה פוליטית ב-1995, דעם דבקה באג'נדה עקבית המבוססת על עקרונות ברורים של דמוקרטיה ושוויון. היא אנליטית וביקורתית ופועלת מתוך מודעות עצמית. היא דוחה תפיסת עולם דיכוטומית של יהודים לחוד וערבים לחוד, וקוראת לכל מי שמעוניין להצטרף, ליצירה משותפת של חברה פתוחה.
דעם היא לא סתם מכשיר לקידום פוליטיקאים מקצועיים. הן אם בחירות נראות באופק והן אם לאו, חברי דעם פועלים יום-יום כדי ליישם את החזון שמניע את המפלגה ונותן השראה למגוון הארגונים ששותפים לשאיפותיה. אלו אינן מילים ריקות: חזון זה מתגלם בעבודות הארגונים האלה; הוא משתקף בהודעות לעיתונות, במאמרים, ובמגזין הפוליטי-תרבותי אתגר, שמופק על ידי אנשי המפלגה בשלוש שפות; וחשוב מכל, הוא בא לידי ביטוי בחייהם של חברי המפלגה ובדרך שבה הם בוחרים לפעול בזירה הפוליטית והחברתית.
צריך להיזהר מהפיתוי להצביע למפלגה גדולה אחת רק כדי למנוע את ניצחונה של אחרת: מי שמצביע לרע במיעוטו לא צריך להיות מופתע שממשיך להיות רע. נוסף על כך, אנו דוחים את הקריאה לשים פתק לבן. זאת מחאה לגיטימית כנגד בחירות מכורות או במקרה שאף אחת מהמפלגות לא מייצגת את עמדותיו של הבוחר, אך הצבעה כזאת מבזבזת את קולך כשיש מפלגה אשר עקרונותיה הם גם עקרונותיך.
אנו חיים בתקופה לא צפויה. מי היה יכול לנבא את האביב הערבי? מי ציפה למחאה החברתית? גם בבחירות, הבלתי צפוי עשוי לקרות. דרך הצבעה לדעם, אתם מביעים את ביטחונכם באלטרנטיבה, ועוזרים לאחרים להיות נאמנים לשאיפתם לאלטרנטיבה. קולך הוא קול שתומך ומסייע לנו בעבודתנו היומיומית. אנחנו צריכים לדעת שאתם איתנו, ועם כל מי שמצטרף כדי להגשים את החזון המשותף.
הכנסת היא ערוץ חשוב מאוד, אך קיימים ערוצים נוספים. בעזרת הקול שלכם, דעם מפלגת פועלים תמשיך לפעול דרך כל ערוץ אפשרי כדי ליצור חברה אחרת, חברה של שותפות, שוויון, שלום ודמוקרטיה אמיתית.
יונתן פרמינגר הוא דוקטורנט בחוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון.
בהנחה שאתה מצביע שמאל, הצבעה למפלגת העבודה ומרכז ממנה היא היא הקול המבוזבז כי היה סמול ובטוח כי הקול שלך יתמוך בממשלת ימין קיצוני הנסמך על מפלגות מרכז קיצוני. אין קול מבוזבז מזה.
שמאלני אמיתי מצביע שמאל.
פתק לבן הוא בדיוק מה שביבי ראש הממשלה שלכם רוצה שתשימו. ואם אתם חושבים שהצבעה על פי צווי המצפון שלך היא ילדותית ולא תורמת, אז באמת שאני רוצה להבין כיצד אי הצבעה או שלשול פתק לבן כן עוזרים. יש כאן משקל ברזל ומשקל נוצות. אין לי ספק שגם אם שניהם שוקלים קילו, יש יותר ערך למשקל הברזל כאן… וסליחה על המטפורה. אבל איך אדם יכול לשלול את מי שהוא תומך בו כל השנים, ולשמוח שלא הצביע עבורו, הדבר נבצר מבינתי. והצבעה שלכם למפלגה גדולה ורעה (במיעוטה ככל שתהיה) גם כן לא תוסיף הרבה. כי בכל מקרה מתנדנדי השמאל אינם אלו שיחתמו את הגולל על ההצלחה… יש כאן מגמה של הריסה עצמית. אם יש לכם מפלגה טובה יותר שאותה אתם מעריכים ומכבדים, הדרך סלולה עבורכם. תצביעו עבורה בלי כחל וסרק . אבל אם אתם מרגישים מכל בחינה אפשרית שדעם היא המפלגה שלה, מדוע אתם מונעים אותה מלגדול, וגם אם לא תגדל לאחוז החסימה, היא תתחזק . ובמקום להרגיש מרומים, תפעלו איתה ותמשיכו לחזק בסבלנות ובאינרציה הנכונה. הזמן והתובנות של המצפון יעשו את שלהם!
אני כנראה לא אצביע בבחירות כלל, אך אני תומך בלב ונפש בד"עם. הבעיה עם הקול המבוזבז הוא שבשיטת הבחירות הקיימת אם אני אצביע לד"עם ודע"ם לא תעבור את אחוז החסימה הקול שלי יתווסף לאחת המפלגות הגדולות, דבר שמנוגד לבחירתי!
עדין לא הבנתי איך זה מפריך את מיתוס הקול המבוזבז.
אני תומך בדע"ם מאז שקיבלתי את זכות הבחירה. ברור לי שאין מפלגה שקרובה יותר לעמדותי. אבל אני שמח שמעולם לא הצבעתי לדע"ם, כי אם היתי עושה כן הקול שלי אכן היה מתבזבז – פשוט בגלל שככה עובדת השיטה ודע"ם מעולם לא עברה את אחוז החסימה.
זה מצער, אבל ככה זה עובד. לבחור לפי צו מצפוני זו קלישאה שאין לה קשר למציאות. גם ככה אנחנו מעולם לא מצביעים למי שאנו הכי מסכימים איתו, אלא למי שיש לנו הכי פחות אי-הסכמות איתו. ההצבעה במערכת בחירות היא לא עניין מצפוני, אלא עניין פוליטי גרידא. מי שלא מבין אותו ככזה פשוט מתייחס לסיפור כמו ילד. בפועל, כל הקולות שהלכו לדע"ם מאז הקמת המפלגה ירדו לטימיון והחלישו את השמאל.
נכנסתי לקרוא את המאמר באמת מתוך רצון להבין איך אתה מפריך את "מיתוס הקול המבוזבז". עד כמה שרואות עיניי, זה לא מופיע בכתבה, וצר לי על כך. כנראה שהמיתוס איננו מיתוס.
יואב, אין מי שקורא לעצמו שמאל שקרוב לדעות של דעם. דעם תומכת במחאה חברתית פלסטינית בדיוק כמו שתומכת במחאה ישראלית. שאר המפלגות בשמאל ללא יוצא מן הכלל תומכות בצדק חברתי ליהודים, במידת מה לפלסטינים של 48 ולפלסטינים של 67 הם מאחלים את השחיתות של הרשות הפלסטינית.
יש דרך אחת לדבר עם פוליטיקאים בשפה שהם מבינים ולאותת להם מה זה שמאל ומה זה צדק חברתי והיא לשים פתק בקלפי.
הקולות האלה לא הולכים לטמיון. הם הולכים לאוזניהם של חברי כנסת במפלגות שמנסות לשמור על מקומן בכנסת.
גם אם דעם לא יכנסו לכנסת הם יאפשרו לציבור גדול לקרוא למפלגות השמאל לחזור לדרכו של השמאל.
יופי של מאמר שמסכם היטב את סוגיית "השיטה המונצחת" שמשתקת את המערכת הפוליטית-מפלגתית בישראל. עוד שתי נקודות התייחסות חשובות שעלו בדעתי לאחרונה:
– הסתמכות על סקרים כאינדיקציה לכדאיות ההצבעה לרשימה זו או אחרת, שמתנדנדת על סף אחוז החסימה. זו כמובן הסתמכות על עוד מנגנון להנצחת השיטה, במיוחד בכל הנוגע לרשימות משותפות של ערבים ויהודים, אשר מוכללות תחת הקטגוריה "מפלגות ערביות". אני בטוח שכך גם דגימת האוכלוסייה הערבית, נעשית באופן מכליל וללא ניסיון לפילוח משמעותי. מה גם שכבר ראינו בבחירות 2006 איך מפלגת הגמלאים הפתיעה עם שישה מנדטים כנגד כל הסקרים.
– "בשביל מה בכלל ללכת להצביע?" אינה שאלה שבהכרח חייבת להתייחס לסלידה משחיתות הכנסת ובעיותיה של הדמוקרטיה הישראלית כיום. מבחינה רציונלית, אין לאקט של הטלת פתק בודד לקלפי כזו חשיבות, כפי שמייחסים לו רוב המצביעים בישראל. כך באותה מידה, הקולות המושמעים נגד "בזבוז קולות" (כולל קולות פנימיים) הם בעצם קולות של סלידה אמוציונלית ולא של טענה רציונלית. במבחן התוצאה, הקול שלך עבור רשימה שלא חצתה את אחוז החסימה, לא היה מסייע בכלום למפלגת X החביבה שזכתה רק בכך וכך מנדטים, וגם לא באמת "חיזק" אף מפלגת Y מרושעת. כמובן, יתכנו עוד עשרות, מאות, ואלפי אנשים כמוך, שאולי היו מצביעים למפלגת X; אך באותה מידה, יתכן ולא חסרים אנשים בכמויות דומות שמתלבטים אם להצביע לרשימה מעוטת קולות, שנשקלת על ידך. מבחינה רציונלית, יש משקל סגולי גבוה יותר להצבעה בעד רשימה שכזאת. הצבעה בבחירות היא בין האקטים הבולטים בעולם המודרני, שבהם אנחנו רואים את עצמנו כאחדים מבין רבים, חלק מקהילה מדומיינת, קול הכרחי אך שולי בפני עצמו עבור כל מפלגה של 3 מנדטים ומעלה. השאלה החשובה היא, לאיזו קהילה מדומיינת ברצונך להשתייך? ומדוע שתישאר מדומיינת, במקום להתקיים להלכה?
ובשורה האחרונה, הכי חשוב להצביע לפי צו מצפונך. התחושה הטובה שתגיע בעקבות הכרעה מצפונית ופוליטית שכזו, שווה ומוצדקת בהרבה מ(אפשרות ל)תחושת החמצה בדיעבד (ובלתי מוצדקת כאמור), עם היוודע תוצאות הבחירות.