מי באמת שולט בעזה?

לוויתי את וואסים שהשתחרר מבית חולים בשכם לאחר ניתוח לב פתוח. אותו ואת ופאא אחותו ואת חלד הנהג שהיה עמם.

כל מה שוואסים וופאא רצו זה לחזור הביתה לעזה.

image001

היתר כניסה לישראל

לרצות לחזור הביתה אחרי ניתוח זה דבר אחד ולהתגבר על הבירוקרטיה והמכשולים שמציבים מנגנוני הכיבוש זה דבר אחר. אז כדי לעבור גם את המשוכה הזאת וכדי להסיע אותם מהעיר שכם למחסום קלנדיה וממנו הלאה למחסום ארז, שכרו את חלד, נהג מונית פלסטיני תושב ירושלים, כי חלד מכיר את הדרכים ומכיר את הנהלים. זו אמנם הוצאה של כמה מאות שקלים אבל אין ברירה. רצו הביתה.

וואסים, שלכל אורך חזהו מהודקת תחבושת לבנה כדי להגן על חיתוך סכין המנתחים התהלך עייף וחלש אבל בעיקר מודאג. דאג פן נפל פגם בפרט בניירות השחרור מביה"ח, פן הוא ואחותו לא יקבלו עוד היום את האישורים והנסיעה הביתה תדחה ליום אחר, ומה יהיה אז, מתחיל להחשיך ונעשה קר, לאן ילכו ואיפה יעבירו את הלילה והם לא מכירים את המקום ואין להם קרובים או חברים בגדה.

למרות שרק לפני שעתיים עזב וואסים את בית החולים והרופאים הורו לו לנוח ולהחלים, צריך היה קודם  להתמודד עם המערכת הבירוקרטיה של הכיבוש וזה לא קל, בטח לא לאיש חולה שזו לו הפעם הראשונה במקום הזה.

שעה וחצי ארך המסע הזה של המעבר מהצד הפלסטיני של המחסום לצד הישראלי.

רק בגלל עקשנותו של חלד והכרתו עם המקום ונהליו נפתחה הדרך למשרדים למרות שאחד המאבטחים הכריז חצי שעה לפני שעת הסגירה הרשמית שהמת"ק סגור.

ואז, כשהניירות הנכונים בידיהם והאישורים בסדר, צריכים היו וואסים וופאא (שחוקי המקום אוסרים עליהם לחצות את המחסום ברכב אלא במעבר להולכי הרגל בלבד) לעמוד בתור, לא לצפצף מתחת לגלאי המתכות, לענות על שאלותיה האישיות של החיילת הבודקת, לעבור אל הצד האחר ולחכות בקור הערב עד שחלד ברכבו יבקיע את עומס התנועה ויאסוף אותם. ועוד דרך ארוכה בפניהם עד רצועת עזה, ועוד מחסום ארז בפניהם לחצות אותו, ועוד נסיעה לא קצרה מארז לביתם שבעיר עזה.

ולכל מי שחושב ואומר שעזבנו את עזה די לו שיביט בנייר הקרוי "התר מעבר" וייווכח שאת עזה לא עזבנו.

האמת היא שאת עזה מנהל המנגנון הישראלי בשלט רחוק והוא השולט בה ובתושביה שנמצאים בכל רגע נתון מתחת למיקרוסקופ הישראלי כי אין איש נולד חי או מת בעזה בלי הבירוקרטיה הישראלית.

אודות תמר פליישמן