מיתוס הקול המבוזבז

"רק לא ביבי!" אנו צועקים בפאניקה. אך במה אנחנו באמת תומכים כשאנו דבקים בהצבעה טקטית?

 כאשר מצביעים מהשמאל מוותרים על חזון לעתיד הרחוק כדי לחסום את נצחונו של "הגרוע מכולם," הם  מנציחים את הסטאטוס-קוו. אי-הרצון שלנו לתמוך במפלגות שסיכוייהן לעבור את אחוז החסימה נמוכים, משחק לידיהן של המפלגות הגדולות, אשר כבר הפגינו פעמים רבות את חוסר יכולתן להביא לשלום ולשוויון.

מאמר זה בוחן את מיתוס הקול המבוזבז, וטוען שכדי לחולל שינוי אמיתי, עלינו להיות מונחים על ידי עקרונות, ולהצביע בהתאם. כלומר לתמוך במפלגות שנלחמות למען אלטרנטיבה ללאומנות ולקפיטליזם החזירי – קטנות ככל שהיו.

בשביל מה בכלל להצביע?

למה ללכת לקלפי? הרי, הכנסת כולה נגועה בשחיתות. היא מעוצבת כך שתנציח את עליונותם של קבוצת אנשים מסוימת מעל מרבית הקבוצות האחרות. אמת, היא איננה מהווה מבנה פוליטי מושלם. אך היא המסגרת הדמוקרטית היחידה בישראל, וכל אחד שדורש שינוי חייב להתייחס אליה. בנוסף, הכנסת מספיק פתוחה וגמישה כדי לאפשר שינוי אמיתי – אם רק נרצה בכך.

אך שינוי אמיתי מתרחש לאט. הוא דורש טרנספורמציות הדרגתיות של נורמות פוליטיות ותרבותיות. הוא דורש פיתוח סבלני של אלטרנטיבה, שיש בה ערכים ונורמות משלה, כדי להושיט יד לכל אלה המעוניינים להצטרף לבניית חברה אחרת. הוא דורש ביסוס של עקרונות המאתגרים את הסטאטוס-קוו. שינוי אמיתי לא ינבע מהצבעה טקטית ל"רע במיעוטו".

במשך 45 שנים, הכיבוש ממשיך ללא הפרעה. למרות מחאות נגדו, הנעות בין שקטות לאלימות מאוד, ולמרות כמה ניצחונות מינוריים – פה עציר שוחרר, שם פצוע קיבל טיפול בבית חולים ישראלי, פה ניתן למשפחה למסוק זיתים ב"שטח צבאי סגור", שם גדר ההפרדה הוזזה בכמה עשרות מטרים – הכיוון הכללי של פרויקט ההתנחלות הישראלי לא השתנה כלל. והוא מוביל לעוד הפקעת אדמות, עוד הפרת זכויות אדם, עוד מעצרים ומאסרים ללא משפט, ועוד הרס והרג.

ללא ספק, הכיבוש הוא הבעיה הבוערת ביותר, אך אי אפשר לנתק אותו מסוגיות אחרות שגם הן דורשות את תשומת ליבנו: הפערים החברתיים ההולכים ומתרחבים, הסבסוד בעקיפין (ולא בעקיפין) של העשירים, קיצוץ בשירותי הרווחה והחינוך, הפרת זכויותיהם של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, אפליה נגד האזרחים הפלסטינים – הרשימה ארוכה.

כל אחת משלוש המפלגות הגדולות שותפה לפרויקט ההתנחלות. רוב המפלגות הקטנות ישבו בקואליציות שלא עשו דבר כדי לשים קץ לכיבוש. הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הבולטים מעורבים בפרויקט הזה. יתר על כן, שלוש המפלגות הגדולות מקבלות את המבנה הכלכלי הקפיטליסטי, חרף הצהרות התמיכה הפופוליסטיות במחאה החברתית. התנהלותן של המפלגות האלה מדברת בעד עצמה. הפוליטיקאים מחליפים מפלגות לפי שיקולים פוליטיים צרים, ללא קשר לאג'נדה או עקרונות. מתבסס כאן קשר רקוב בין הון לשלטון, לראיה – ראש מפלגת העבודה לשעבר הוא אחד האנשים העשירים ביותר במדינת ישראל.

הסטאטוס-קוו בישראל נשען על שני יסודות איתנים: קפיטליזם והתפיסה שקבוצת אנשים אחת – היהודית – זכאית למעמד-על. מבחינת אלו שדורשים שינוי אמיתי, קול מבוזבז הוא קול למפלגה שמקבלת אחד מהיסודות האלו או את שניהם. לכן הצבעה למפלגה שדוחה את שני היסודות של החברה הישראלית הנוכחית, ושפועלת לבניית חברה אלטרנטיבית, היא לא קול מבוזבז. נהפוך הוא: הצבעה כזאת היא הצבעה עקרונית שדוחה "פתרונות פוליטיים מהירים" ומבטאת ביטחון באלטרנטיבה הזאת, לא משנה כמה ארוכה הדרך.

למה להצביע דעם מפלגת פועלים?

דעם מפלגת פועלים מציעה אלטרנטיבה שכזאת. מאז שהיא נרשמה כמפלגה פוליטית ב-1995, דעם דבקה באג'נדה עקבית המבוססת על עקרונות ברורים של דמוקרטיה ושוויון. היא אנליטית וביקורתית ופועלת מתוך מודעות עצמית. היא דוחה תפיסת עולם דיכוטומית של יהודים לחוד וערבים לחוד, וקוראת לכל מי שמעוניין להצטרף, ליצירה משותפת של חברה פתוחה.

דעם היא לא סתם מכשיר לקידום פוליטיקאים מקצועיים. הן אם בחירות נראות באופק והן אם לאו, חברי דעם פועלים יום-יום כדי ליישם את החזון שמניע את המפלגה ונותן השראה למגוון הארגונים ששותפים לשאיפותיה. אלו אינן מילים ריקות: חזון זה מתגלם בעבודות הארגונים האלה; הוא משתקף בהודעות לעיתונות, במאמרים, ובמגזין הפוליטי-תרבותי אתגר, שמופק על ידי אנשי המפלגה בשלוש שפות; וחשוב מכל, הוא בא לידי ביטוי בחייהם של חברי המפלגה ובדרך שבה הם בוחרים לפעול בזירה הפוליטית והחברתית.

צריך להיזהר מהפיתוי להצביע למפלגה גדולה אחת רק כדי למנוע את ניצחונה של אחרת: מי שמצביע לרע במיעוטו לא צריך להיות מופתע שממשיך להיות רע. נוסף על כך, אנו דוחים את הקריאה לשים פתק לבן. זאת מחאה לגיטימית כנגד בחירות מכורות או במקרה שאף אחת מהמפלגות לא מייצגת את עמדותיו של הבוחר, אך הצבעה כזאת מבזבזת את קולך כשיש מפלגה אשר עקרונותיה הם גם עקרונותיך.

אנו חיים בתקופה לא צפויה. מי היה יכול לנבא את האביב הערבי? מי ציפה למחאה החברתית? גם בבחירות, הבלתי צפוי עשוי לקרות. דרך הצבעה לדעם, אתם מביעים את ביטחונכם באלטרנטיבה, ועוזרים לאחרים להיות נאמנים לשאיפתם לאלטרנטיבה. קולך הוא קול שתומך ומסייע לנו בעבודתנו היומיומית. אנחנו צריכים לדעת שאתם איתנו, ועם כל מי שמצטרף כדי להגשים את החזון המשותף.

הכנסת היא ערוץ חשוב מאוד, אך קיימים ערוצים נוספים. בעזרת הקול שלכם, דעם מפלגת פועלים תמשיך לפעול דרך כל ערוץ אפשרי כדי ליצור חברה אחרת, חברה של שותפות, שוויון, שלום ודמוקרטיה אמיתית.

יונתן פרמינגר הוא דוקטורנט בחוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון.

אודות יונתן פרמינגר